fall in love with you

13- ניקה

רצחתי אותו, גופתו עלתה למעלה. אני רוצחת ידיי מגועלות בדם, רגלי עם כדור בתוכה והשומר מסתכל עליי כאילו נפלתי משמיים, אני צורחת ומתפתלת בין האזיקים, הוא מתקשר לדנטה ומשחרר אותי מהאזיקים, הוא מוציא מהמגירה תחבושת וחובש את רגלי "עם הכדור?!" אני צורחת עליו והוא נבהל, דמעות ממשיכות לזרום מעיניי מרוב כאב, והוא אומר לדנטה. שנאנסתי, לא.. "לא!" אני שואגת וזורקת את הטלפון לרצפה, זהו, הוא יודע.
כשהוא יראה שאין דם על המצעים הוא יבין שלא הייתי בתולה, הוא יחבר את הנקודות ויזרוק אותי לכלבים, אין לי בית, אין לי מקום לגור בו, עכשיו נאנסתי בפעם המיליון לחיי ורצחתי בן אדם.
יצאתי מדלת החדר ורצתי לעבר דלת הכניסה של הבית השומר אחריי, נפלתי ארצה כשהכאב ברגלי התחזק וייבבות כאב נפלטו מפי, "לא.. לא.. לא.." צרחתי כשדלת הכניסה נפתחה ודמותו של דנטה עמדה שם, הוא רץ אליי והרים אותי על כתפו "אני כ"כ מצטער אני כ"כ כ"כ מצטער קאצ'ורו שלי" הוא אומר ובכיי מתחזק, "תעזוב אותי, בבקשה תעזוב אותי..." צרחתי והכיתי בגבו "שששששש ניקה אני כאן" הוא ענה ברוגע וניסה להרגיע אותי גם, "אני יודעת שאתה כאן! לך! בבקשה תלך!" צעקתי והוצאתי עליו את כל תסכולי, הוא הכניס אותי לחדרי וכשהסתכל על המצעים עיניו נפערו, "איפה הוא אנס אותך" הוא שאל בקור והביט בעיניי, "איזה שאלה רגילה לשאול בחורה שנאנסה.." מלמלתי לעצמי והוא לפת את ידי בחוזקה "איפה הוא אנס אותך, תעני לי" הוא הרים את טון קולו ונרתעתי, שחררתי את ידי מידו ולקחתי נשימה עמוקה "כאן, על המיטה הזאת.." אמרתי ונחרדתי כשהסתכלתי אל הגופה של האנס שרצחתי, ידי היו מגואלות בדם אבל משום מה זה הביא לי סיפוק, "אין כאן דם" הוא אמר את המובן מאליו והצביע על המיטה, "אני לא בתולה, נאנסתי בגיל שבע על ידי המאפיה הרוסית, זה היה אונס במשך שנתיים, את לוסי אנסו קבוצה ואותי אנס אחד, שמו היה אס, כל יום הוא היה נכנס בדלת ומבטו הורה לי מה לעשות, הוא היה עושה בי כרצונו והולך, זו המציאות שאליה גדלתי בגיל שבע" אמרתי וכשהזכרתי את שמו של אס עיניו נפערו "אס הוא האנס שלך?" הוא שאל והיה לו להבות בעיניים, "כן" אמרתי והשפלתי את מבטי, השתדלתי לא להביט בעוניו ולהמשיך להביט ברגלי החבושה, "בעוד כשלושה ימים, כאשר הרגל שלך תחלים טיפה, נתחיל לעבוד על קליעה במטרה, את צריכה לדעת להרוג, העולם שלי מלא בסכנות, יש בוגדים שמסובבים סביבנו ואנחנו צריכים להיות עירניים, אשיג לך בגדים מוגנים מירי ונשק, את תסתובבי מחוץ לווילה רק עם שני אלה ושני שומרים לפחות, אני ברור?" שאל והנהנתי, הוא יצא מהחדר ולא טרחתי להגיד לו שאס מחפש אותי, שאס יודע איפה אני.
"רגע דנטה" קראתי אל הדלת והוא נכנס תוך שתי שניות "אני יודעת לירות.."
"את לא"
"אני כן"
"את חושבת שתוכלי לירות מכסנית שלמה לעיגול הכי קטן?" הוא שאל והנהנתי "כן" עניתי בפשטות והוא הרים גבה "אז בואי נבדוק את זה" הוא אמר והרים אותי בתנוחת כלה והלך למטווחים, בטעות רגלי התנגשה בקיר וזעקת כאב נפלטה מפי, "מה קרה? הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה ועצר במקומו "כן, כן" אמרתי והשפלתי מבטי אל רצפה, הוא המשיך ללכת אל המטווחים והוריד אותי על כיסא, שם את רגלי הפצועה בזהירות על כיסא אחר והביא לי אקדח, המרחק בין המטרה אליי היה עצום והוא ראה שלא ציפיתי לדבר כזה "את תמיד יכולה להתחרט" הוא מלמל בהתגרות ונקבתי בו מבט, יישרתי את עצמי והבטתי אל המטרה, הנפתי את ידי קדימה ושתי הידיים שלי החזיקה באקדח, יריתי על ההדק כמה פעמים 3/5 היו במטרה הכי קטנה, השאר היה בסביבה, הרמתי לעברו גבה מתגרה "שוב, עד שתצליחי 5/5" הוא אמר והנהנתי, לחצתי על ההדק וירדתי חמישה כדורים על מטרה אחרת, יצא 4/5 "שוב"
4/5

"שוב"
"זה הכרחי?" שאלתי בייאוש אחרי שעה שאנחנו במטווחים ואני מוציאה 3/5-4/5
"כן, את צריכה ללמוד להילחם, מצאתי מישהו ששיתך פעולה עם אס הוא בוגד ואני רוצה שאת זו שתהרגי אותי בייסורים, את האישה שלי ניקה ואת צריכה להתנהג בהתאם" הוא אמר כאילו אני קטנה ושברירית "סליחה!? אני נאנסתי היום בגלל השומרים הבוגדניים שלך, לא בכיתי אפילו פעם אחת ואני עם כדור ברגל, אני לא האישה שלך וגם אם כן אני מתנהגת בהתאם!" צעקתי עליו ולקחתי את הקביים, והלכתי.