דמיאן
אני נכנס בדלת הכניסה ולא מספיק לעשות שתי צעדים לפני שאלנה מזנקת עליי בסערה.
"מה קרה? מי פצוע? למה היו צריכים להכין חדר סטרילי? למה אתם לא הולכים לבית חולים?" היא ירתה שאלות זו אחר זו, הסתובבה בחדר הלוך ושוב מבלי להביט בעיניי.
"תרגעי" אמרתי בקול חד. היא עצרה במקום והרימה את מבטה אליי, הלם נשקף מפניה כאשר סרקה את גופי. והדבר היחיד שעבר לי בראש זה להרים אותה על כתפי ולקחת אותה לחדר השינה.
"מה אתה אומר לי להירגע?!" היא זועקת, "ראית איך אתה נראה? אתה פצוע!" היא צעקה.
"אני יודע, אני קצת מרגיש את זה" הזדקפתי במקומי ועיוותי את פניי כשכאב חד עבר במעלה זרועי. כאב הוא רק חלק מהעבודה, רע הכרחי. התמודדתי עם גרועים יותר בעבר ואני אתמודד עם גרועים יותר בעתיד. בטח, הצד שלי כואב כמו לעזאזל, אבל אני לא אתן לזה להראות כלפי חוץ. אני לא יכול, חולשה היא הדרך המהירה ביותר להרוג את עצמך. אני אתן לכולם את המבט הנוקשה הרגיל שלי, חסר כל הבעה. זה מי שאני, הקאפו, הבוס הבלתי ניתן לשבירה, האיש שלעולם לא נותן לשום דבר להגיע אליו ולערער אותו.
"איך זה קרה?" היא שאלה והתקרבה אליי, מושיטה את ידה על מנת לתמוך בי אבל אם אניח עליה את משקלי קרוב לוודאי ששנינו ניפול. המחשבה על כך גרמה לי לגחך.
"אתה צוחק עליי?" היא משכה את ידה.
"את מודאגת יותר מידי בונבון, תכף יגיע רופא".
"את האמת, שכנראה שנצטרך לטפל בזה בעצמנו" פאולו נכנס ודיווח, "הרופא נקלע לתאונה ומאושפז בעצמו, יקח לרופא חלופי כמה שעות טובות להגיע".
"אני ממש לא נותן לכם לחטט לי בגוף," אני מתעקש, המפגרים האלה עוד יעשו יותר נזק. "זאת מלאכה עדינה, ואיך להגיד את זה בעדינות.. אתם לא".
"אז זה משאיר לנו רק את.." כריס התחיל להגיד וכולנו עברנו להביט באלנה.
"למה כולכם מסתכלים עליי?" היא שאלה, לאחר כמה שניות נראה שהתחיל ליפול לה האסימון. "אני לא עושה את זה!" קולה עלה כמה אוקטבות. "אני אתעלף בשניה שאראה את כל הדם הזה".
"אני אתפוס אותך" פאולו קרץ לי.
"את מסוגלת" הוספתי, היא מתלבטת מה לעשות. "את מעדיפה שאמות?" שאלתי. "שאלה רטורית, ברור שאת רוצה שאמות" הוספתי לאחר מספר שניות.
"אני לא רוצה שתמות!"
"אז תצילי אותי" חייכתי.
"יש לך מזל שיש לי לב טוב מידי. זאת הולכת להיות הפעם הראשונה והאחרונה שזה קורה" היא מפנה אליי אצבע מזהירה, "בפעם הבאה מצידי שבאמת תמות".
"אחרייך" אני מחווה בראשי לכיוון החדר שהכינו עבורי.
אלנה
אני לא מאמינה שאני נמצאת במצב הזה.
איך החיים שלי התהפכו ככה מקצה לקצה בתוך מספר שבועות בודדים?
YOU ARE READING
הסוד שבין הצללים (1)
Romanceאלנה מאז שאני זוכרת את עצמי חיי היו מלווים בבחירות שקיבלתי אני לעצמי, בית היתומים שגרתי בו היה המשפחה שבחרתי לעצמי. כשקיבלתי את ההזדמנות לצאת אל העולם, לקחתי אותה בשתי ידיים והצטרפתי לאיסטון. הוא עזר לי לחדד את הכישרונות שהיו מוסתרים בי, והדברים הוב...
