Our Mafia

פרק 31

אני מצטערת שלקח לי זמן להעלות את הפרק, מרגיש לי שאני מאכזבת אתכן כשאני לא מעלה פרקים, אז סליחה.
הייתי במחנה קיץ של שבועיים בלי טלפון וחזרתי בחחסום כתיבה, אני מקווה שתהנו מהפרק, תודה💖

*הפרק מכיל תכנים מיניים אז מי שזה מפריעה לה שתדלג🔞*

נקודת מבט דומיניק:
"מוכנים" אני שואל בקשר מחכה לאישור של כל הצוותים ולאחר דקה כולם משיבים לי שהם מוכנים אני נותן להם אישור להתחיל.
אני מתחיל להתקדם עם הצוות שלי במנהרות, אני ועוד שישה אנשים.
"אנג׳לו?" אני אומר את שמו בקשר בשאלה. "עבור, אנחנו מתקדמים במנהרה המקבילה" אנג׳לו מאשר
"ברונו, נטרלנו את הכניסה האחורית" לורנצו אומר וברונו משיב "קיבלתי".
אמה עזרה לנו לתכנן את התוכנית והיא גם העיניים שלנו מהאחוזה.
"דמיאן תורך" אמה אומרת.
אנחנו ממשיכים להתקדם במנהרות.
הצבנו צוותים במבנה בו הם התכוונו לאחסן את נאצ׳ו בסן דייגו.
לורנצו בכניסה האחורית עם צוות של עשרה אנשים והוא, בכניסה הקידמית את דמיאן עם ארבעה עשר אנשים והוא, ובתוך המבנה מפוזרים הצוות של ברונו, ברונו ועוד עשרים ושישה אנשים.
הצוות שלי והצוות של אנג׳לו הולכים במנהרות המקבילות מאחורי אוון, ג׳סטין והשומרים שלהם שמחזיקים את נאצ׳ו.
"נוטרל" קולו של דמיאן נשמע בקשר.
"ברונו, קדימה" קולה הקר של המלאך שלי נשמע באוזניה.
"זה יקח מעט זמן, יש כאן הרבה חיילים" הוא אומר את מה שידענו מראש.
"נוטרל" ברונו אומר לאחר עשר דקות בערך.
"מעולה, ברונו, אתה נשאר במבנה, תפזר את החיילים שלך, גם בכניסות וגם בפנים, לורנצו ודמיאן, תתחילו להתקדם במנהרות לכיוון אוון וג׳סטין, תקיפו אותו" אמה אומרת ודמיאן, לורנצו וברונו מאשרים.
"דומיניק, אנג׳לו, תתחילו לרוץ, עוד חצי קילומטר אתם תגיעו אליהם, ברונו, לורנצו תמשיכו ללכת באותו קצב" אמה פוקדת מהאחוזה.
"מוכנים, אתם בדיוק עכשיו ץראו אותם" אמה אומרת ואנחנו שולפים את האקדחים ומחילים לירות בקבוצת החיילים שמולינו.
"תשאירו לפחות חמישה בחיים" אמה פוקדת מהאוזניה ולורנצו מאשר לה "חיובי".
"חוליו, תאסוף את הצוות של ברונו עם המסוק עכשיו ובואו לאחוזה, ברונו, התפקיד שלכם הסתיים, רק לפני שאתם טסים משם שים מטען חבלה על המבנה ותפוצץ אותו" קולה של אמה נשמע שוב באוזניה בזמן שאנחנו מנהלים קרב יריות.
אני מחפס את נאצ׳ו בעייני ומוצא אותו מעולף על הקרקע באמצע כל הבלאגן.
"מלאך, מה לעשות אם נאצ׳ו?" אני שואל יןדע שהיא תכננה תוכנית מוצלחת ואני לא רוצה להרוס לה אותה.
"בעיקרון, אם תתקרבו עכשיו אלולים לירות בו למוות אבל אם לא יכול לקרות אותו דבר" היא אומרת מתלבטת.
"לורנצו, תתקרב עם הצוות שלך לנאצ׳ו, אנג׳לו תגן על הצוות של לורנצו ועל נאצ׳ו עם הצוות שלך ואתם דומיניק ודמיאן פשוט תמשיכו לירות בחיילים" אמה מחלקת פקודות.
איך הגעתי למצב שילדה בת שמונה עשרה מנהלת אותי במבצעים?.
"נאצ׳ו קיבל יריה בכתף, הוא מאבד דם" אנג׳לו אומר.
"תמשיכו בתוכנית, זאת הדרך היחידה" אמה אומרת.
"יש לנו חמישה אנשים ספק חיים ספק גוססים, וכל השאר מתים, עשינו ווידוי הריגה" לורנצו אומר בקשר.
"דמיאן, דומיניק, קחו את נאצ׳ו ואת הצוותים שלכם ותחזרו מכיוון המנהרה שדומיניק בא ממנה ואתם אנג׳לו ולורנצו תחזרו מהמנהרה שאנג׳לו בא ממנה עם השבויים והחיילים שלכם" "חיובי" דמיאן מאשר.
"מנצ׳יני תחכה עם המסוק בפתח המנהרה של אנג׳לו ואתה איידן בפתח המנהרה של דומיניק" אמה אומרת.
איידן התנדב לבוא לעזור לנו במבצע.
"מה מצב ההרוגים והפצועים?" אמה שואלת בקשר.
"אצלי שניים הרוגים ואני פצוע משריטת קליע" אני אומר.
"אצלי שבעה הרוגים ושישה פצועים" ברונו אומר.
"אצלי ארבעה הרוגים ושני פצועים" דמיאן אומר.
"חמישה פצועים כולל אני, אין הרוגים" לורנצו אומר.
"שני פצועים וזהו" אנג׳לו אומר.
"יופי, עד כמה אתם קרובים ליציאה?" אמה שואלת.
"אנחנו בדיוק עולים על המסוק של מנצ׳יני" אנג׳לו אומר.
"אנחנו עוד רגע יוצאים מהמנהרה" אני אומר.
"תעדכנו שאתם עולים למסוק" אמה מבקשת ואני עונה לה בחיוב.
"תקחו את על הפצועים לבית החולים של המאפיה" אמה פוקדת ושוב כולם עונים לה בחיוב.
"אספתי אותם" איידן אומר ברגע שאנחנו עולים למסוק וכולנו מורידים את האוזניות הקטנות ומחליפים לאוזניות של המסוק שגם מהן אנחנו יכולים לשמוע את אמה.
"יופי, מה שלום נאצ׳ו?" אמה שואלת.
"אני לא יודע, הוא לא מתעורר, תזמיני את הרופא שלנו לאחוזה" אני פוקד על אמה "אוקי" היא משיבה.
"הוא יגיע עוד כמה דקות, איידן, עוד כמה זמן אתם מגיעים לאחוזה?" אמה שואלת.
"בערך עשר דקות, אנחנו נשים קודם את הפצועים בבית החולים ונבוא" איידן אומר ואמה מאשרת.
"לורנצו, עד כמה חמורה הפציעה שלך?" אמה שואלת.
"יש לי כדור בכתף, ופצע דקירה של סכין בירך, הסכין כבר לא שם ואנג׳לו עשה לי חוסם עורקים מהחולצה שלי" לורנצו משיב.
"אוקי, אז בך אני יכולה לטפל, מה מצב השריטה שלך, דומיניק?" היא שואלת שוב.
"לא חמור, שריטה מקליע במותן" אני אומר.
"בסדר, אז אתם לא צריכים ללכת לבית חולים עם כולם, בכם אני אטפל באחוזה" היא אומרת ואנחנו מחזירים לה ב'אוקי'.
"מי שלא פצוע יבוא איתנו לאחוזה ותוכלו לחזור לביתכם, יש לכם זמן מנוחה עד להודעה חדשה, ומי שפצוע תלכו לבית החולים ואחר כך יהיה לכם זמן מנוחה" אני אומר לחיילים במסוק והם מהנהנים אלי.
"לורנצו, אנג׳לו, ברונו, את החיילים הפצועים, קחו לבית החולים ואז יהיה להם זמן מנוחה ואת החיילים שלא נפצעו תשלחו הביתה לזמן מנוחה עד להודעה חדשה" אני אומר באוזניה.
"חיובי" "אוקי" אנג׳לו וברונו אומרים.
"איך אתה דאם?" אני שואל את דמיאן שיושב ומסתכל על נאצ׳ו.
"יהיה בסדר" הוא אומר ומסיט את מבטו מנאצ׳ו ועובד להסתכל עלי.
"איך השריטה שלך?" הוא שואל ואני מושך בכתפי "לא נורא".
"תעזור לי עם נאצ׳" אני אומר לדמיאן ואנחנו מרימים אותו יחד לתוך הבית.
"דומיניק" "דמיאן" חסמין ואמה מקבלות את פנינו.
"איפה לשים אותו?" אני שואל ומנשק את שפתיה של אמה ודמיאן וחסמין עושים כמונו.
"בחדר שלו כאן, הרופא מחכה לו שם" היא משיבה ומתחילה ללכת, מסמנת לנו ללכת אחריה.
"את מנבטת אותי בבית שלי מלאך?" אני שואל בשעשוע.
"חה חה דומיניק, אני בלחץ, קח תוביל אם זה כל כך חשוב לך" היא אומרת וזזה למאחורינו.
"סתם מלאך, תובילי כדי שאני לא אלך לאיבוד" אני מתלוצץ והיא מגלגלת את עינייה וחוזרת ללכת לפנינו.
"איך אתה סובל אותו כל כך הרבה דמיאן?" היא שואלת אותו.
"זה קשה, אבל בסופו של דבר מתרגלים" דמיאן עונה בשעשוע.
אנחנו נכנסים לחדר בו נאצ׳ו שהה בזמן שהם היו כאן והוא היה נראה שונה לחלוטין ממה שהחדרים בביתי מעוצבים.
הוא היה נראה כמו מרפאה.
"איך סידרתן את כל זה בעשר דקות?" דמיאן שואל.
"זה לא היה קשה" אמה מושכת בכתפה, אנחנו מניחים את נאצ׳ו על המיטה והרופא ניגש אלינו.
"אני אבדוק אותו עכשיו ואעדכן אתכם כשיגיעו תוצאות של כל הבדיקות" הרופא אומר ואני מהנהן במתיחות.
אני מקווה שנאצ׳ו יהיה בסדר.
"אני הולכת לטפל רגע בלורנצו, עוד כמה דקות תבוא כדי שאני אוכל לטפל גם בך" אמה אומרת ורוכנת לנשקת את שפתי בעדינות האופיינית לה ויוצאת מהחדר.
"אתם רוצים להישאר או לצ-" "פשוט כבר תבדוק אותו" דמיאן קוטע את הרופא בצעקה עצבנית והרופא ממהר לגשת לנאצ׳ו.
"דומיניק, לך לאמה, היא תתפור אותך ואז תלך לנוח, אני עוד מעט אבוא" דמיאן אומר לי ואני מהנהן, טופח על גבו ויוצא מהחדר.
"תפסיק כבר לזוז" אני שומע את קולה של אמה ונכנס לסלון.
"לורנצו, תפסיק להציק לה" אני אומר ולורנצו מגלגל עיניים ונשען על הספה באנחת יאוש כבדה.
"אל תתלונן, זאת אני שטופרת אותך, אין לך זכות להתלונן" אמה נוזפת בלורנצו.
"סיימתי, אנג׳לו, תחבוש אותו" אמה אומרת ולורנצו קם מהספה.
"שב דומיניק" אמה מסמנת בפניה לכיוון המקום בו לורנצו ישב ומתיישב שם, מנשק את שפתיה של אמה בחטף.
"תודה מלאך שלי" אני אומר כשאמה מסיימת לתפור ולחבוש גם אותי.
"הי דמיאן, מה עם נאצ׳" אמה שואלת את דמיאן ברגע שהוא נכנס לסלון.
"אממ, הרופא אומר, שהוא חי, אבל לא יודעים מתי הוא יתעורר, הוא בקומה" דמיאן מטיל את הפצצה ונשמעו השתנקויות ברחבי הסלון.
ג׳ואי נפלה על אמה בחיבוק והתחילה לבכות וכך גם חסמין.
"ששש, הכל יהיה בסדר בנות" אמה מנסה לנחם אותה ואני רואה את עינייה הנוצצות מדמעות.
אמה וג׳ואי מדברות בניהן בשקט בלי שאף אחד יוכל לשמוע, חסמין בוכה בחיבוקו של דמיאן ואלינה בוכה בחיבוקו של ברונו, דילן ואנג׳לו מדברים בניהם, ברנדה ולוסיה בוכות בחיבוקם של חוליו ומנצ׳יני ואמי מדברת עם אדריאן ובוכה גם היא מעט, ועלמה מדברת עם טיילר שמנגב את הדמעות הבודדות מלחייה.
אני ולורנצו נשארנו יושבים ביחד על הספה מביטים במה שקורה סביבינו.
"אוף" לורנצו נאנח לצידי ונשען אחורה על הספה.
"מרגיש לי שהכל מתפרק כאן" לורנצו אומר, אני מבין אותו, כל אחד יושב בפינה אחרת ברחבי הסלון, אנחנו לא מדברים, צוחקים או אפילו עובדים עכשיו.
"הכל יהיה בסדר לו׳" אני מנחם אותו ולראשונה מזה שנים לורנצו הילד מופיע למולי, הוא מניח את ראשו על רגלי ואני מניח את ידי על ראשו.
לורנצו ונאצ׳ו היו הכי קרובים מכולם, מאז ילדותם.
"בואי ג׳ינג׳י, את צריכה לנוח" אמה אומרת ועוזרת לג׳ואי להתרומם מהספה, מובילה אותה למעלית.
"כדאי שכולם ילכו לנוח, היה לנו יום ארוך, נראה מחר לאן אנחנו מתקדמים" אני אומר ואני ולורנצו קמים מהספה.
"לילה טוב" חסמין אומרת ועולה למעלה עם דמיאן.
יצאתי מהמקלחת מוצא את אמה יושבת במיטה, קוראת ספר והתקרבתי אליה.
החדרתי אצבע לתוך איברה הרטוב והמהודק.
חייכתי ששמעתי אותה נאנחת.
"הייתי חייב להעניש אותך".
אגן הירכיים שלה התנועע כשהחדרתי אצבע נוספת לתוכה.
הכנסתי והוצאתי אותן לאט בתחילה, ואז האצתי את המהירות עד שהיו עמוק בתוכה, והקולות הרטובים של תנועות אצבעותי השתלבו בגניחות שלה.
קראתי חלק קצר מהספר שאמה קוראת.
"מה זה לעזאזל?" אני שואל בקול חד ולוקח את הספר בעל הכריכה הזהובה מידיה של אמה.
"את רטובה עכשיו?" אני שואל למרות שהתשובה ברורה.
"לא א.. אני.. זאת או.. אומרת זה-.. מה לעזאזל אתה עושה?" אמה קוטעת את עצמה ושואלת כאשר אני משכיב אותה מתחתי וקורע ממנה את תחתוניה כך שאיברה חשוף אל מול פני.
"צודקת, את לא רטובה" אני אומר ונושף על איברה.
"את נוטפת" אני אוסף על שתי אצבעותי חלק מהרטיבות שלה ודוחף אותן לפיה.
"תמצצי אותן כמו שאת מוצצת את הזין שלי" אני פוקד והיא מיד מצייתת.
"זה מחרמן אותך לקרוא פורנו?" אני שואל אותה בהתגרות והיא ממלמלת תשובה לא ברורה מכיוון שאצבעותי תחובות בפיה.
"את לא הילדה הטובה והתמימה שאת נראת, אה מלאך?" אני שואל בלי לצפות לתשובה.
"את מתה לזין שלי בתוכך, ללשון שלי על כולך ולידיים שלי בכל מקום בגופך, נכון?" אני שואל והיא לא עונה, רק גונחת חלושות ומקמרת את גבה בעודה מוצצת את אצבעותי כשבעזרת ידי השנייה אני צובט את הדגדגן שלה.
"נכון?, שאלתי שאלה ואני מצפה לתשובה" אני אומר בקול הקאפו ונותן לה סטירה על הכוס.
"נ.. נכון" היא ממלמלת באופוריה.
"למי את שייכת?" אני שואל ומנחית עוד סטירה על הכוס שלה "לך".
"נכון מאוד מלאך שלי" אני אומר ומוציא את אצבעותי מפיה, מסתכל על שפתיה האדומות והנפוחות.
"אנחנו צריכים לקבוע תאריך לחתונה" אני אומר וחודר לתוכה עם אחת האצבעות שלי.
"אחרי שאני אלד, אני לא רוצה להתחתן ולהיות עם בטן" היא ממלמלת באופוריה ואני מציע את הפתרון ההגיוני היחיד.
"בואי נתחתן שבוע הבא" אני מקפל את אצבעי בתוך הכוס שלה.
"אי.. אי א.. אפשר אין לי ש.. שמלה, ואין אולם וא..- פאק" היא נקטעת כהזין שלי חודר אליה בפראות.
"אנחנו לא מתחתנים דומיניק, אנחנו נחכה שנאצ׳ו יתעורר" היא אומרת ואני מהנהן.
"אם הוא לא מתעורר עוד חצי שנה אנחנו קובעים חתונה לאחרי הלידה שלך" אני מחליט.
"לא, אם הוא לא יתעורר עוד שנתיים נתחתן" היא אומרת ואני חודר לתוכה בעוצמה.
"שנה וזה סופי" אני מחליט.
"פאק, אהה" אני חודר לאמה בחוזקה.
"פאק, את סקסית" אני נוהם באוזנה ונושך את התנוך שלה.
"אהה" היא צועקת בעונג ובכאב כשאני הופך אותה לעמוד על ארבע וחודר אליה מאחורה.
"תגמרי" אני פוקד כשאני מרגיש שאני עוד רגע גומר ואנחנו גומרים ביחד.
"פאק" אמה זועקת כשגופה נרגע מהאורגזמה.
"לא סיימתי איתך מלאך" אני תופס בשיערה ומושך אותה אחורה להסתכל עלי כשהיא באה ליפול על הסדינים.
"פאק" אני נוהם וחודר לפי הטבעת שלה בעדינות, מרגיש איך היא מתהדקת סביבי.
"פאק, זה כואב" היא נאנקת ונושפת בכאב.
אני שולח את ידי לדגדגן שלה ומשפשף אותו בעדינות, במעגלים.
"פאק" אמה נאנקת וגונחת בעונג ומשמיעה נהמת תסכול כשאני יוצא ממנה.
"שבי עלי, תרכבי" אני פוקד ואמה ניגשת אלי בזהירות.
לא עשינו את זה מעולם.
אמה מתיישבת עלי בעדינות וגונחת כשכולי ממלא אותה.
אני מוריד ממנה את החולצה שלה וקורע ממנה את החזיה.
"אני אעזור לך מלאך" אני אומר כשאני רואה שהיא לא זזה.
אני מתחיל להניע אותה בעדינות על הזין שלי, נותן לה להתרגל לתנוחה החדשה.
"פאק" אני מנחיט חבטה על התחת של אמה והיא צועקת בהפתעה.
אני מעסה את המקום בידי וממשיך להוריד את אגנה על הזין שלי בעזרת ידי.
אני רוכן עם ראשי ומכניס פטמה זקורה וורודה אחת לתוך פי ומשחק בה בלשוני.
אמה מעבירה את ידה מצאוורי לגבי ושורטת אותו תוך כדי שהיא מתחילה להבין את הקצב ורוחבת עלי לבדה.
"את לוהטת" אני אומר ומרים את פי מפטמתה ומרסק את שפתי על שפתיה בזמן שידי ממוללת את הפטמה השמאלית שלה.
"דומיניק, אני יכולה רגע לדבר איתך?" קולה של אימי נשמע מעבר לדלת.
"פאק" אמה ממלמלת ובאה להתרומם ממני אך אני לא נותן לה והופך אותה כך שאני מעליה וממשיך לחדור לתוכה בעדינות.
"עוד מעט אמא, אני בדיוק יצאתי מהמקלחת" אני אומר וחודר לאמה בחוזקה והיא מחניקה גניחה.
"ששש, את לא רוצה שאמא שלי תשמע מה אנחנו עושים" אני מתגרה בה וגומר בתוכה והיא גומרת שניה אחרי כשאני משחק בדגדגן התפוח שלה.
אני מרים את גופה הרפוי של אמה ומכניס אותה לאמבטיה, פותח את המים כדי שהאמבטיה תתמלא ובינתיים אני לובש מכנסיים וחולצה, אפילו בלי ללבוש בוקסר.
"כן אמא" אני אומר לאמי שמחכה מחוץ לחדרי.
"רציתי לשאול אותך אם אתה בסדר כי נפצעת, ואני רוצה לדעת שאתה בסדר לפני שאני הולכת לישון" אמי אומרת.
"אני בסדר גמור אמא, הכל בסדר, לילה טוב" אני אומר ברוגע ומנשק את מצחה.
"לילה טוב" היא אומרת והולכת למעלית שבהמשך המסדרון.
"מוכנה לסיבוב נוסף?" אני נכנס לחדר הרחצה ושואל ואמה בקושי מצליחה להגיב לי מרוב העייפות שלה "לא עוד סיבוב" היא ממלמלת.
"בואי נתקלח ונלך לישון" אני אומר ומרים את אמה, מסבן וחופף אותה וגם את עצמי, עוטף אותה במגבת ומוציא אותה לחדר מניח אותה על המיטה.
אני מלביש לאמה תחתוני תחרה בצבע ורוד, מנגב לה מעט את השיער וקולע לשיערה צמה.
"בואי אלי" אני אומר לאמה והיא מתקרבת אלי ונכנסת לחיבוקי והדבר היחידי שמפריד בנינו זה בד התחתון הדק והסקסי שלה.
"לילה טוב, אני אוהבת אותך" היא אומרת ומניחה את ראשה על חזי.
"גם אני אוהב אותך מלאך" אני מנשק את ראשה ושוקע לשינה.
השעון המעורר שלי מצלצל בשלוש לפנות בוקר ואני מכבה אותו במהרה כדי שאמה לא תתעורר, מנשק את ראשה והולך לחדר הרחצה, להתקלח ולשטוף פנים.
אני לובש חליפה שחורה מסרק את שיערי ויוצא מהחדר יורד לחדר הישיבות שם מחכים לי שלושת האחים שלי, חוליו, מנצ׳יני, איידן, דמיאן, ואליוט ממתין שנתקשר אליו.
"בוקר טוב" אני נכנס לחדר הישיבות ולורנצו מגיש לי כוס וויסקי.
"תודה" אני מהנהן לכיוונו ומתיישב בכיסאי בראש השולחן בחדר הישיבות ולוגם לגימה ארוכה מכוס הוויסקי שלי ומטיח אותה בשולחן.
"תתקשרו לאליוט" דמיאן נכנס לחדר הישיבות לבוש בחליפה שחורה כמו שאר הנוחכים בחדר, לורנצו מגיש גם לו כוס וויסקי ודמיאן שותה את כולה בלגימה אחת ומגיש אותה ללורנצו שמגחך וממלא לו את הכוס מחדש.
"בוקר טוב" אליוט עונה לשיחה בצלצול הראשון ואנו מקרינים אותו על המסך.
"אתמול עבר בהצלחה, מלבד מה שקרה לנאצ׳ו" אני פותח את השיחה.
"אני רוצה את כל המידע שניתן להשיג על מה שקרה אתמול, אני רוצה לדעת איםה דימה מסתתר, ברונו לורנצו זה שלכם" דמיאן אומר ומתיישב בכיסאו לידי.
ברונו ולורנצו מיד מהנהנים הנהון חד וקצר לדמיאן, "נלך מיד אחרי הישיבה" ברונו אומר לדמיאן ודמיאן מהנהן הנהון אחד לכיוונו.
"אני רוצה נקמה" אני מתחיל "והפעם אני לא אסתפק בסגנו או בבנו של דימה, אני רוצה את דימה בכבודו ובעצמו כלוא במרתף שלי" אני אומר.
"הוא עשה מספיר נזק, אך אנו נצטרך מישהו מבפנים כדי להביא למפלה שלו" דמיאן אומר.
"תתקשרו לאנטון" אני אומר ולורנצו ממהר לבצע זאת.
"כן?" אנטון עונה בצלצול השני.
"הגיע הזמן, אנחנו צריכים תוכנית" אני אומר ואנטון נאנח.
"תהיתי לעצמי מתי היום הזה יגיע" אנטון ממלמל לעצמו.
"אנחנו צריכים מישהו מקורב, מספיק מקורב כדי לדעת הכל וכדי שלא יחשדו בו ומספיק שונא את דימה כדי שיעזור לנו" חוליו אומר.
"ניקול" אנטון אומר, מילה אחת, משמעות גדולה.
"במה ביתו של דימה תעזור לנו" מנצ׳יני שואל.
"מאז שרצחתם את בנו הבכור הוא מאמן את ניקול כדי להיות הקאפו הבאה, והיא שונאת את משפחתה, הם מתעללים בה פיזית ונפשית מיום הולדתה הרביעי" אנטון אומר.
"אני חושב שזה יכול לעבוד" דמיאן אומר.
"אני חושב שצריך לקחת את הסיכון" אליוט אומר ואני רואה אותו לוקח שלוק מכוס הוויסקי שלו מבעד למסך.
"תביא אותה" אני פוקד על אנטון "היא ישנה קאפו, וגם אני ישנתי עד שהחלטת להתקשר בארבע לפנות בוקר" אנטון מתלונן.
אנטון הוא אחד מהאנשים הנאמנים ביותר שלי, הוא גדל עם משפחתי משהיה בן שש, הוא חי עם מנצ׳יני ולוסיה וכשהיה בן שבע עשרה הוא עבר להיות שתול ברוסיה, שמו ומבטאו הרוסיים עזרו בכך מאוד והיום הוא אחד מחייליו הבכירים של דימה.
"תעיר אותה" דמיאן אומר וניתן לשמוע את גילגול העיניין שלו מרוב שהיה כל כך גס.
"כן קאפו" אנטון אומר.
"אתה לא חושב שגיל עשרים ושמונה זה גיל מוקדם מידי למוות?" דמיאן שואל.
"אני לא עונה לך אפילו" אנטון אומר.
"ניקול, קומי" קולו של אנטון נשמע חלש דרך קו הטלפון.
"אני צריך את עזרתך" הוא אומר.
"מה אבי רוצה ממני עכשיו?" קול רך, עדין וצרוד משינה נשמע דרך קו הטלפון.
"זה לא קשור אליו הפעם" אנטון אומר לניקול ושקט קצר נשמע מהקו.
"תכירי את דומיניק הקאפו של לאס וגאס ודמיאן הקאפו של ניו יורק" אנטון אומר בקול קר אבל לא קר מידי והשתנקות נשמעת מבעד לקו.
"ניקול, יש לנו הצעה בשבילך" אני אומר.
"אני מקשיבה" קולה נשמע הרבה יותר ממוקד ועירני כעת.
"אנחנו רוצים להפיל את משפחתך, האם תוכלי למסור לנו מידע, ולעבור לצידינו?" אני שואל.
"אם אסכים, מה יצא לי מזה?" היא שואלת.
"בחורה חכמה, בת כמה אמרת שאת?" אני שואל למרות שהיא לא אמרה את גילה.
"שבע עשרה" היא משיבה.
"הבנתי, אני מציע שבתמורה לזה שתעזרי לנו להפיל את משפחתך אני אשלח לך איש הגנה שיוכל לעזור לך עם המאפיה בעתיד, הרי אם נראה לך שכל המאפיה הרוסית תקבל את זה שהקאפו הבאה שלהם תהיה אישה והם לא ינסו לחבל בך את טועה, ואת לא תהי מוכנה לזה מספיק" אני אומר.
"את מי תישלח לי?" היא שואלת ואני מישר מבט ללורנצו והוא מהנהן בחדות "את אחי הקטן, לורנצו ונטורה" אני אומר.
"אוקי, אני מסכימה" קולה נשמע לאחר שקט קצר.
"ברגע שתהפכי להיות הקאפו אנחנו נגיע אליך ונחתום על הסכם ברית נישואין בין המאפיות, את תתחתני עם לורנצו" אני אומר.
"מוסכם" היא מאשרת.
"אנו ניצור איתך קשר בימים הקרובים נסיכה, ועד אז אני ממליץ לך לא להלשין לאף אחד, להתראות נסיכה" לורנצו אומר לטלפון בקול מקפיא והשיחה מתנתקת של ידי.
"יופי, יש לנו את השלב הראשון, עכשיו צריך לראות איך ממשיכים מכאן" אנג׳לו אומר.
"כרגע מכאן ועד להודעה זאת העבודה של ניקול, אנו נצטרך פעם בכמה זמן להתקשר ולבקש מידע" חוליו אומר.
"אני חושב שזו החלטה נכונה לחבור לניקול" מנצ׳יני אומר.
"אני חושב שהיא תמימה מידי לכל העסק הזה ויש סיכוי של חמישים אחוז שהיא הולכת לבכות ולהלשין לאבל'ה" לורנצו אומר בלעג.
"תרגע לורנצו" אני אומר.
"איך אני אומר להירגע, החבר הכי טוב שלי חסר הכרה, ואח שלי, אח שלי חותם דרכי ברית כדי שיהיה לו טוב, הוא מחתן אותי בגיל תשע עשרה עם ילדה בת שבע עשרה שלא פגשתי מעולם בזמן שהוא מתחתן עם אהבת חייו בגיל עשרים וחמש, ואחי השני חי בחופשיות עם חברה בגיל עשרים ושתיים, איך אני אמור להירגע?" לורנצו שואל בעצבים ומעיף את כוס הוויסקי שלו על הרצפה.
"אתה ל-" לורנצו יוצא מחדר הישיבות וטורק את הדלת לפני שאני מסיים את דברי.
"הוא צודק, כדאי לך ללכת לדבר איתו" אנג׳לו אומר באכזבה.
"הוא הסכים, שאלתי אותו והוא הנהן" אני אומר.
"הוא הסכים לספק הגנה לזמן מוגבר, לא להיות כבול לנצח" אנג׳לו אומר ויוצא מהחדר באכזבה ביחד עם איידן.
אני מעיף את כוס הוויסקי שלי על הרצפה.
"דום, הכל יהיה בסדר, הוא התגבר על זה, ונמצא פיתרון" דמיאן אומר ותופח על גבי.