fall in love with you

5- ניקה

שאל והזעפתי אליו פניו, רכנתי לאוזנו ולחשתי "אני לא מתנשקת איתך, לא פה, לא מול כולם, ולא בכלל." "אנחנו עוד נראה" לחש בחזרה לאוזני והתרוממתי ממנו וחזרתי לכיסא שלי, "ברשותכם ניקה לא אוהבת להתנשק בפומבי.." הוא אמר ואביו הנהן, אמר הביט בי כאילו הוא יודע יותר ממני וזה עצבן אותי, נעצתי בו מבט והוא הסיט את מבטו והמשיך לדבר עם כל הגברים שבשולחן,

-

דנטה משך אותי פנימה לתוך האחוזה בכוח "בואי אני אסביר לך כמה חוקים קאצ'ורו!" הוא צעק עליי והתכווצתי, "את לא מסרבת לי!, את לא בורחת לי! את לא מתחצפת אליי! את לא נועצת באבא שלי מבטים כאילו את מפשיטה אותו במבט שלך! וכשאני אומר לך לעשות משהו את עושה!" ," ניסיתי להיות עדין אבל את לא נותנת לי! על כמה חוקים היום עברת!?" שאל והתחלתי לספור, "הכל.." מלמלתי והשפלתי מבט "לכי לחדר" פקד והלכתי בראש מורכן.

-

הוא חזר אחרי עשר דקות עם שעווה חמה, התחלתי להתרחק עד שהגעתי לקיר, הוא הניח את השעווה על השידה והתקרב אליי, הוא הרים אותי ולקח אותי למיטה, ריתק אותי וחיבר לי שלשלאות לרגליים ולידיים "לא!" צרחתי והתפתלתי בשלשלאות "תשתקי ותתני לי לעשות את מה שתכננתי, אל תתני למצב שלך להחמיר" הוא אמר ושתקתי, לא עניתי לו, אבל המשכתי להתפתל "אם אני אטפטף לך לא במקום טוב זה יהיה באשמתך" הוא אמר עם השעווה החמה ביד והפסקתי להתפתל, הוא הרים את חולצתי אל מעל ראשי וחשף את הציצים שלי, הוא שלח יד אל גבי והוריד לי את החזייה, הפטמות הזקורות שלי הופיעו לנגד עיניו והסטתי את עיניי מעיניו, הסכלתי על כל תנועה שלו, הוא התחיל לעבור על הפטמות שלי בשעווה ולחסות אותן, גניחת כאב השתחררה מפי, השעווה צרבה לי על הגוף וזה פאקינג כאב, הייתי בטוחה שזה ישאיר כוויות,
הוא המשיך לטפטף גם על פס בטני, וכשסיים יצא מהחדר, משאיר אותי לבד קשורה בשלשלאות ושעווה על כל האיבר המוצנע שלי שנמצע מעל הבטן.

-

הוא חזר אחרי שעה בערך, אני כבר לא יודעת, והסתכל לי בעיניים, לא יכולתי לדבר מרוב כאב הצריבה אז שתקתי, הוא הוריד לי את השעווה והלביש אותי בחולצה שלו, הוא שחרר אותי מהשלשלאות והכל קרה בשקט, פחדתי לדבר בלי רשותו "דנטה" אמרתי כשהייתי על סף התעלפות מרוב רעב "אדוני" הוא תיקן ולא היה לי כוח להתווכח מרוב כאב, "אדוני האם אוכל לקבל קצת אוכל?" שאלתי, איך יוצא מצב שאני מתחננת אליו?
"כן" אמר ויצא מהחדר.
הגוף שלי היה כואב, לא יכולתי לזוז, הציצים שלי היו מכוסים בכוויות וזה היה מראה מחריד.
אני שונאת אותו, אני. שונאת. אותו.

הוא חזר עם אוכל, והניח על המיטה וניגשתי לאכול והוא סטר לי. אנחת כאב יצאה מפי "סליחה אדוני" ביקשתי סליחה, לא יודעת על מה בכלל, מה הוא גורם לי לעשות... איפה הילדה החריפה שהייתי..?. "אפשר לאכול אדוני?" שאלתי בקול צרוד מכיוון שלא היה לי שום דבר בגרון והוא הניד בראשו "לא" הוא אמר ויצא מהחדר, הוא רציני?, סרקתי במהירות את החדר ושלא נגלו בפניי מצלמות ניגשתי ואכלתי את האוכל שהיה שם, בשנייה שסיימתי לאכול הדלת נפתחה בעוצמה כזו שיכלה לשבור אותה מההתנגשות בקיר, "קאצ'ורו קאצ'ורו קאצ'ורו.." הוא מלמל והתקדם אליי בצעדים איטיים שגרמו לרעידות בלתי רצויות בגופי.
"אכלת?" שאל באיום והנדתי בראשי "לא".
"אז איך זה ריק" שיט.
לא עניתי.
הוא שלח את ידו אל הגרון שלי ולחץ, "אז איך זה ריק!?" הוא שאג "א..אכ..אכלת...י א..דוני.." ניסיתי לדבר אך ידו על גרוני הקשתה עליי, "ומה אמרתי לך לעשות!?" הוא המשיך ודמעות הצטברו בעיניי אך לא נתתי להן לרדת "לא.. לא..כו...ל אד.. וני.." מלמלתי תוך כדי שידו על גרוני.