fall in love with you

41- דנטה

"אני חושש שלא שמעתי טוב ניקה, את שייכת לי" היא צוחקת ואני מביט בה. "שמעת טוב מאוד, ותוריד את הבעלות ממני מיד" אני מסובב אותה ומפגיש את גבה עם הקיר בחוזקה, "את לא הבנת? את שלי, כל חלק בגופך שלי. ולמי תלכי אה? אף גבר לא יתקרב אלייך ואם כן הוא ימצא את מקומו מתחת לאדמה" אני מאיים ושיערותיה הקטנטנות נעמדות. "אני לא שלך וגם לא התינוק" היא אומרת ואני משחרר נהמה חדה מפי, "את לא מבינה!?" אני מצמיד אותה יותר חזק לקיר, "את שלי! אף אחד אחר לא יגע בך או בילד שלי, את באמת רוצה שאנשים יעלמו מהעולם כמו סול וריי!?" גרונה זז ואני מבין שהיא מפחדת, אני מנשק אותה ומסתער על פיה כמו חיה. היא שלי. היא נותנת לי להחדיר את לשוני לפיה ואני מגכך, היא קופאת פתאום ואני מבין שהלידה מתקרבת ואנחנו מתמזמזים כמו שני מפגרים, אני מרים אותה והיא טיפה נרתעת. לעזאזל.

"אחות! היא בהריון מתקדם ירדו לה המים!" מיד שולחים אותה אל חדר הלידה עם המיילדת, "גבירתי את בפתיחה 8, את צריכה ללדת בכל רגע, כל פעם שיש לך ציר תגידי-" "את שמי" אני מחייך אליה בהתגרות והיא מגלגלת עיניים ומהנהנת אל המיילדת אני מחזיק את ידה של ניקה, "דנטה" היא אומרת בכאב ואני מלטף את פניה "בציר הבא תדחפי" המיילדת מורה לניקה והיא מהנהנת. "פאקקק" הציר הגיע וניקה לוחצת. "שוב, בציר הבא תלחצי", "הצירים שלך באים כל 4 דקות ו37 שניות, יש לך כאן מסך עם כמה זמן נותר לציר הבא וכשאת רואה שנשארו כמה שניות אחדות תהיי מוכנה" זה אני דאגתי שיהיה לה את זה, איימתי על הרבה אנשים ושילמתי הרבה כסף אבל הכל כדי שלקאצורו שלי יהיה הכי נוח במקום הכי כואב שלה.

"יו- פי הראש בחוץ" המיילדת אומרת וניקה נושפת בהקלה. "עוד קצת והוא בחוץ,"
על המסך נשאר חמש שניות ואני רואה את ניקה מוכנה והיא לוחצת, חצי מהגוף יוצא ואני רואה לו את ההתחלה של הזין בחוץ, "קדימה ניקה עוד טיפה" אני מעודד אותה וזיק של חיוך ניצוץ בעינייה, "עוד 30 שניות" המיילדת אומרת וניקה ניצתת אש בעיניים, "5,4,3,2,1-" בכי של תינוק קוטע אותה וניקה מחייכת מאוזן לאוזן, "האם האבא רוצה להחזיק את התינוק?" המיילדת שואלת ואני מהנהן במרץ ולוקח אותו מידה, "הוא דומה לך" ניקה לוחשת ואני מהנהן, "אני צריכה לקחת אותו למחלקה של התינוקות" המיילדת באה ואומרת ואני מהנהן ומעביר אותו לידיה, היא יוצאת מהחדר ומשאירה אותי ואת ניקה לבד עם האוויר, "ניקה אני אוהב אותך" אני מסתכל בעיניה המותשות ואומר, היא מקרבת את ראשי אליה מעורפי ומנשקת את שפתיי קלות, "גם אני אוהבת אותך" היא לוחשת ומנשקת את שפתיי שוב, חיוך נפרש על פניי, אני מנשק אותה ברכושניות. ומעביר את ידיי על גופה, היא נושפת בחדות, "לא עכשיו" היא אומרת ואני נאנח ומסתכל סביב, חוזר למציאות ומבין שאנחנו בבית חולים. אמר ולוסי נכנסים בדלת בחוזקה "את בסדר!?" הם מסתכלים עליי ועל ניקה והיא מהנהנת, השיער של אמר ולוסי פרוע והשפתון שלה פרוע, "ואתם, בסדר?" אני שואל בציניות וניקה צוחקת, לוסי מסמיקה וכך גם אמר, "כן היא כבר הספיקה ללדת עד שהגעתם "אני מקליל כשאני רואה שאמר בוחן אותי, "אתם.. בסדר?" הוא שואל ומתכוון ליחסים שלנו, אני מסתכל עליה בציפייה ותקווה, בוחן כל תזוזה שלה, ולוסי גם ואמר גם, היא מהנהנת ואני נושף בהקלה ומחבק את גופה, השקט בחדר כמעט ובלתי נסבל.
"אני רוצה לראות את התינוק" לוסי אומרת ומוחאת כפיים במהירות ובציפייה, "הוא במחלקה של התינוקות, את יכולה להביא אותו, הוא צריך לאכול" היא שואלת את לוסי והיא מהנהנת, אני מצמיד את פי לאוזנה של ניקה ולוחש לה בקצרה, "גם אני".

לוסי ואמר ירדו לקפטריה ובינתיים רואי אוכל, או יותר נכון מוצץ לאישתי את הפטמה "באלי להיות הוא" אני מייבב בציניות והיא צוחקת ומלטפת את שיערי, "מה את אומרת? עוד ילד?" אני שואל ועיניה נפערות "אחרי מה שעברתי היום? אני רוצה לפחות שנה מרווח, מעכשיו משמשים בקונדום" היא אומרת ואני צוחק, "קונדום? לא מכיר." אני אומר והיא מזעיפה אליי פנים "אז אני אקח גלולות" היא אומרת ואני תופס בסנטרה "שום מוצר הגנה לא יהיה פה" אני קובע והיא נאנחת, "מה שתגיד" היא מגלגלת עיניים ומוציאה מרואי גרפס, "אני רוצה אני רוצה" אני אומר כמו ילד קטן ומחזיק אותו.

"דודה שרופהההה" לוסי אומרת עם רואי ביד וההבנה מכה בי ובניקה "אתם מאורסים!?" אנחנו צועקים ביחד והם מהנהנים, הוא מצמיד אותה אליו ומנשק, "אני רוצה לעצב לכם את החתונה" ניקה קופצת משום מקום ואני מביט בה "את צריכה להתמקד בלימודים" אני אומר והיא מגלגלת את עינייה "לא הולכת יותרררר פרשתייי" היא אומרת ומזייפת התעלפות, אני צובט את אפה הקטן והיא קמה מההתעלפות המזויפת שלה, "את הולכת" אני קובע והיא מגלגלת את עינייה, "אני אחרי לידה" היא משתמש בזה כתירוץ, "הרבה זמן לא הלכת, אנדרי ייקח אותך מחרתיים, רואי יבוא איתי לפגישה" אני קובע "רואי?" לוסי שואלת "השם שלו זה רואי" ניקה אומרת וההבנה מכה בלוסי, "ברוך הבא לעולם רואי" אמר אומר ומחייך אל ניקה. ניגש לחבק אותה ואני נוהם, "תירגע" היא אומרת ושמה את ידה על חזי ועם ידה השנייה עוטפת את אמר בחיבוק,
יש לי שיחה נכנסת ואני רואה את שמו של טראס על הצג, "מזל טובבבבבבבבב" טראס צועק מעבר לקו וגם כשהוא לא על רמקול אני בטוח שכולם בחדר שמעו אותו, "אני בדרך" הוא אומר וניקה צוחקת "מחכים לך" היא קוראת מעבר לקו וטראס צוחק "יא אללה אני שרוף על אישתך" הוא אומר "תיזהר שלא אכרות לך את האצבעות" אני אומר והוא צוחק, "הבן אדם צחק בשתי דקות יותר ממה שצחקתי כל החיים" לוסי אומרת והוא נכנס בדלת, "תודה תודה" הוא אומר ומחייך אליה, "להרגיע" אמר אומר ומניח את ידו על מותניה, "אני הרווק היחיד כאן כאילו?" טראס אומר ומעקם את פניו, "אני בטוחה שלדנטה יהיה מישהי לשדך לך" ניקה אומרת ומסתכלת עליי, אני מהנהן, "תאמת שיש מישהי שאני חושב שתתאים לך" אני אומר והוא מסתכל עליי מחכה שאגיד, "הבת של ראש המאפיה של שיקגו" אני אומר ומראה לו תמונה, הוא נדהם. "אחי היא כוסית, אני רוצה אותה, ספר לי עליה" הוא אומר וניקה צוחקת "לא כאן, לא עכשיו, אבל היא בעניין שלך" אני אומר וקורץ לו.

וואווווווווווווווווווווווווווווווווווווו איזה פרקקקקק
הבטחתי שהאריך את הפרקים??
מקודם הייתי עומדת על 500-600 מילים עכשיו זה 950!!! וואו זה מטורף.
ביקשתן קיימתייייי
אשמח שתמליצו ותפרסמו את הספר שלי לחברים או מכרים❤️
אז מוכנות??????
רף לפרק הבאאאאא🥁🥁🥁🥁
13 הצבעות
13 תגובות 😍
יאללה סומכת עליכן יא אלופות!!!!!!!!🙇‍♀️🙇‍♀️🙇‍♀️