fall in love with you

39- ניקה

"תארזי את הדברים" אמר נכנס לחדר ואני מביטה בו בשאלה מעבר לדמעות. "את עוברת לגור איתי ועם לוסי"
"אני עוברת לגור עם מקס וריטה" אני אומרת לו ומנסה להוריד אותו מזה "את תצטרכי את לוסי לידך ניקה, בבקשה אל תתווכחי" הנהנתי וקמתי, ארזתי מזוודה והלכתי לסלון לקחת את המטען שלי, ראיתי את דנטה יושב עם מקס.
"אמר.. אתה יכול ל..הביא לי את המט..ען" אני מגמגמת והוא הולך לקחת מליד דנטה את המטען ומביא לי, לא עובר הרבה זמן ואנחנו בדירה של אמר. לוסי רצה אליי עם דמעות בעינייה "הוא עשה את זה?" היא שואלת ואני מהנהנת, היא מחבקת אותי ולא מורידה את ידיה ממני לרגע.
"אני כ"כ מצטערת" היא אומרת ואני בוכה יחד איתה, "אשאיר אתכן לבד" אמר אומר ויוצא מהדירה, "אני מרגישה מחוללת מאי פעם" אני מושכת באפי וקוברת את פניי בידיי.
"תלכי לישון ניקה עברת הרבה היום" היא אומרת לי ואני מהנהנת ונושמת עמוק, נותנת לשינה לקחת אותי.

אני נכנסת בשער מוזר כזה, הכל כאן מוזר. יש כאן שתי קברים צמודים אחד לשני, אני מתקרבת וקוראת. 'רואי עומרי ותיאה עומרי, 1967- 1998'
אני מתיישבת מול הקברים ומביטה בהם, אני מרגישה יד על כתפי ומסובבת את ראשי. "אימא? אבא?" אני שואלת וקמה על רגליי. "קטנה שלנו.. איך גדלת.." אימא אומרת ומלטפת את סנטרי אבי עומד ומביט בי, אני מביטה בו חזרה עד שאני נשברת וכורכת את זרועותיי סביבו, הוא כורך את זרועותיו סביבי חזרה וחיוך קטן עולה על פניי, "אל תלכו" אני מייבבת ללא קול כמעט "אנחנו אוהבים אותך" זה משפט פרידה, "לא אל תלכו בבקשה" אני מתחננת ודמעות זורמות חופשי מעיניי, אבי מנגב אותן ונושק לראשי. "אבא אימא, אל תלכו" אני אומרת ומסתכלת על שניהם, "עברתי הרבה בלעדיכם" אני אומרת ומסיבה את ראשי מהם אל הרצפה. אני יחפה. "אנחנו יודעים, ראינו מה עברת היום, אל תתני לזה להשפיע עלייך, הרי הוא לא עשה את זה בכוונה" אימא אומרת ושניהם מסתובבים ומתחילים ללכת, אני מנסה ללכת אחריהם אך לא מצליחה להזיז את רגליי קדימה, "אימא! אבא!" אני צועקת בבכי אך הם ממשיכים ללכת ולהיעלם.

אני קמה והפנים שלי רטובות בדמעות שהתחדשו, לוסי ישנה ואני מנצלת את זה וקמה, מתקדמת לדלת "לאן זה?" אמר שואל ואני מסתובבת "א.." מלמלתי והוא מביט בי בשאלה מחכה שאגיד, "אני לא יודעת" אני נופלת על הרצפה ודמעות זורמות מעיניי חופשי, הוא מתיישב מולי על ברכיו ומרים את ראשי "תהיי חזקה ניקה את לא איתו עכשיו את איתי ועם לוסי, בטוח לך כאן, הוא לא יבוא לחפש אותך כי הוא מבין מה הוא עשה הוא מעכל עכשיו" הוא אומר ואני מהנהנת, אני בטוחה כאן. הוא לא יבוא לכאן.
"תודה אמר" אני אומרת מבעד לשעות ומושכת באפי, "את רעבה?" שואל ואני מנידה בראשי "כ..כואב לי הרא..ש, יש ל..ך כדור?" אני מושכת את המילים בגלל הבכי והוא מהנהן ועוזר לי לקום למטבח, הוא מוציא קופסאת כדורים וכוס מים ומושיט לי, "תודה" אני ממלמלת והוא מחייך אליי והולך לכיוון לוסי, מרים אותה מהספה והולך לחדר שלהם, אני בולעת את הכדור עם המים ומתיישבת על הספה, נושמת עמוק ונותנת לעצמי להירדם שוב, הפעם בלי חלומות.

"כמה זמן היא ישנה?" לוסי שואלת "כבר כמעט יומיים, אני מתחיל לדאוג" אמר מחזיר ואני קמה "יומיים?" אני שואלת והם מהנהנים "תודה לאל קמת, התחלנו לחשוש" אמר אומר "כואב לי הראש" אני ממלמלת "הכדור לא עזר?" הוא שואל ואני מושכת בכתפיי
"את רוצה ללכת איתנו לקניון?" לוסי שואלת ואני מהנהנת בקושי רב, לא אוכל להשאיר את עצמי ככה כאן, תקועה.
"לכי תתלבשי, נחכה לך קחי מלוסי בגדים" אמר אומר ואני מהנהנת וקמה, במסדרון אני פוגשת בתמונה של דנטה אמר ועוד מישהי, רואים שהיא הקטנה אך היא ממש דומה לשניהם.
אני מעבירה עוד מבט חטוף לעבר התמונה וממשיכה במסדרון. נכנסת לחדר של לוסי ואמר ומוציאה שמלה ארוכה שחורה וצמודה מהארון של לוסי, אני כותבת פה בוואטצאפ שזה מה שלקחתי ונועלת את הנעליים שאיתן באתי

את/ה: לקחתי לך את השמלה השחורה הצמודה והארוכה
לוסי כוסי: אוקיי, את באה?
את/ה: כן

אני כותבת ומתקדמת אליהם, "פשייייי היא הרבה יותר יפה עלייך" לוסי אומרת ושנינו צוחקות.

רף לפרק הבא!!!
הגעתם לזה די מהר חייבת לציין לא ציפיתייי😍
11 הצבעות
11 תגובות
סומכת עליכן יא אלופות!!!!❤️