prespective

פרק 1 - ישיבת צוות

נקודת המבט של סבסטיאן: 

''קדימה חברים, אני רוצה לראות עשן יוצא מהמוח שלכם.'' רוברט דירבן את כל הקופירייטרים שלנו להמשיך לחשוב איך אנחנו מייצרים מודעה שהיא לא פחות ממושלמת ללקוח שלנו. 

''אני חוזר ואומר שוב, זו חברת ניקיון ענקית שבחרה בנו לעבוד איתם. אנחנו צריכים לשווק אותם כמה שיותר ואני צריך שיעופו פה רעיונות באוויר.''

 כל העובדים הסתכלו על רוברט כאילו הוא נפל מהשמיים, התעצבנתי ברמות וכל מה שרציתי כרגע היה לסיים את הישיבת צוות חסרת התועלת הזו, לאסוף אליי את ורוניקה שתבלה איתי את הלילה ואחרי זה לישון לפחות שעתיים, כוסעאמק. איפה דניאל כשצריך אותו? 

דניאל היה העובד הכי טוב שלי, הוא עבד כמו שצריך והיו לו רעיונות מדהימים, בגללו חשבתי שכל העובדים שלי טובים. כי כשמישהו זורק רעיון כל כך מטורף המוח שלך מתחיל לפעול שוב. וככה זה קרה עם כל העובדים שלי, ברגע שדניאל דיבר לכולם היה מה להוסיף ולהגיד. 

מאז שהוא התפטר העובדים איבדו את זה לגמרי והבנתי ששילמתי והחזקתי פה עובדים לשווא, ובקצב הזה תהיה פה סאגת פיטורים רצינית. 

''אני מציע שנישן על זה, אני מצפה מכל אחד לחזור אליי מחר עם רעיון. כל מה שעולה לכם יעזור חברים, תנו לי להחליט אם הרעיון מצוין או גרוע.'' אמרתי בפעם הראשונה בפגישה הזו וכולם מיהרו להתקפל ולחזור הביתה. השעה הייתה כבר די מאוחרת ועדיין לא הפקנו שום תועלת מהיום הארוך הזה. 

''תתקשר לדניאל, תכפיל לו את המשכורת פי מיליון, שיחזור עכשיו'' רוברט נאנח בדרכנו החוצה. 

''אם זה היה העניין, ממזמן הייתי מחזיר אותו,'' הדלקתי סיגריה, ''הוא עבר למזרח, אמר איזושהי שטות על לחפש את עצמו..'' אמרתי וכיווצתי את גבותיי ורוברט גלגל את עיניו. ''שימצא מהר ויחזור. אנחנו לא נצליח להחזיק מעמד ככה. אני מרגיש שאני עובד לבד, אין לי צוות נורמלי'' רוברט כעס ונטיתי להסכים איתו. 

פתחתי את דלת הרכב שלי ורוברט נכנס במושב הנוסע, ''נטפל בזה, אין בעיה שלא טיפלנו בה, אז תרגע ותפסיק לזיין לי את המוח'' אמרתי וחייגתי לורוניקה דרך החיוג המהיר שיש לי ברכב, היא ענתה אחרי צלצול אחד בלבד. ''היי סב..'' היא אמרה ''איך אתה?'' לא היה לי כוח להרבה דיבורים, ''עשרים דקות אצלך'' ניתקתי את השיחה ושאפתי מהסיגריה. 

רוברט הסתכל עליי במבט המאוכזב שלו, ''לא ככה מתנהגים'' הוא ניסה לחנך אותי שוב ושוב מבלי להבין שגם בפעם המיליון זה לא יעבוד. 

''היא נותנת לי להתייחס אליה ככה, היא נהנית מזה.'' אמרתי לו והוא גלגל עיניים. ''היא הייתה נהנית הרבה יותר אם לא היית זורק לה הוראות כל הזמן ומנתק לה בפרצוף'' הוא הרים את הגבות השחורות שלו ואני גיחכתי, ''אתה מדבר עליה או עליך?'' שאלתי והוא הרים לי אצבע שלישית. 

''יאללה זדיין לי מהמכונית,'' אמרתי לו כשהגענו לבית שלו והוא הפריח לי נשיקה באוויר, ''ביי אהובתי'' הוא אמר כשיצא מהרכב. 

קיבלתי הודעה שמשכה את תשומת לבי. אמילי לוין. האישה היחידה שאני מוכן להזיז הרים ולהוריד למענה את הירח. 

''מאוחר אצלך מותק, נכון? טוב, בישראל השעה היא שמונה בבוקר. אני צריכה לדבר איתך בדחיפות, תעדכן אותי כשתתפנה.'' 

לאמילי אני לא אתן להמתין, לכן ישר חייגתי אליה, היא ענתה לי מיד, ''לא חשדתי אפילו לרגע שאתה ישן,'' היא ענתה ושמעתי את החיוך על קולה, ''מה קורה יפיופה?''אמרתי בעברית ואימצתי את המבטא הישראלי הכי טוב שהצלחתי והיא צחקה מהניסיון הכושל שלי, ''אני לא אלך איתך סחור סחור,'' היא התחילה לומר. 

בגלל זה אהבתי את אמילי, היא תמיד הייתה ניגשת לעניין ולא מנסה לסובב הכל עם שיחות חולין לא מעניינות. 

''אתה זוכר את יוסף מאיר?'' היא שאלה וכיווצתי את גבותיי, מחכה שתמשיך, ''בחור באמת זהב. גדלנו ביחד אני הוא ואמא שלך, לא משנה, הוא פתח קורס שיווק בארץ עם התחייבות למציאת עבודה בסיום הקורס'' היא אמרה והייתה לי תחושה שאני מבין לאן זה הולך, לא אהבתי את הכיוון בכלל. 

''אני לא מקבל חדשים לחברה שלי. חוץ מזה, זו התחייבות לעבודה בישראל. אתם מתכוונים להטיס את המסכנים עד שיקגו?'' שאלתי בחוסר הבנה. 

''מסכנה אחת, בלבד'' היא התנשפה. ''תראה, מצאנו לכולם מקומות עבודה, ואם לומר את האמת הם די בנאליים, אנחנו מאמינים שככה מתקדמים'' היא אמרה וגיחכתי, ''אז למה לה לא מצאתם?'' שאלתי, באמת לא הבנתי למה היא צריכה ליפול עליי. 

''כי היא מצוינת מדי לרמה של הארץ סב'' היא הסבירה, לא האמנתי אבל גם ידעתי שאמילי לא תשקר לי. 

''היא.... היא משהו מיוחד, יש לה רעיונות מטורפים וכל חברה בישראל תשמח לקבל אותה. אני יכולה לשלוח לך תיק עבודות עם רעיונות מעולים שלה, למען האמת שחשבתי עליך כי הבנתי שאתם כרגע במצוקה של עובדים טובים, זו תהיה טעות איומה מבחינתך לא לקבל אותה.''

''מצוקה? מאיפה הבאת את השטות הזו'' התנשפתי, אנחנו ממש לא במצוקה. 

''רוברט סיפר לי,'' בן זונה שטינקר.. ''אז מה אתה אומר?''

''אני אוהב אותך אמילי, אבל התשובה שלי היא לא, מצטער'' עניתי נחרצות. 

''סבסטיאן, אני לא משקרת לך כשאני אומרת שאתה לא צריך להצטער בפניי אלא אך ורק בפני עצמך, לוותר עליה תהיה טעות איומה לחברה שלך. היא מצוינת חרוצה ופלפלית עם רעיונות נהדרים, אני לא מתקשרת אליך מפני שיש מחסור במקומות עבודה בשבילה, להפך. אבל אני רציתי לשמור את הטובה ביותר עבורך. 

תישן על זה, תסמס לי מחר אחר הצהריים מה החלטת.'' היא אמרה וכך ניתקה. 

הכנתי כבר את ההודעה מעכשיו, אני יודע מה התשובה שלי תהיה.