בתוך אוקיינוס הקרח

מישהו זר-תיאו ארגמני

( מעכשיו מתי שיש קטעי מין, אלימות, אונס וכו׳ יהיה בהתחלה את האימוגי הזה-⚠️ ומי שירצה שידלג. קרדיט ענק לstories_love המשך קריאה מהנה!)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

קמתי בבוקר והיה לי כאב ראש חזק מאוד, כנראה בגלל ששתיתי אתמול כל כך הרבה. אני עדיין לא מפסיק לחשוב על אותה הבחורה מאתמול, היא הייתה כל כך, פאק למה היא לא יוצאת לי מהראש!? היא כל כך פאקינג יפה. אני רוצה אותה איתי. לנצח.

*פלאשבק*

שכבתי במיטה לצד בוני, ה"צעצוע" החדש שלי, החלטתי שהיא לא תהיה סתם צעצוע מין, אלה שממנה אלמד איך להיות בן זוג טוב. לא כי אני רוצה מישהי נכון לעכשיו, אבל לעתיד שלי. שכבנו מחובקים בתנוחת כפיות, ״בוקר טוב״ אמרה בוני ״בוקר״ השבתי לה. היא הסתובבה אליי ונישקה אותי והורידה את החולצה שלי וכך גם עשיתי לה, היא הייתה ללא חזייה ככה שראו את שדייה חשופים לגמרי, ואני הייתי רק בלי חולצה. נישקתי את צווארה ואז ירדתי לחזה שלה, שבאתי למצוץ לה, תומאס פרץ לחדר ״אויש נו באמת תיאו, תפסיק לגנוב לי את כל הכוסיות!״ אמר בלעג. לקחתי את אחת הכריות וזרקתי עליו, ובוני ציחקקה מהצד. ״אתה בא איתנו למועדון? אני רוצה להכיר לך כמה חברים שלי״ אמר והמשיך ״אה ו.. תיזהר לגנוב לי עוד אחת מהשוות שם!״ ויצא מהחדר.

*כעבור שעה*

שמתי חולצה ארוכה לבנה מכופתרת ג׳ינס בהיר וחגורה שחורה. שמתי מעט ג׳ל על השיער שלי והתבשמתי בבושם של Dior שרכשתי לא מזמן. ירדתי אל הסלון ובוני, תומאס, אוסטין וחברתו רייצ׳ל חיכו לי שם. נהגנו כל אחד באוטו נפרד וכעבור נסיעה של 15 דק׳ והגענו לבר.
חבריו של תומאס כבר היו שם ועוד כמה בנות. אמרנו שלום והלכתי לשירותים. ״תראה לאן אתה הולך!״ צעקה עליי מישהי אחרי שנתקענו אחד בשני בכניסה לשירותים, ובאמת שהיא הבחורה הכי יפה שראיתי. שיערה שחור ועיניה כחולות כקרח. הציצי שלה יושב בצורה יפה על גופה ויש לה גוף שעון חול. היא לבשה שמלה אדומה צמודה ועגילי חישוק בצבע זהב.
״אה.. סלי..חה, אדוני הק..א..פו״ גימגמה בלחש. יכולתי לראות את הפחד על פניה. ״תיאו, תקראי לי תיאו״ ״מה את עושה פה לבד?״ שאלתי ״אני לא לבד אני פה עם אחי״ ענתה וקצת גימגמה. ״אני לא רוצה להיות גס רוח, אבל את באמת ממש יפה״ נפלט לי ואכלתי את עצמי על זה. לעזאזל לקאפו אסור להראות רגשות!! ״אני.. סליחה״ אמרתי, ופאק! מה עובר עליי!? ממתי אני מגמגם!??! היא מטריפה אותי!
בלי לומר דבר יצאה מהשירותים לכיוון הבר, יכולתי לשער שהיא סביבות גיל ה20-23.
חזרתי אל תומאס ואוסטין וראיתי את הבחורה הזאתי עומדת ליד גבר שדיבר בדיוק עם תומאס. אולי זה מה שתומאס דיבר עליו מקודם??? זה ה"בחורות" שלא רצה שאתקרב אליהן??
הלכתי לבר והתיישבה לידי אותה הבחורה ממקודם. ואלוהים אם רק אני אדע מה שמה אני אקעקע אותו על החזה שלי. ״סליחה על מקודם״ אמרתי בייאוש ״זה בסדר״ השיבה ״מה שמך? אם זה בסדר כמובן...״ ״אני רוז״
רוז.
פרח יפה.
אני רוצה לגרום לה לצרוח את שמי.
אני רוצה לענוד טבעת סביב
האצבע שלה שכולם ידעו למי היא שייכת.
מה קורה לי?
זה שונה. ושונה זה לא טוב.

הזמנתי ויסקי ושתיתי ממנו. שתיתי עוד. ועוד. ועוד. שאני לא זוכר בכלל מתי יצאנו משם או מה עשיתי.

*חזרה להווה*

עבר שבוע מאז תקרית הבר.
נפרדתי לשלום מבוני, כי אני באמת לא יכול לחשוב על אף אחת אחרת מלבדה. אף אחת.
נשמעה דפקה בדלת הבית ואוסטין פתח את הדלת. בדלת עמדו רוז ואח שלה.
פאק. היא כל כך יפה.
הם נכנסו פנימה וראיתי את החשש על פניה של רוז.
בא לי להעלים כל פחד שיש לה, כל כאב.
ראיתי המון פעמים את אחיה, אבל אף פעם לא אותה.
מה קרה?
מה השתנה אצלה?
״מה קורהההה״ צעק אחיה לתומאס.
״נייטטט״ אמר תומאס.
נייט. קוראים לו נייט, אוקיי.
נשענתי על השולחן עם ידיים משולבות.
ורוז צעדה קדימה והבחינה בי. מבטי לא ירד לשניה ממנה.
ונוצר קשר בין שנינו. ״היי״ לחשה ״היי״ עניתי וצעדתי לכיוון המטבח. להביא לנו שתיה. רוז נכנסה למטבח גם היא ״צריך עזרה?״ שאלה בנחמדות. אני חושב שהיא מתחילה להבין שלא אפגע בה. ״זה בסדר״ אמרתי והסתובבתי אליה ובדיוק היא צעדה קדימה והתנגשנו זה בזה, קנקן המים עף באוויר והתנפץ, והיא נפלה עליי ונשארנו ככה לכמה שניות.
״אני כל כך מצטערת״ לחשה ״אין לך על מה זה אשמתי״ אמרתי
והיא קמה ממני. הייתי צריך להסיח את דעתי אז קראתי לאוסטין, והלכנו למשרד שלי. דיברנו על עסקים בעיקר, ועל המאפיה הספרדית ועל הרצח שאנו הולכים לבצע בעוד שבועיים מהיום. שסיימנו לדבר, פתחתי את הדלת וראיתי את רוז עומדת שם קפואה. ״רוז, כמה שמעת?״ שאלתי אותה.
היא לא ענתה. היא הסתובבה והלכה משם. ״רוז חכי רגע!״ צעקתי לעברה ״ביי נייט״ אמרה לאחיה ויצאה מהדלת. ״שיט״ לחשתי. ״מה עשית לפאקינג אחותי!?״ צעק עליי נייט בצדק.
תומאס עמד שם בשקט והאזין להכל.
נייט בטוח שעשיתי משהו לאחותו, וגם אני הייתי מגיב ככה.
אם זה היה כל בן אדם אחר כבר מזמן היה תקוע לו סכין בגב. אבל בגלל שהוא חשוב לאח שלי, ולרוז, פשוט יצאתי משם אחריה, לנסות למצוא אותה ולהסביר לה שזה מה שאני עוסק בו. שזה החיים המזויינים שלי. אומנם זה לא כל כך נורא מה שאני ואוסטין דיברנו שם. אבל גם בגלל שיש לה נפש עדינה וגם בגלל שהיא הייתה מפוחדת עוד מההתחלה, היא מגיבה ככה. וזה בסדר, זה אנושי, אני פשוט רק צריך להסביר לה את זה.
אני יודע שהבטחתי לעצמי שלא אתאהב שוב באף אחת.
בטח שלא כל כך מהר כמו עם רוז אבל זה נראה לי קרה?

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תודה רבה על כל ההערכה שלכם והמחמאות על הספר. אני סופרת מאוד מתחילה והסרטון בטיקטוק ממש התפרסם, הכל בזכותכם. אוהבת אותכם המון ואנסה להפעיל כל יום;))