prespective

פרק 20 - למי מגיע לחלוטין כלום

נקודת המבט של אלינור:

''מיכאל, תודה על הכל'' אמרתי לו כששכבנו על הספה מכורבלים אחרי 10 פרקים של פרינדס. ''באמת, זה לא מובן מאליו. אני כל כך שמחה שהכרתי אותך'' אמרתי בכנות. מיכאל נתן לי את הכוח להיות פה, הרגשתי כל כך לבד עד שראיתי את הפרצוף המוכר והמנחם שלו.

''את צוחקת? הימים האחרונים איתך היו הימים הכי טובים שלי'' הוא אמר לי וחייכתי בהתרגשות. הוא הסתכל עליי במבט שהכרתי, מבט של ׳אני הולך לנשק אותך עכשיו׳. לא הייתי בטוחה שרציתי, אבל גם לא רציתי לדחות אותו ולגרום לו לחוסר נעימות.

הוא הצמיד את שפתיו אליי ופקחתי את עיניי, מסתכלת עליו עוצם את עיניו ומנסה לחקור את הפה שלי, בהתחלה לא נתתי לו גישה, מההלם כנראה. אבל הוא לא שחרר את שפתיי, עד שהחלטתי להישבר לתוך הנשיקה.

לא הייתי מומחית בתחום הזה, אבל לא צריך להיות פרופסור כדי לדעת שאתה לא נהנה נכון? פשוט לא הרגשתי את המשיכה הזו, הלב שלי לא פרפר מהמבט של מיכאל, לא כמו שהוא פרפר מהמבט של סבסטיאן לפחות. 

למה שתחשבי על זה בכלל? הוא התנהג היום בצורה ממש מחפירה כלפיי, אפילו לא נתן לי סיבה למעשה שעשה, ואני כרגע מנשקת בחור אחר שלא עשה שום דבר מלבד להיות נחמד אליי. ואיכשהו אני עדיין לא רוצה את זה. פאק. משהו כנראה ממש לא בסדר בי. כשהרגשתי את ידיו נוגעות בגבי ומושכות אולי אליו המציאות הכתה לי בפרצוף. 

''מיכאל..'' ניתקתי את עצמי ממנו וזעתי באי נוחות. ''אני לא חושבת שכדאי'' אמרתי את שעל ליבי והוא כיווץ את גבותיו. ''את רצינית איתי אלינור? את כל הסופ''ש נמרחת עליי, אני נותן לך מקום לגור בו, מכיר לך חברים כי אף אחד לא סובל אותך במקום שאת נמצאת. את מתנהגת ממש כמו זונה,'' הוא התעצבן והתכווצתי. 

יכול להיות שהשליתי את מיכאל? אולי לא היינו צריכים להתכרבל יחד. כנראה שהעברתי לו מסר שהוא לא נכון. לא הגבתי לדבריו, לא רציתי להגיב ולהתחיל לריב איתו. אבא שלי תמיד אמר לי לבחור את הריבים שלי בקפידה - לא התכוונתי להתחיל ויכוח על משהו כל כך שטותי. ידעתי היטב להתמודד עם גברים שעוברים דחייה והאגו שלהם מתפוצץ. 

בהתחלה באמת חשבתי על מיכאל כעל אופציה אבל מהר מאוד הבנתי שזה כי הוא היה נחמד ועזר לי. לא כי אני באמת נמשכת אליו ומוצאת את עצמי מרותקת מהדברים שהוא אומר או עושה, מיכאל עזר לי והיה בן אדם טוב כלפיי אבל לא חשבתי שיש מניע נסתר מאחורי כל הטוב הזה. הוא גיחך ונענע בראשו כלא מאמין והלך לחדר שלו, אני נותרתי עוד כמה רגעים בסלון לפני שגם אני הלכתי לישון בחדר האורחים. 

למחרת הגעתי למשרד בראש מורם, פטפטתי קצת עם אמה שלמזלי לא דנה יותר מדי בנושא של אתמול, או שזה לא עניין אותה או שהיא הבינה שלא בא לי לדבר על זה. בכל מקרה הערכתי אותה שהיא לא חופרת על זה.