fall in love with you

35- ניקה

"מצאתי!" לוסי קוראת בדרך מהשורות מדפים. "תודה" אני אומרת לה והיא מהנהנת אליי ומעבירה לידי את הטלפון " יש לך שלוש שיחות שלא נענו מדנטה.." היא ממלמלת ואני מהנהנת בקושי רב ומכניסה את הטלפון לכיסי.
"זה בסדר שתחזרי הביתה לבד? אני חייבת ללכת לקניון פה ליד לקנות שמלה לחתונה של בת דודה שלי" היא מסבירה ואני מהנהנת "ברור" היא מחייכת אליי ומחבקת אותי, היא הולכת לדרכה ואני מתקדמת אל הרכב. אני באה לפתוח את דלת הרכב אך נזכרתי שהמפתח אצל לוסי, שיט.
כמו מלאך משמיים עובר לידי אוטובוס ואני רצה אל התחנה הקרובה ביותר אליי כדי להשיג אותו, קו 872. ישר לדירה. אני רואה את האוטובוס עוצר בתחנה 'עוד קצת' אני מנסה לדחוף את עצמי אך מתייאשת. ומפסיקה לרוץ. "צריכה טרמפ?" מישהו צעיר וחתיך הורס חייב לציין עוצר לידי ואני מהנהנת במרץ. הוא מחייך אליי בנחמדות ופותח את דלתי. "תודה" אני ממלמלת והוא מהנהן, "מים?" הוא מוציא מהתא כפפות ואני מהנהנת ולוקחת את המים מידי ושותה חצי מתכולת הבקבוק, אני חושבת שאף פעם לא הערכתי מים כמו עכשיו, אויש סתמי יא פדלאה רצת כמה מטרים. סתמי.
"לאן את צריכה?" הוא שואל "לרום 56" אני אומרת והוא מהנהן ומתחיל לנסוע "אתה לא תחטוף אותי או משהו נכון?" אני אומרת בחוסר טאקט והוא צוחק "לא לא, אני במילא משועמם אז יצאתי לסיבוב עם הרכב, ראיתי אותך וחשבתי למה לא לעשות מצווה ולהציע לך טרמפ" הוא מסביר ואני מרגישה חמימות מתפשטת בליבי, "תודה" זה הדבר היחיד שמצליח לצאת מפי.
"הגענו" הוא ממלמל ואני מהנהנת ופותחת את הדלת. "את צריכה עזרה עם השקיות?" הוא שואל ואני מהנהנת. הוא לוקח שלושה שקיות מתוך החמש ואני סוחבת אחת בכל יד, השקיות כבדות יחסית אך אני לא מייחסת לזה חשיבות רבה. "קומה?" "חמש" אני עונה והוא לוחץ על מספר חמש "אשמח להזמין אותך לארוחת ערב" הוא אומר. "אני נשואה כרגע, יחסית מוקדם לגילי. אני יודעת אך אם תרצה אשמח לצאת איתך לאכול לא בקטע רומנטי" אני אומרת והוא צוחק ומהנהן, לוחץ את ידי מעבר לשקיות.
"בת כמה את?"
"18" אני עונה ועיניו נפערו "ובעלך?" שאל וגיכחתי במבוכה.
"27" עניתי מובכת והוא צחק "עכשיו את מוכרת לי. האישה של בלאק" הוא צוחק ואני צוחקת איתו "אפשר להגיד" אני מנסה לשדר עסקים כרגיל. אבל לא. אני לא יכולה להיות האישה של בלאק יותר. הוא בגד בי עם זונה מהמועדון. בחילה עולה בגרוני אך אני דוחה אותה ואנחנו יוצאים מהמעלית. אני פותחת את דלת הדירה והוא עוזר לי להכניס את השקיות. אנחנו מחליפים מספרים ומחבקים זה את זה בחיבוק ידידותי. לוחצים את ידינו הפעם בלי השקיות והוא עוזב את הדירה. אפילו את שמו של המשיח אני לא יודעת.
כשדלת הדירה נסגרת אני מרשה לעצמי להתפרק על המיטה.

לא עובר הרבה זמן עד שלוסי נכנסת בדלת הדירה עם שלושה שקיות בגדים, "אל תסכלי עליי ככה תראי מה הבאתי לך" היא אומר ומושיטה לידי שקית בגדים. אני מוציאה מהשקית שלוש שמלות מהממות, אחת כחול נייבי, אחת בורדו ואחת שחורה, הבורדו היא ארוכה וכל השאר מיני. הן פשוט כ"כ יפות "תודה" אני אומרת בחיוך רחב ומחבקת אותה, "אולי נצא הי-" "אסור שדנטה ידע איפה אני" אני מסבירה והיא נאנחת, "אחחח" אני מרגישה בעיטות בבטני ומיד לוסי באה אליי ושואלת "הכל בסדר?" "כן הוא פשוט בועט" אמרתי והיא צחקה, צלצול טלפון קטע את שנינו. הוא בא מהטלפון שלי. מספר לא מזוהה. עניתי, מה כבר יכול לקרות "כן?".