אוף אנחנו תכף בסוף🥺..
אלנה
דמיאן לא החזיק אפילו חמש דקות עד שנרדם שוב, אבל ויקטוריה אמרה שזה הגיוני. אני יושבת כבר כמה שעות ליד מיטתו של דמיאן, מחכה שהוא יתעורר שוב, לא מוכנה לעזוב אותו לחצי שניה.
דפיקות קלילות נשמעות בדלת והיא נפתחת, נקישות העקבים מתריעות על כניסתה ואז ג׳וליה מופיעה במלוא הדרה בכניסה ואני מבינה כמה התגעגעתי אליה.
כשרק הכרנו חשבתי שהיא טיפוס פלצני ומתנשא, מהבנות האלה שלא רואות אף אחד ממטר מלבד עצמם. אבל אז גיליתי איזה לב טוב יש לה.
אנחנו כל כך שונות זו מזו אבל משלימות אחת את השניה באופן מושלם, לשתינו אין חיי חברה מרשימים, הנסיבות שלי ידועות מראש אבל עליה הופתעתי מאוד, היא חברותית ביותר, אבל מסתבר שהיא לא משדרת על אותו הגל של נשות המאפיה הטיפוסיות.. בין הדברים הבודדים שמשותף לשתינו.
״היי״ אני מנופפת לה בידי.
״היי?״ הוא מתקרבת אלי במהירות והראדר שלי שמתריע על סכנות מאותת לי בפרעות. ״חוטפים אותך, את כמעט מתה לי באיזה מרתף על ידי בן זונה שמסתבר שעשה דבר אחד טוב בחיים שלו ויצר אותך, גם זה בטעות. את חוזרת הביתה ונעלמת?! קיבלת בשיקגו מכה בראש ושכחת שיש לך חברה?״ היא מניחה את ידיה על מותניה בכעס.
״ג׳ול דאגת לי?״ אני מתרגשת לשמוע את הרגש בקולה, אולי זה פתטי אבל לדעת שחשבו עליי מעביר צמרמורת נעימה בגופי.
״בטח שדאגתי,״ היא מגלגלת את עיניה כאילו זה מובן מאליו. מובן לכולם, לא בשבילי. ״בואי לפה מטומטמת אחת!״ היא תופסת בידי ומושכת אותי לחיבוק מוחץ עצמות כמו שרק היא יודעת.
״סיימנו עם האטרקציות, כן? מעכשיו שגרה.״
״אני בעד שגרה משעממת ככל הניתן״ אני מסכימה.
״ממש הרזית, נלך לעשות קצת שופינג ונחדש לך את המלתחה..״ היא שוקעת בדמיונות כשמדובר בבגדים.
״חפרת לי בראש״ קולו המקוטע של דמיאן נשמע ושתינו זינקנו למיטתו משתי צדדיה.
״אוי סתום את הפה לפני שאני לוקחת את חברה שלך ולא מחזירה, נראה אותך קם אחרינו״ ניצוץ ממזרי נדלק בעיניה.
״אני לא צריך את הרגליים שלי כדי לפגוע בך, אל תתעסקי איתי״ הוא נחנק ומתחיל להשתעל, אני מרימה את כוס המים הקרים שהספיקו להתחמם ומושיטה לו עם קש שיוכל לשתות ללא מאמץ.
״טוב אני אזוז,״ ג׳וליה אומרת, ״את, שלא תעזי להעלם לי שוב. ואת , תעשה לי טובה תחיה, אני לא מסוגלת להתמודד עם פאולו לבד, הוא בהתמוטטות עצבים.״ היא מגחכת ויוצאת מהחדר, הדלת נסגרת מאחוריה בנקישה קלה.
YOU ARE READING
הסוד שבין הצללים (1)
Romanceאלנה מאז שאני זוכרת את עצמי חיי היו מלווים בבחירות שקיבלתי אני לעצמי, בית היתומים שגרתי בו היה המשפחה שבחרתי לעצמי. כשקיבלתי את ההזדמנות לצאת אל העולם, לקחתי אותה בשתי ידיים והצטרפתי לאיסטון. הוא עזר לי לחדד את הכישרונות שהיו מוסתרים בי, והדברים הוב...