prespective

פרק 10 - סמול טוק מזויין

נקודת המבט של אלינור:

היום הראשון בעבודה עבר ממש... מוזר.

אחרי שעמדתי כ50 דקות והתחננתי לעובדים שבפנים שיפתחו לי, בחור נחמד בשם גרג פתח לי לאחר שיחה עם רוברט שכנראה ציווה עליו לעשות זאת.

הוא התנצל והסביר כי אמה, המזכירה של הבעלים, שרגילה לקבל אנשים הצטרפה לנסיעת העסקים של אדון סטרלינג והמחליפה שלה לא נמצאת.

זה עדיין לא הסביר מדוע עובדים אחרים בחברה צפו בי נרטבת בגשם והעדיפו לחלוף על פניי במקום לפתוח לי את הבניין, אבל העדפתי להתעלם מזה ולהאמין שהסיווג פה הוא גבוה ולכן לא פותחים לכל אחד.

אם אתן לחוסר הביטחון העצמי שלי לקונן לי במוח, בסוף אשתתק.

אבל התקרית הזו היא לא הדבר המוזר היחיד שקרה, אנשים התעלמו ממני, היו קרים ולא עבדתי בכלל היום. לא הצמידו אותי לאף אחד, אף אחד לא פנה אליי ולא דיבר איתי.

השיחה הקצרה שלי עם גרג היה הדבר הכי נחמד שעברתי כל היום, אני מניחה שככה זה פה? האנשים קרים ומנוכרים? עד לרמה שניסיתי לדבר עם אנשים ולפנות אליהם אבל לא היה מצדם יחס, אפילו לא חיוך - פשוט התעלמות מלאה לחלוטין עד למצב שהרגשתי שהגעתי היום שקופה. אולי לא רואים ושומעים אותי.

ביום השני כבר הייתי חכמה יותר, והגעתי לפני כולם, הראשון שהגיע נכנסתי איתו. ''בוקר טוב,'' בירכתי אותו אך לא זכיתי לברכה חזרה. האנגלית שלי לא ברורה מספיק?

''ממש קריר היום, אפילו יותר מאתמול אה?'' שאלתי בחיוך בזמן ששנינו תלינו את המעילים שלנו בכניסה.

''אוי בבקשה, רק לא עם הסמול טוק המזויין,'' הוא גלגל עיניים והלך. אוקיי, אז הם לא אנשים של סמול טוק.

''היי,'' בירכתי כל אדם אחר שנכנס אבל זכיתי למבטים מוזרים ומתנשאים, אפילו מגרג. בכנות לא הבנתי מה עשיתי שמגיע לי יחס כזה וניסיתי בכל כוחי לרכוש חבר או שניים לעבודה, או לפחות מישהו שיסביר לי מה לעזאזל אני אמורה לעשות פה? הגעתי לעבוד, לא?

''אלינור בנט?'' בחורה מלאה עם משקפיים קראה לי, והתרגשתי מכך שמישהו סוף סוף מדבר אליי. ''אני שרין ממשאבי אנוש, בואי תתלווי אליי'' היא אמרה בחיוך והלכתי אחריה. ''אני צריכה שתחתמי היום על חוזה העסקה, נערוך לך גם מבחן אמינות די ארוך שבסיומו אתן לך תג עובד שתוכלי להתנייד בכוחות עצמך. הבנתי מרוברט שאתמול הייתה לך תקרית לא כל כך נעימה?'' היא שאלה כשנכנסנו למשרדה וביטלתי את דבריה עם ידיי.

''שטויות, חיכיתי סך הכל כמה דקות...'' שיקרתי והיא הנהנה. ''אוקיי אז בואי ניגש לעניינים, את יכולה לשבת פה, תעייני בחוזה, תתרשמי. זה חוזה סטנדרט שכל עובד חתם עליו, התנאים הם דומים אצל כולם מלבד שכר ושעות עבודה, אם משהו לא ברור או לא מוצא חן בעינייך את מוזמנת לקרוא לי, כפי שאמרתי שמי הוא שרין אני אחכה במזכירות שתסיימי,'' היא אמרה והגישה לי מסמך בעל לא פחות מ60 דפים.