בתוך אוקיינוס הקרח

לשחק את המשחק-רוז בראון

עבר שבוע מאז שהתוודעתי בפני תיאו שאני אוהבת אותו, בכל יום בשבוע הזה בילינו ביחד. גם שהוא עבד במשרד אני הייתי יושבת לידו ובוהה בו, מסתבר שהוא עובד הוא ממש מושך. מחר אני צריכה לשנות את החיים שלי, מחר אני עוברת לגור אצלו, אני לא אשקר, חששתי. גם אם הוא הבן האחרון שיפגע בי, אני לא מכירה עוד אנשים שהוא יכול להביא לבית שלו, רוצחים, אנסים, פסיכופתיים. הזמנתי את ויקטוריה אחרי שלא ראיתי אותה כל כך הרבה זמן.
-ויוי-
את/ה: פנויה?
ויוי: כן ברור!! חמש דקות אצלך
את/ה: מעולה!
•
בינתיים המתנתי לויקטוריה בכך שהתחלתי לארוז.
לקחתי: 10 מכנסיים ו4 ג׳ינסים, 6 חולצות סטרפלס, 7 טופים, 10 חולצות אוברסייז, ו5 שמלות. לקחתי גם תיק רחצה עם איפור ומוצרים לשיער.
דפיקת דלת נשמעה ברחבי הבית, ויקטוריה.
יצאתי מחדרי ופתחתי את דלת הבית ״וי-״ באתי להגיד ואז ראיתי שזאת לא ויקטוריה. עמד שם איש גדול, ולא יכלתי לראות את פניו, הייתה לו מסכה של פנדה. ״זה מסר מהמאפיה הקנדית לאחיך ולחברו״, ״את הולכת לכתוב פתק לכל החברים שלך ולהגיד כמה שאת לא רוצה יותר קשר איתם ולאחיך את הולכת להגיד שאת צריכה שקט, מובן? אה ואם אני אראה שנתת להם רמז אפילו קטן, אני אשסף לך את הגרון עד טיפת הדם האחרונה.״ הרגשתי דמעות מבצבצות בעיניי, להיפרד מהמשפחה שלי? מהחברים? הוא הולך לחטוף אותי, והכל בגלל המאפיה המזוינת הזאת. הכל בגלל נייט ומייסון שהרגו את האפס הקנדי.
הנהנתי בחוסר רצון והלכתי למטבח, ״מה את עושה?״ שאל בזעם, ״א..ני רק מוציאה עט ודפים מהמגירה״ הוא לא הגיב, הוא המשיך לעמוד ליד הדלת. הוצאתי מהמגירה התחתונה כמה דפים ועט והתחלתי לכתוב.
לתיאו היקר, אני חושבת שהקשר הזה לא מתאים, ושלהיות בקשר עם מישהו כמוך זה לא אני, אתה רוצח, אתה בן אדם רע, אני לא צריכה מישהו כמוך בחיים שלי,  שיקרתי באותו יום בבית חולים,
אני לא אוהבת אותך, אף פעם לא אהבתי, זה היא כדי לנצל אותך, וגם מהפחד שאתה תפגע בי אז בחרתי להתנהג כאילו אתה קרוב אליי. אל תנסה לפנות אליי כי אני אהיה הרחק ממך, ומכל המאפיה המזוינת הזאת. שסימנתי את הנקודה הזאת, ידעתי שזו נקודת אל חזור, כתבתי את כל מה שאותו האיש אמר לי לכתוב, כאילו הוא עקב אחריי כל יום, אחרת איך הוא ידע על המקרה של בית החולים? הרגשתי דמעה יורדת במורד פניי, עד למטה, היא נחתה על הדף והשאירה סימן.
•
ככה כתבתי עוד 5 מכתבים, למייסון, ויקטוריה, נייט, תומאס, אוסטין. כדי שאף אחד לא ישאל שאלות. התקדמתי לכיוונו והבאתי לו את הדפים שהוא הכתיב לי. ״ילדה טובה״ אמר ואחז בסנטרי בחוזקה ״אני שונאת אותך.״ השבתי לו בשיניים נוקשות. הרגשתי את ידו מונחת על לחיי בחוזקה, הוצאתי צווחה קטנה מפי. ״תיזהרי.״
״חברה שלי אמורה להגיע בכל רגע..״ לחשתי, ״למה לא אמרת? כלבה.״ הוא תפס בידי ושם בד על הפה שלי, לאט לאט הרגשתי את עיני נעצמות עד שאיבדתי הכרה.