בתוך אוקיינוס הקרח

זיון לא זיון-דואט

השמש התחילה לרדת.
זה היה מובהק בדירה שלנו כי אנחנו גרים אל מול הים. אני יושבת ומחכה בחוסר מעש לויקטוריה שתגיע. עבר כבר שעתיים והיא עדיין לא הופיעה פה, אולי קרה לה משהו?
שמתי לי את הסרט החדש שיצא שרציתי לראות כבר הרבה זמן ועדיין לא יצא לי, ׳יוצר הדמעות׳ ישבתי והדלקתי סיגריה בתוך החדר. אני לא מעשנת, עישנתי רק כמה פעמים וגם זה היה במסיבות של התיכון. אני פשוט הרגשתי שהייתי חייבת להשתחרר, סיגריה ואלכוהול היו החברים הכי טובים שלי נכון לרגע הזה. אני זוכרת שהם תמיד היו הפתרון. שהיו לי ההפרעות אכילה, ההתקפים, הדיכאון, הפגיעה עצמית, ניסיונות ההתאבדות שלי, אומנם אני כבר מאחורי זה אבל אולי זה משהו שעדיין מתקיים בתת מודע שלי? אולי זה משהו שאני צריכה לנסות לפתור? לשכוח?
אם כמה שניסיתי להדחיק את הכאב, היום הוא חזר ובגדול. כמה זמן הם במאפיה? ולמה? אני כל כך סתומה שאפילו לא חשדתי? פאק. כל כך הרבה מחשבות רצות לי בראש, למה יש לי דה ז׳ה וו?
אני כבר לא חושבת על תיאו או על ויקטוריה,
רק על פאקינג אח שלי. למה הוא עשה לי את זה?
למה לא יכולנו פשוט להיות משפחה רגילה?
שתי אחים יתומים והם החברים הכי טובים.
לפעמים אני פשוט מתגעגעת אליהם. להורים שלי.
למה הם ככה עזבו שתי ילדים בני 15 ו18?
אולי היום אני בת 24 והחיים האלה מאחורי, אבל הם תמיד שם. תמיד. נגמר הסרט שאפילו לא התרכזתי בו, שיט. אני אצטרך כנראה לראות אותו שוב. ממש יופי רוז, מעולה פשוט.
דפיקה נשמעה בדלת והבנתי שזאת כנראה ויקטוריה. כיביתי את הסיגריה, נעמדתי על רגליי והחזקתי בראשי בכאב. שחררתי מעין אנחת רווחה קלה וצעדתי לכיוון הדלת. ראיתי את ויקטוריה עומדת בדלת עם שקית של ׳seven eleven׳
״איך את?״ שאלה בעודה נכנסת לבית, ״יותר טוב״
השבתי לדבריה, והיא התקדמה לכיוון המטבח.
היא הוציאה מהשקית קופסת גלידה שמנת תות ושישיית בירות. ״את מכירה אותי כל כך טוב״
שברתי את הדממה שמילאה את החדר. נייט ומייסון כנראה הלכו לאינשהו כי הם לא היו בבית. אני מאוד מקווה שזה לא משהו מסוכן שקשור למאפיה שמפיה הזאת.
״ברור, אני החברה הכי טובה שלך מין הסתם שאני אכיר אותך״ וחייכה חיוך צדדי. ״עכשיו את מוכנה להסביר לי מה לעזאזל קרה לך?״ אמרה ודיגדגה אותי קלות, אני מאוד רגישה לדיגדוגים, אז היא לקחה את זה לטובתה בשביל להוציא ממני חיוך. והיא כמובן הצליחה. ״שנעלה לחדר?״ הזמנתי אותה והצבעתי לכיוון המדרגות שמובילות לחדרי.
היא הנהנה ועלינו עם הבירות והגלידה לחדר שלי.
״קדימה, מתי שאת מוכנה״ ויקטוריה היא כל כך יפה, היא באמת מהפנטת אותי לפעמים. עיניה הירוקות ושערה הבלונדיני והמתולתל, הגוף הרזה שלה שמזכיר בצורתו שעון חול, והשפתיים התפוחות שלה, לפעמים אני שוכחת שאני סטרייטית לידה. אני כל כך מקנאה בה.
הכרתי אותה בבית קפה שעבדתי בו פעם, היא הייתה האחמשית ואני בדיוק התחלתי את עבודתי. היא גדולה ממני בשנה וזה בקושי מורגש בנינו.
״אז הכל התחיל ש........״ סיפרתי לה את כל מה שקרה בימים האחרונים, שהוא הציל אותי מאונס, נסע בשבילי באוטובוס, ׳שעשינו אהבה׳ על הקבר של אמא שלו, על הנסיעה המטריפה שהייתה בחזור ועל השיחה שלי ושל אחי שגרמה לזה שהיא פה. איתי. שפתיה נפתחו בהלם לדברים שסיפרתי לה עכשיו ואני יודעת שגם אני הייתי מגיבה ככה. ״את זיינת את תיאו פאקינג ארגמני???״ הינהנתי והתחלתי להאדים. ״בת זונה!! איך לא סיפרת לי???״ אמרה וזרקה עליי את הכרית שהייתה קרובה אליה. עשיתי לה פרצוף חמוץ כי היא יודעת כמה אני שונאת שאומרים לאמא שלנו זונה. היא הנהנה ומלמלה 'סליחה' או משהו בסגנון. דחפתי אותה אחורה ככה שהיא עם הגב על המיטה ואני מעליה התפקענו מצחוק.