קליעה עוצמתית [2]

פרק רביעי - {לוגן}

עבר
״אתם מכירים?״ שאל ג׳יימסון, בזמן שעלינו במדרגות בדרך לחדרו. לרגע היססתי, אבל מיד הכחשתי כל קשר אליה.
"לא, לא ממש. ראיתי אותה פה ושם כשהגעתי לכאן, זה הכל." השבתי, מכחיש כל קשר, מתנהג כאילו אותו המפגש ביער לא שינה אותי לנצח. ״סתם פשוט ראיתי איך שהסתכלתם אחד על השניה״ ענה, פותח את דלת חדרו.

ג׳יימסון הביט בי במבט חוקר, אבל לא שאל יותר שאלות.
התחלנו לשחק במשחקי וידיאו בפלייסטיישן של ג׳יימסון, המסך היה מלא בצבעים ובתנועה מהירה, והאדרנלין היה בשיאו.
"בום! עוד נקודה לי," קראתי בהתלהבות, כשדמותי על המסך ביצעה מהלך מדהים והשיגה עוד נקודה.
ג׳יימסון גיחך והניד בראשו, "אתה לא יכול להיות רציני! איך הצלחת לעשות את זה?" שאל. חייכתי אליו, מרגיש גאה, "יש לי כמה טריקים סודיים".

לקראת סוף המשחק, בדיוק כשעמדתי לנצח, הדלת נפתחה בפתאומיות ומיה התפרצה לחדר עם חברה שלה. היא נראתה לחוצה, וחברתה הביטה בי סקרנית.
״למה אתם צריכים להרעיש כלכך?!״ אמרה בזעם, השפלתי את ראשי, יודע כי חלק מהזעם שלה נגרם בגללי.

חברתה טפחה על כתפה מנסה להרגיע אותה, ״תירגעי, הם בנים הם משחקים״ אמרה, מביטה בנו ואומרת בהתלהבות, "אני רוצה לשחק איתכם! מה אתם משחקים?" שאלה בעליזות, ג׳יימסון שלח למיה מבט, כזה שמסמן שהוא רוצה שהחברה תלך.

אני וג׳יימסון הסתכלנו אחד על השני, לא ממש בטוחים איך להגיב. בסופו של דבר, ג׳יימסון כבש על שפתיו חיוך מזויף ואמר, "בסדר, תצטרפי אלינו."
״אני סופי, דרך אגב״ אמרה לי, מתיישבת בין שנינו. הרגשתי במבטים שנעצה בי בזמן ששיחקנו, גורמת לי לא להיות מרוכז במשחק.

מיה התיישבה בצד, על המיטה של ג׳יימסון. ראיתי את המתח בעיניה גם אם ניסתה כלכך קשה להראות שלא אכפת לה שחברה שלה נועצת בי מבטים, היא לא אהבה שסופי מסתכלת עליי ככה. ״סופי״ אמרתי, מרגיש דחף להקניט את מיה קצת דרך סופי...

"את ממש טובה במשחקים, נכון?" שאלתי את סופי בחיוך רחב, "אני בטוח שתנצחי אותנו בקלות״.
סופי צחקקה ואמרה, "אני לא כל כך טובה, אבל אני אשמח לנסות״.
"ג׳יימסון, אולי כדאי שנשאיר לסופי את השלט? נראה לי שהיא תעשה לנו בית ספר."
אמרתי, ממשיך להקניט את מיה בדרכים עקיפות.
ג׳יימסון חייך מבולבל, אבל יכולתי לראות את הכעס בעיניה של מיה מתגבר. היא זזה באי נוחות, מתאמצת לשמור על קור רוח.

"סופי, את יודעת, כשאת מחזיקה את השלט ככה, זה נראה ממש מקצועי. בטח יש לך גם אצבעות זריזות״, אמרתי, מנסה לפלרטט עם סופי עוד קצת, בכוונה ברורה לעורר את מיה.
סופי הסמיקה וצחקה, "תודה, לוגן. אתה גם די טוב."
מיה זעה באי נוחות, בולעת את רוקה. ראיתי את הכעס מתגבר בעיניה. "אתה באמת חושב שסופי יכולה לנצח אותנו, לוגן?" אמרה בקול מתוח.

המשכתי להתעלם מהמתח שלה, מגיב בסרקזם קל, "ברור. אולי היא אפילו תלמד אותך איך לנצח בפעם הבאה."
זה היה הקש האחרון. מיה קמה במהירות ואמרה, "אני סיימתי כאן".
״מיה...״ אמרתי, מנסה לאחוז בידה למנוע ממנה לעזוב, אך היא התרחקה, נמנעת לחלוטין מהמגע שלי ותחושת כאב עז התפשטה בבטני.