"הילד שלי בתוכה" אמרתי וניסיתי לעקל את המידע החדש שהצטבר במוחי "הילד שלי בתוכה והיא נאנסת שם על בסיס קבוע.." מלמלתי בחרדה.
"את כל החיילים תביא, עושים פשיטה על הבית של אס" פקדתי על אמר והלכתי למשרדי, תכננתי הכל יחד עם אמר, אנחנו ניכנס מהדלת בהסחת דעת, ומהמרפסת, לכולם יהיו נשק ולי יהיה אחד נוסף לקאצורו שלי, זה חייב להצליח. הילד שלי בתוכה זה חייב להצליח!.
"טראס יש לך חמש דקות לבוא אליי", "קיבלתי"
לאחר חמש דקות בדיוק טראס היה בדירה שלי עם מדים שחורים. "הולכים להוציא אותה משם" הוא אמר לי ותיקנתי אותי "אותם, אותה ואת הילד שלי" אני ממלמל, כל החיילים נכנסים לג'יפים ואנחנו נוסעים לנמל, איפה שהמטוס הפרטי שלי. הוא יקח אותנו לרוסיה ושם נמצאת קאצורו שלי והמיני קאצורו שלי.
פאק, היא בהריון. בהריון ממני.
הילד שלי בתוכה והיא נאנסה שם במשך מעל חודש על ידי האנס של אחותי.
אנחנו נוחתים ויורדים מהמטוס, הרכבים המושכרים מוכנים ואנחנו מתפצלים לקבוצות ונכנסים לשם "סע סע סע!" אני צועק על אמר והוא לוחץ על הגז.
טראס אמר ואנדריי איתנו ברכב ושאר החיילים מפוזרים ברכבים שונים. אבא שלי הצטרף למשימה 'הצל את כלת בנך' והוא נמצא בגיפ השחור שמאחורינו.
אנחנו מגיעים לשדרת ביניינים של אס ושל משפחתו, "יש אישור לעלות?" אבא שלי שואל מצידי ואני מניד בשלילה "אבא אתה ההסחת דעת, אמר וטראס ידאגו לכם לכניסה אנו ואנדריי ניכנס מהמרפסת. יש אישור לעלות, ולשמור על דיסקרטיות, רבע שעה היינו פה!" אני צועק מוכן לקרב וכל החיילים מתפשטים ברחבי הבניין, אני ואנדרי עולים לקומה מתחת של אס ואת הקומה הזו אנחנו מטפסים.
אני ואנדריי נמצאים במרפסת ואני מקבל במכשיר קשר הקלטה שהם מתחילים בהסחת דעת, אני בודר מהטלפון שלי את המצלמות אבטחה של הבית שטראס הצליח לסדר לי ורואה את אס מנשק את קאצורו שלי בכוח. אני רואה טבעת על אצבעה כאשר אני מגדיל את המסך ומנסה להילחם ברצון העז לרצוח אותו כאן ועכשיו.
היא בורחת לחדר ומתחילה לבכות, הוא נשאר בסלון ומדבר עם מישהו, אני לא מצליח לשמוע מה הוא אומר לו.
אס כנראה שמע את דפיקותיי של אבא שלי ואני מעביר למצלמת הקומה. "אני איש זקן אני האם יש לך מחסה עבורי?" הוא שאל ואס החביא את הנשק מאחורי גבו, "תודה רבה לך" אבא שלי אומר לו ואס מכניס את הנשר אל כיס מכנסיו, אני רואה מזווית העין את טראס אך אס לא מבחין בו.
אבא שלי- ברונו. נכנס אל הבית ומחכה לרגע הנכון, אס מכין לו קפה בנדיבות שלא הייתה קיימת לעולם ואבי בא מאחוריו בשקט ובזהירות ונותן לו אגרוף ומשתיק אותו, הוא מסמן לי להיכנס ואני ואנדריי פורצים את המרפסת, אנדריי הולך לעזור לאבי לנטרל את אס אל לא לגמרי ואני רץ לחדר של אס שניקה נמצאת בו, אני דופק על הדלת והיא לא פותחת, אני שומע את בכייה מתגבר. "קאצורו" אני אומר ומיד היא פותחת את הדלת, היא משתנקת לשנייה אך בשנייה הבאה היא ממששת את כל גופי כאילו לא נפגשנו עשר שנים "זה אתה..?" היא ממשיכה למשש את גופי וכשהיא רואה את הבליטה במכנסיים נבהלת ושמה את ידה על פיה, הטבעת נגלאת לנגד עיניי ואני ישר מוציא אותה מידה וזורק מהחלון. "את שלי" אני קובע והיא מהנהנת "אני שלך" היא אומרת ולוקחת את הנשק שהבאתי במיוחד בשבילה "סליחה שלא באתי, סליחה שלא באתי לשחרר אותך" אני אומר ומביט בעיניה "נדבר על זה בבית, זזנו?" היא אומרת כאילו החודש האחרון לא קרה ואני מגכך אל יודע שבפנים היא שבורה ומפורקת. היא רואה את אנדריי וטראס במטבח וקופצת עליהם בחיבוקים, גל של קנאה שוטף אותי אך אני לא אומר כלום.
"ואתה מי אתה?" היא מצביעה על אבי ומנסה להתעלם מגופו החסר הכרה של אס. "תכירי ניקה, זה אבא שלי" אני אומר והיא מחייכת אליו ולוחצת את ידו, "בחרת לך אישה נאה ואמיצה בן, לא כל אחת הייתה יכולה לעמוד כאן עכשיו בגב זקוף אחרי כל מה שעברה בחודש ההריון" הוא אומר ושולח אליי מבט מלא רחמים. (ה.כ- שכחתי להזכיר אבל לדנטה יש שני אבות. יש את האבא הביולוגי שזה מי שהיא פגשה כבר(ניקה) באחד הפרקים ויש את האבא החורג שלו שהוא בשבילו כמו הביולוגי).
"טראס, אמר, אנדריי קחו אותו אחרינו. היינו פה" אני אומר ואנחנו יורדים כולנו אל החיילים, ניקה ישר נכנסת לאוטו, מנסה לא להיות במרכז.
אני מתיישב לידה ומלטף את בטנה, "אתה לא אמור לשנוא אותו?" היא שואלת מופתעת ואני מצקצק "לא הייתי שונא אותו במילא גם אם הוא לא היה שלי", "מילא? גם? אס האבא הביולוגי שלו מותק.." היא ממלמלת ואני מניד בראשי בחיוך ומחבק אותה מסניף את ריחה, דובדבן. היה דובדבן, הוא דובדבן, ויהיה דובדבן.
"אני האבא הביולוגי של התינוק" אני אומר ומסביר לה כל מה שאמר הסביר לי.
"אתה האבא של התינוק?" היא שואלת בהלם משמחה ואני מהנהן ומתענג על חום גופה,"אנחנו נהיה הורים?" היא שואלת ואני מהנהן. "את לא אמורה לפחד ממני? את נאנסת מעל חודש רצוף.." אני ממלמל והיא מנידה בראשה "אני כן מפחדת מגברים אחרים, אבל לא ממך. אף פעם לא ממך." היא אומרת לי ונרדמת בזרועותיי. משהו שהיא הייתה צריכה לעשות כל השלושה חודשים האחרונים.
YOU ARE READING
fall in love with you
רומנטיקהתגיד אתה לא חושב על לחלוק את הזונה שלך" החייל הבוגד שלנו שמכר אותנו למאפיה היפנית העיר להגיד כשהוא מביט על ניקה כאילו מפשיט אותה במבטה "בן זונה!" צעקתי ובאתי להכות את פרצופו אך היא הזיזה אותי אחורה, בשבועיים האחרונים היא פיתחה שרירים, אמר לימד אותה...
