prespective

פרק 9 - אמפתיה מזורגגת

נקודת המבט של סבסטיאן:

''סבסטיאן מותק, מה שלומך? שמעתי שנחתת באל איי'' שמעתי את מייגן בטלפון בדיוק כשעשיתי צ'ק אין במלון.

''איך שמעת?'' שאלתי והתלוויתי לאחד העובדים בזמן שהוא לקח לנו את התיקים לסוויטה. ''ידיד שלי עובד בLAX, הוא ראה את המטוס שלך..'' היא הסבירה לי והמהמתי בחוסר סבלנות, ''אולי תבוא אליי היום? לכמה ימים אתה נשאר סבסטיאן?'' היא שאלה אותי ונשפתי עמוק,

''אני אהיה ממש עמוס בעבודה, אני לא פה להרבה, '' שיקרתי לה. אני פה לכמה ימים טובים וברובם אני ארבוץ במלון, לפחות יהיה לי זמן להתאמן ולעבוד על הפרסומת החדשה לחברת 'נטורל גלוס'.

''אם את רוצה להיפגש למטרת עסקים, אני יכול לפנות לך שעה,'' היא צחקקה,

''לא זה לא למטרת עסקים, אם אתה מבין למה אני מתכוונת..'' היא אמרה, ''אז אין לי זמן'' לא היה לי כוח להתעסק בשיט הזה, וגם בדיוק הגיעה המעלית שלנו. ניתקתי את השיחה בלי להכביר במילים ונכנסתי למעלית.

רוברט התעכב מאחורינו בשיחת פייסטיים עם הילד ואשתו וחייך כמו אידיוט למצלמה בלי לשים לב למה שקורה סביבו, העובד החזיק לי את המעלית בחיוך רחב וחיכה עד שנכנס. ''מי התקשר אליך?'' הוא שאל וסידר את העניבה שלו, ''הסמנכ"לית של חברת ארוגנט,'' הסברתי לו והוא כיווץ את גבותיו, ''מה היא צריכה פרסומת? חשבתי שהחברה בפשיטת רגל'' הוא אמר. הוא צודק, החברה שלהם כבר תקופה בתהליכי הוצאות יותר מהכנסות ולכן הם גם נאלצו לנתק את ההתקשרות מולנו ואנחנו וויתרנו עליהם כלקוחות.

''לא, זה לא היה קשור לחברה.'' אמרתי לו והוא גיחך, ''אז? אתה הולך לבקר אותה?'' הוא קרץ ונענעתי בראשי, בפעם האחרונה שאני ומייגן שכבנו היא לא הפסיקה לשלוח לי הודעות, להתקשר ולטעון שאני עם בנות אחרות ולדרוש ממני תשובות על למה אני לא עונה לה מהר מספיק להודעות.

לפני שאני ומייגן נכנסנו לקשר מיני הבהרתי לה שאני לא מחפש קשר, וזו הייתה הטענה שלה גם. היא לא רצתה קשר, זה מה שמשך אותי אליה. הרגיש לי שהיא לא משחקת משחקים, שהיא כנה עם זה והיא באמת רוצה רק קשר גופני ותו לא. אחרי מספר פעמים ששכבנו, התברר שגם היא ציפתה ליותר. אני אף פעם לא מבין את החרא הזה. למה שתצפו ליותר אם אמרתי לכן מלכתחילה שיותר לא יקרה?

''למה לא? החלטת להתנזר?'' הוא שאל מבולבל וצחקתי, ''אין זמן, אני רוצה לעבוד על הפרויקט של נטורל גלוס, ואולי גם למצוא רעיון מזורגג לאקו שיין. זה מתעכב יותר מדי זמן,'' אמרתי לו והוא המהם. ''אני מקווה שנמצא פתרון לברוך הזה, בחיים לא נתקענו ככה עם פרסומת.'' הוא אמר בדיוק כשהמעלית הגיעה לקומת הסוויטה שלנו, ''בבקשה אדון סטרלינג'' העובד פתח לי את הדלת בברכה,

עשיתי סיבוב עם עיניי, החלל היה רחב ומרווח עם פינת ישיבה אלגנטית, נכנסתי לחדר השינה והוא היה מפנק ומרשים עם מיטה ענקית ומצעים בצבע כחול כהה, היה לי חדר אמבטיה פרטי, וניחשתי שאותו הדבר יש בחדר השינה של רוברט.

''יש לכם בכל חדר אמבטיה מקלחת ענקית וג'קוזי מפנק. המרפסת היא פרטית עם נוף מהמם. יש לכם פינת אוכל מעוצבת, טלוויזיה ענקית ואינטרנט מהיר. אנחנו כאן לשירותכם.'' הוא אמר ונתתי לו שטר של מאתיים דולר כדי להשתיק אותו. הוא הודה לי ויצא בזריזות מהחדר.

''אני חייב לישון עד הכנס הערב,'' רוברט פיהק והוציא בגדים מהתיק שלו. ''אני אלך לעבוד במרפסת בינתיים,'' הוצאתי את המחשב נייד שלי והתכוונתי לצאת. צלצול טלפון נשמע ורוברט הוציא את הנייד שלו מהכיס, ושם על רמקול בזמן שהוא מקפל חולצה שהתבלגנה לו בתוך התיק.

''היי, רוברט?'' נשמע קול נשי ועדין, ''מדבר,'' הוא ענה ברובוטיות. ''אני ממש מצטערת אם אני מפריעה, קיבלתי את המספר שלך מאמילי לוין.. היא אמרה שתוכל לעזור לי, אני פה מחוץ לבניין ואף אחד לא פותח לי..'' הקול שלה הרגיש לי כמו צביטה בלב. הוא היה יפה, עדין, נשי... היא נשמעת עצובה ובאופן מוזר הרגשתי רע שאני לא שם כדי לעזור לה. אולי לראשונה בחיי אני מרגיש אמפתיה מזורגגת.

נשאבתי לתוך השיחה שלהם ועמדתי כמו אידיוט מול חלון המרפסת, ''עם מי יש לי הזכות?'' הוא שאל בציניות, ''אה, סליחה, מדברת אלינור בנט- אני המתמחה החדשה''