בתוך אוקיינוס הקרח

פרק 20- תיאו

בגלל שלא הייתי פעילה הרבה זמן קחו פרק ממש ארוך, מקווה שתאהבו !💞

"saluti!" קראנו כולנו בהרמוניה,
הכוסות שלנו חרקו באוויר כתוצאה מהתנגשותם.
הערב חגגנו את הצלחתנו לאור העובדה שהבורסה בקנדה נפלה בזכותינו. זה היה כבוד גדול. ״אז ככה מרגישה נקמה, לא חברה?״ אוסטין השיכור זה לא מחזה שרואים כל יום, למעשה לא רואים את זה כמעט בכלל. אוסטין מקפיד לשמור על שפיותו באופן מלא. ולכן בפעמים היחידות שזה קורה, אני יודע להשתעשעה על כך.
המלצרית הופיעה מאחורינו עם עוד מגש של אלכוהול, אני לא יודע איך אבל אני עדיין נשארתי
פיקח. אפילו שהנהג תורן היה נייט.
עם כמה שנייט ניסה ועדיין מנסה להדחיק את זה, המוות של מייסון היה מאוד קשה עבורו.
ובדיוק בגלל זה, אני, אוסטין ותומאס מנסים כמה שאנחנו רק יכולים בשביל להיות שם בשבילו, עם כל הקושי בדרך. ״נייט, אתה בטוח שאתה לא רוצה שום דבר לשתות? לא נגעת אפילו בקולה שלך״.
תומאס אמר, ״לא, לא, אני בסדר. אני צריך להישאר מפוקס בשביל רוז, ובשבילי.
וצריך להתמודד עם מה ש.. שקרה בעבר״.
אוסטין טפח על גבו של נייט, ״יהיה בסדר״.
״לפעמים אני מדמיין אותו, בכל מקום שאני הולך אליו״. נייט לחש בצער,
גם אני מתגעגע למייסון, כל יום.
״טוב, אבל זה לא מה שאנחנו עושים פה, באנו לחגוג!״. ולפתע , שטנית גבוה עם גוף שזוף באה למסעדה, סופיה. אוסטין וסופיה ביחד כבר המון זמן, יותר מידי זמן. עוד לפני הערב שהכרתי את רוז. לפעמים אני לא בטוח אם הם נשארו ביחד הרבה זמן או שהם כבר מזמן לא ביחד. אוסטין הבחין בסופיה והדבר היחיד שיצא לו מהפה היה ״וואו״. סופיה הסתכלה על אוסטין בחיוך והתקדמה אליו בצעדים קטנים. אוסטין נעמד ועיניו נצצו למראה עיניה.
ככה זה נראה שמאוהבים?
״את.. את נראית-״ ״מושלם?״ סופיה השלימה את משפטו. לסופיה היה הרבה ביטחון, אבל היה אפשר לראות בעיניה את הסיפור מאחורי זה.
משהו שאולי אף פעם לא היה לא את האומץ להגיד.
״טוב, אני אקח לכם אותו קצת. תיהנו!״
״אוקיי לאברס, תהנו לכם שם״. אמר תומאס.
ובמילים האלה, הם פשוט נעלמו.
וכולנו יודעים למה.
״טוב, אז.. בואו נתקפל?״
אני ונייט הנהנו ובזאת יצאנו מהבר.

*saluti= לחיים

השעה 3:25 בלילה, קמתי מצעקות במטבח.
ירדתי למטה בשקט וראיתי את רוז בוכה למישהי בטלפון וממולה עומד נייט שנראה עצבני.
אני עדיין ישן בבית שלהם כי נייט רוצה שאני אמשיך להיות עם רוז מתי שהוא הולך. היא לא יודעת, אבל מאז הויכוח שלנו אני יושב בחדר שלה מתי שהיא ישנה כל לילה. אני רואה אותה רועדת ובוכה, זועקת ונאנקת, כל זה בגלל ההזיות שלה. בגלל החטיפה שנגרמה בגללי.
״רוז, זה סופי, אנחנו כבר החלטנו! אז אל פאקינג תתווכחי איתי!״ נייט היה נראה נסער, כבר שבוע שזה ככה. כל מילה קטנה מרגיזה אותו. כל פעולה קטנה שלי או של תומאס הוא ישר תוקף. חשבנו שיש לו הפרעה נפשית כלשהי, או אפילו טראומה, אבל הוא לא מוכן לטפל בזה.
ירדתי למטה במדרגות ועמדתי לצידה של רוז.
שהביטה בי היא הזעיפה מבט ונחרה בבוז.
״מה יש?״ שאלתי את נייט, ״אמרתי לה על ההצעה לבוא לגור איתכם״.
״הוא גם אמר לי שאני צריכה לעבור לגור פה״ ופתאום נזכרתי בהצעה של מייסון שהיא תעבור לגור פה כדי שהיא תהיה בטוחה. ״בהתחלה חשבתי שזה יהיה נוראי, אבל פתאום אני רואה שזה לא, בכלל לא. אני יכולה להתרגל לקום כל בוקר לידך, לבשל לנו.״ חיוך של אושר התפרס על פני. היא שמחה לגור איתי.
פלאשבק מזוין.
זה היה בבוקר אחרי ששכבנו, שהיא הייתה כל כך נלהבת לעבור לגור איתי ביחד. לעזעאל, למה נתתי לה ללכת באותו היום? רק עוד כמה דקות איתה זה כל מה שהייתי צריך בשביל לומר לה כמה אני באמת אוהב אותה, כנראה שהייתי עיוור מידי לתת לאהבת חיי לחמוק לי בין הידיים. עכשיו הייתי הורג בשביל רק להזכיר לה כמה אני אוהב אותה.

״תיאו, לא משהו אישי, אבל אני מעדיפה לשכב עם בחורה מאשר לעבור לגור איתך״.
צחקתי בציניות , ״נייט. אני אקח את זה מכאן״.
אמרתי לפני שהרמתי את רוז על כתפי ויצאתי מהבית. ״תיאו! תוריד אותי מיד חתיכת פסיכופט!״
״חצי מהבנות היו מתות לגור אצלי״.
הורדתי אותה והיא נפלה על ישבנה.
״אני לא אחת מהבנות קאנטרי קלאב שלך, תעזוב אותי בשקט כבר! למה אתה לא יכול פשוט להניח לי?״ היא קמה על רגליה ונצמדתי אליה יותר ויותר. היא נתקעה במכונית הנוצצת והמבריקה.
״אני לא יכול להניח לך כי..״ כי אני אוהב אותה.
אבל לא יכולתי לומר לה את זה.
לא הייתי מסוגל.
״כי את פאקינג שייכת לי. עם כמה שאת שונאת אותי ולא אכפת לי. את שלי. שייכת לי. אני טמון  בעורקים שלך״ העברתי את ידי על עורפה. ״אני חתמתי עלייך שתהיי שלי אז ככה פאקינג יהיה!״
הרבצתי לדלת המכונית בחוזקה. נשמותיה התחזקו, הדמעות שלה עלו שוב והיא ייבבה.
״תיאו..״ ״אתה מכאיב לי״. ידי ליפפה את עורפה בחוזקה וזה השאיר סימן אדום.
אני הכאבתי לה. התרחקתי ממנה במהירות וצבטתי את גשר אפי. ״רוז.. אני.. סליחה.״
״אני לא מוכנה שתהיה אלים כלפיי,
אני לא מוכנה שיהיה עוד אדם שיכה אותי, או יאנוס אותי, או ירעיב אותי. אני מבקשת שתתן לי ללכת, ולשכור דירה בעצמי״. הרעיב? אנס?
יותר מידי סימני שאלה לגבי רוז ומה קרה לה,
אני מניח שיש לי משימה למחר.
לשרוף עד עפר את כל מי שהיה חלק מהחטיפה שלה.
טיפות גשם התחילו לרדת מעלינו, מתחת לשמיים האפורים.
אני הסתובבתי והתכוונתי ללכת משם, אבל פשוט החלטתי לעשות את המעשה הכי מטומטם על פניי כדור הארץ.
הסתובבתי לכיוונה של רוז שעמדה שם קפואה.
רצתי אליה במהירות, והתכוונתי לנשק אותה, אבל פחדתי שהיא תתכווץ ויהיה לה שוב פלאשבקים, אז רק חיבקתי אותה. אבל חיבוק שאפשר להגיד בו הכל, את הקסם, את הטוב והרע, וכל התקופה שעברנו. היא חיבקה אותי בחזרה ובכתה ללא הפסקה.
״אני רוצה את החיים שלי בחזרה,״
״תיאו, כואב לי כל כך הלב. אני רוצה שזה יעצר.
אני רוצה שהכל כבר יגמר״. הדקתי את בה את אחיזתי, ״רוז, אני.. אני לא התכוונתי להכאיב לך״.
״אני יודעת״. לחשה, והתנתקה מהחיבוק.
״אבל אני מבקשת שלא תיתן לי לעבור לגור אצלך, אני.. אני פשוט לא מסוגלת״.
״רוז, אני לא אפגע בך, אני מבטיח. ואין לי משהו שאני יכול לעשות, זה רק למען הביטחון שלך״.
הייתה בנינו שתיקה מביכה לזמן קצר.

״בואי, אני רוצה להראות לך משהו״.

~

מקווה שנהנתם מהפרק !! ניסיתי לעשות אותו כמה שיותר ארוך אבל אני באמת כל כך עמוסה בלימודים אז ניצלתי את החופש לכתוב לכם עוד פרק. מזכירה לכם ללחוץ על הכוכב למטה 👇🏼
ולכתוב לי מה דעתכם, לאביווו   💋