prespective

פרק 19 - צומת דרכים

נקודת המבט של סבסטיאן: 

''זה היה כל כך מפגר ושפל, אפילו מצדך'' רוברט הטיח בי את האמת כשישבנו שנינו במשרדי. ידעתי את זה. התנהגתי כמו אידיוט גמור ולא הייתה לי בעיה לשמוע את זה, במיוחד כי זה רוברט. הוא חבר נאמן ובחיים לא ישלה אותי. לכן נתתי לו לדבר אליי בצורה כזו, להשפיל אותי בצורה הזו. זה הגיע לי. הייתי צריך לספוג את זה, לפני כמעט שעתיים השפלתי בחורה שלא עשתה לי כלום. אבל לעזאזל, לא רציתי לפגוע בה. אני מקווה שלא פגעתי בה. 

''זה לא העניין אחי, אתה לא יכול להכניס עובדים שהתחילו לעבוד לפני כמה ימים לישיבות חשובות כאלו. זה טיפשי וחסר אחריות וזה לא מעניין אותי שהם עלולים להיפגע או לפרש את זה בצורה לא נכונה. אני לא מוכן לסכן את החברה שעבדתי עליה כל כך קשה. זה לא מעניין אותי.'' ניסיתי להכניס בו את צד ההיגיון, 

מעבר לרגשות שכרגע גועשים בשנינו, יש פה גם מקצועיות. אני לא אסכן את הכל בגלל פגיעות של בחורה. גם אם הפגיעות הזו מרעידה לי את הלב וגורמת לי להרגיש כאילו אני מתנדנד בין החיים למוות על גג של בניין בעל אלפיים קומות. 

שלוש דפיקות מוכרות על דלת משרדי, ''מר ג'ונסון. אני אעדכן אותך שאלינור מקודם הלכה הביתה מוקדם יותר. אני ביקשתי ממנה ללכת, היא נראתה נסערת. אני מקווה שזה בסדר'' אמה עדכנה את רוברט והוא אישר לה שהכל טוב. לבי צנח בחזי. 

השפלתי אותה, לא רק העלבתי אותה וערערתי את הביטחון שלה בנוגע לעבודה הזו. גרמתי לה לקום מול 20 אנשים מצחקקים. האמת היא שהייתי שמח לחורר את הפרצוף של כל בן זונה שצחקק לנוכח ההשפלה שהיא חוותה, אנחנו לא בתיכון מזדיין - אבל לא יכולתי לעשות כלום. לא כשאני הוא זה שהנחה אותם להתנהג כך. 

פאק. הייתי בצומת דרכים. 

רוברט לא דן יותר בעניין, הוא ראה שזה מפריע לי וזה הספיק לו. רוברט אף פעם לא חיפש שאייסר את עצמי בגלל הדברים הרעים שאני עושה, אלא רק שאהיה מודע אליהם - ושהמודעות הזו תפיק לקחים. הוא היה אדם הרבה יותר טוב ואופטימי ממני. לפעמים לא הצלחתי להבין איך אני סובל אותו. 

''האמת היא שלא ציפיתי לכזאת פצצה'' הוא ניסה להקליל את השיחה בזמן שמזג שלוש אצבעות וויסקי לכוס שהייתה מונחת על השולחן בפינת הישיבה. הכוס שלו. הנהנתי. 

כאילו שלא שמתי לב כבר מקודם. 

שיחקתי אותה טיפש חסר מודעות, מתנהג כאילו שהיופי שלה לא רודף אותי בכל שעה שביום. אבל הבן זונה קלט אותי, ''אל תשחק אותה. אני יודע שהיא בול הטעם שלך. בטח הזין המסכן שלך מייסר אותך. עכשיו היא בחיים לא תשכב איתך אחרי מה שעשית,'' רוברט החליט לענות אותי עוד טיפה וצחק עליי. 

המשפט הזה מעט הכאיב לי. אני מקווה שאלינור תסלח לי, ושהיא לא תתחיל לשנוא אותי. ''אולי כדאי שאתנצל?'' שאלתי, מתעלם מההערות העוקצניות שזרק לעברי. ''אנחנו חברים כמעט שלושים שנה ובחיים לא שמעתי ממך את המילה שמתחילה בס', יא בן זונה. איפה ההתנצלות שלי?'' הוא שיחק את עצמו נעלב וקמתי כדי לתת לו כאפה לעורף. 

''ראיתי אותה פה כבר ביום חמישי,'' החלטתי לשתף אותו. לא היה לי מושג למה, ידעתי שהוא לא יפסיק לזיין לי את המוח על זה. ''היא הייתה חסרת אונים. היית צריך לראות אותה, בית המלון שלה נשרף ולא היה לה איפה לישון. הראיתי לה את הבית שלי בלופס, היא גרה שם עכשיו,'' רוברט היה בשוק, אין ספק. ''שיט אחי, לא היה לי מושג. אבל היא לא גרה שם. אני ומריאנלה היינו שם כל הסופ''ש משישי אחרי שחזרנו מנסיעת העסקים. אף אחד לא נכנס לבית הזה'' הוא אמר וכיווצתי את גבותיי. ''למה הלכת לבית שלי?'' שאלתי לא מבין, אפילו כועס. מאיפה לעזאזל יש לו מפתח? רוברט משך בכתפיו, לא מתנצל. 

''יש שם נוף יפה, השארנו את הילד אצל אמא שלה והיה לנו סופ''ש סקס פרוע. אתה לא יכול לפרגן?'' הוא אמר וגלגלתי את עיניי, עיכלתי את המידע שאמר לי קודם. איפה אלינור גרה אם לא בבית שהראיתי לה? זה היה נראה שהיא אוהבת אותו. ''למה לעזאזל נתת לה לגור בבית הכי מטורף שלך? יכולת לעזור לה להשכיר חדר בבית מלון נחמד. אנחנו מכירים את כל המלונות במדינה המחורבנת הזו. למה שתעשה דבר כזה?'' איזו שאלה מצוינת, חתיכת זין של בחור. 

''כי.. הייתי חייב.. אחרי שאמרתי לכולם שיתייחסו אליה חרא ו.. שיט אני מרגיש בעצמי כמו חתיכת חרא'' משכתי בשערי ורוברט כיווץ את גבותיו. נשענתי על השולחן ושילבתי את ידיי על חזי. ''מה זאת אומרת אמרת לכולם שיתייחסו אליה חרא?'' 

''טוב, לא בדיוק לכולם. אבל לפני שאלינור הגיעה כינסתי כמה אנשים. ביקשתי מהם לא לקבל אותה יפה ולעשות לה חיים קשים. כל מה שיזרז את הפיטורים שלה. ועכשיו אני מרגיש רע כי הם באמת הקשיבו לי.'' אמרתי לו, הייתי אבוד. היא גרמה לי להרגיש עצוב עבורה, היא גרמה לי להרגיש את הכאב שלה. את התסכול, את ההשפלה. 

''אתה חתיכת חרא. אני לא מאמין!'' רוברט התעצבן. הוא צודק, אני חתיכת חרא. ''אל תשפוט אותי יא מזדיין, אתם ואמילי תכננתם הכל מאחורי הגב שלי. הבאתם מישהי חדשה לגמרי לחברה שאני בניתי! אני! לא אתם. לא אף אחד מכם. אז שלא תעז לשפוט אותי על כך שאני מנסה להציל אותנו מפשיטת רגל.'' התפרצתי עליו. ''אז זה צריך לבוא על חשבון הגב של מישהי תמימה? היא לא עשתה לך כלום סב, כלום, ואתה מאמלל את הבחורה אפילו בלי לנסות מהרגע שהיא פה.'' למה לא רוברט, תכניס את הסכין עמוק יותר. 

''ממה אתה כל כך פוחד? למה שהחברה תפשוט רגל?'' הוא שואל, באמת לא מבין. ''אם היא באה לפה כדי להעביר מידע לחברה אחרת?'' שאלתי אותו והוא חשב על זה רגע. 

''כנראה שנצטרך לבדוק את זה.''