prespective

פרק 15 - נקודת ההתחלה

נקודת המבט של סבסטיאן: 

רתחתי מעצבים. במהלך כל הסופ''ש לא הצלחתי למחוק את פרצופה של אלינור מהראש שלי. הפנים היפות שלה היו תקועות שם ולא נתנו לי מנוחה לרגע אחד. 

לא הבנתי למה זה קורה לי. מעולם לא הצליחו להוציא אותי מאיפוס, לא רק בחורות, שום דבר לא הצליח להוציא אותי מאיפוס, זו הייתה תחושה לא מוכרת וגם לא רצויה כלל. 

''אתה נראה מוטרד'' רוברט הודיע לי, השעה הייתה שמונה בבוקר וזה היה יום ראשון. המחשב הנייד היה פרוס מלפניי, אבל הסתכלתי על הקיר דקות ארוכות, לא היה לי כוח לענות - למען האמת גם לא היה לי מה לענות. 

''מר סטרלינג'' אמה דפקה 3 פעמים על דלת המשרד שלי למרות שהייתה פתוחה. ''חברת נטורל גלוס תגיע בעוד חמש דקות. חדר הישיבות מוכן.'' היא הודיעה לי וסגרתי את המחשב. ''חברת נטורל גלוס, אבל הפרויקט צריך להיות מוכן רק ביום רביעי'' רוברט אמר בבלבול, ''הקדמתי אותם'' הסברתי ולקחתי עוד שלוק מהקפה החם. ''הפרויקט מוכן, אין טעם למרוח את הזמן. זו חברה פשוטה, הם לא ביקשו פרסומת עם יותר מדי סיבוכים. משהו בנאלי ומשעמם כדי שלא יתפסו אותם עם התחתונים למטה,'' לא אהבתי את ההתנהלות הזאתי של חברות. 

אני עובד מול בעלי חברות. לרוב אלו חברות מצליחות ויוקרתיות, מהסיבה הפשוטה שלחברה לא מצליחה אין את האמצעי לשלם לנו את הסכום שאנחנו דורשים. אנחנו עושים עבודה מצוינת, אנחנו הכי טובים בתחום ואנחנו גם דורשים תשלום בהתאם לזה. כשבעלי חברות נזהרים ומזהירים אותי בבקשות המוגזמות שלהם בנוגע לפרסומת שאני הולך להפיק- אני מראש לא משקיע הרבה מחשבה לפרסומת. אני אוהב ללכת רחוק, לחלום בגדול ולהביא את זה לידי ביטוי בקונסטרוקציה של הסקריפט שאני בונה. כשגונזים ממני את האפשרות הזאת, אני בונה משהו בנאלי. 

''טוב לדעת אחי'' הוא ענה במירמור וגלגלתי את עיניי, ''אל תהיה דרמה קווין, עבדתי על זה במהלך הסופ''ש. לא רציתי להציק לך במנוחה עם המשפחה,'' קמתי מהכיסא והתמתחתי אחרי הישיבה הממושכת. ''טוב אני לא נכנס לישיבה כשאין לי מושג על מה מדובר, הצוות עדיין לא הגיע בכלל. זה הולך להיות אתה לבד?'' הוא שאל, מעט בעצבנות. ''אני ואלוהים,'' החלטתי להתעלם ממנו ומרגשי הנחיתות שלו ויצאתי מהמשרד. 

''מר סטרלינג, טוב לראות אותך.'' מייסון פורטר, מנכ''ל נטורל גלוס קיבל את פניי. לידו עמדה בחורה שלא זכרתי את שמה אך ידעתי שהיא מנהלת המכירות של החברה שלו. ''זו ברברה ג'ייקוביץ', היא המנהלת של צוות פיתוח המוצר שלנו,'' הציג אותה והצביע על מספר אנשים שהיו מאחוריו. לחצתי להם ידיים, ''אפשר להיכנס, צריך להגיע עוד מישהו?'' שאלתי ולפני שהספקתי לקבל תשובה שמעתי את אותו הקול שלא שמעתי כבר שלוש שנים, ''סבסטיאן סטרלינג, האיש והאגדה!'' קלב דיקסון נכנס בחיוך מלא מאוזן לאוזן ואני צחקתי למשמע קולו.

אשקר אם אגיד שלא התגעגעתי אפילו במעט לחרא הזה, היינו חברים קרובים בעבר אבל כל אחד פנה לקריירה שלו ומשם הדרכים התפצלו. תמיד שמתי את העבודה בראש מעייני, ועם כמה שאני אוהב את רוברט הזין הממורמר הזה - יש שתי סיבות עיקריות שבגללן לא ניתקנו קשר. 

הראשונה היא, כי הוא פשוט קוץ בתחת, פשוטו כמשמעו. הוא פיתח אליי אובססיה אי שם בילדות ומאז הוא לא מוכן לשחרר. 

השנייה, זה כי אנחנו עובדים באותה עבודה, ועדיין מעולם לא נתקלנו בתחרותיות. אמנם אני הבעלים של החברה ואני זה שבניתי אותה, הראשון שבחרתי להעסיק היה רוברט ואני סומך עליו ועל המוח היצירתי שלנו שיעיף אותנו לשמיים. הבעיה התחילה כשרוברט החליט להתחתן ולהביא ילד, והעבודה כבר לא הפכה להיות הדבר הכי חשוב לו בחיים. 

אני לא יכול להגיד שאני מבין אותו, כי לא חוויתי את אותו הדבר כדי להזדהות ואני גם לא מעוניין. אבל אני תומך בו, ונראה לי שזה מספיק. 

חיבקתי אותו וטפחתי לו על הגב, ''קלב הוא מנהל המכירות שלנו,'' מייסון אמר, ''אבל אני מבין שאין צורך להציג אותו'' הוא אמר בשעשוע וקלב צחקק. ''בואו נכנס'' הוריתי להם וסימנתי לאמה שתגיש לכולנו קפה.

סגרתי את הפרסומת, מייסון התלהב מהרעיון ושמחתי שלא הקדשתי לפרסומת הזו אקסטרה של תשומת לב. הוא היה כנראה מתלהב גם אם הייתי מביא לו חרא של רעיון, אבל בסופו של דבר יש את החותמת של החברה שלי על הפרסומת הזו ואני לא מתכוון להוציא לאור משהו שלא משקף את היצירתיות שיש בחברה שלנו. כי לעזאזל, יש, גם אם כרגע הצוות בהקפאה. 

נפרדתי מכולם לשלום, הזמנתי את קלב לשבת אצלי במשרד ולהשלים קצת פערים. לאחר מכן אתחיל לעבוד על הפקת הפרסומת וההשקה שלה. אני וקלב יצאנו מחדר הישיבות ורוברט התלהב מעט יותר ממני כשראה אותו. הם התחבקו וניהלו שיחת חולין קצרה וסקרתי לבינתיים את המקום שהתחיל להתמלא בעובדים. 

הרגשתי שהראש שלי מתנקה ואני חוזר לאיפוס אחרי היומיים האחרונים, עד שעיניי נחו על הבחורה עם החיוך הממכר והרגליים הארוכות. שיערה היה פזור וארוך ונח בצורה מושלמת על כתפיה וכשעיניה פגשו בשלי הרגשתי שאני חוזר לנקודת ההתחלה.

כוסעאמק.