קליעה עוצמתית [2]

פרק תשעה עשר - {לוגן}

״בלי להילחץ״ אמרתי, מניח את ידי על הירך של מיה שישבה אובדת עצות על המיטה. ״תסבירי לי שוב מה קרה״.
היא נשמה עמוק לפני שאמרה, ״אחרי המבחן הפרופסורית קראה לי ואמרה לי שהיא שמעה שגנבתי את התשובות למבחן״.
״מה שלא נכון כי אני עד לזה שלמדת כמו משוגעת״ אמרתי, מלטף את פניה בנסיון להרגיע אותה. ״ניסיתי להסביר לה שזה לא נכון, והלכנו לחדר שלי ומצאו שם את התשובות א...אני אין לי מושג איך הם הגיעו לשם״.
עצרתי לחשוב, שנינו ידענו שהיה לאיתן קשר עם האירוע, רק שהוא לא יכול היה להשיג גישה למעונות של הבנות, מישהי הייתה חייבת לעזור לו... ג׳נט.
״עכשיו אני די חושדת בג׳נט, כאילו מי עוד יכול לעשות את זה לי? אין לי סכסוכים עם אף אחד כאן, והיא רצתה אותך ואנחנו עכשיו יוצאים אז אולי זאת הדרך שלה להתנקם בי...?״ אמרתי, טון קולי מעט ספק.

״אני אברר הכל, נסיכה״ אמרתי, מלטף את שיערה הזהוב. ידעתי שזאת לא הייתה אשמתי, אך גם שנאתי שלא היה הרבה שיכולתי לעשות למענה כדי לנחם אותה.
״מבטיח לך״ אמרתי בתוקף אך קולי היה רח. היא הניחה את ראשה על כתפי ועצמה את עיניה, רציתי להישאר ברגע הזה לנצח, ולהתענג על מגעה. ״אני ממש מפחדת לוגן״ אמרה, ״ממש״.
ידיי התכווצו לאגרופים, רציתי להרוג את כל מי שהעז לפגוע בה, היא עבדה כלכך קשה כדי להתקבל לקולג׳ הזה, ואני לא אתן לאף אחד להרוס לה את החוויה.
איתן ישלם, גם אם זה ייקח לי חיים שלמים, אני אגרום לו לשלם, על כל הנזק שהוא גרם לה במשך השנים.

༺♥︎༻

עבר
״את יוצאת...״ התחיל לומר ג׳יימסון, מסיט את מבטו מהפלייסטיישן לשעון שעל ידו, ״עכשיו?״ אמר בספק, מיה הנהנה את ראשה. ״כן, זה לא הולך לקרות״ אמר, חוזר לשחק בפלייסטיישן.
ניסיתי להתחמק מקשר עין עם מיה אחרי הסיטואציה האחרונה שהייתה לנו במטבח, והיא ממני, רק שזה לא היה הדבר היחיד, היא התחילה להתרחק מכולם, אפילו מסופי חברה שלה שעמדה לעבור ללונדון בעוד חודש.
״די, נו באמת. אני לא יוצאת לבד, אני עם איתן״ רטנה, ושילבה את ידיה בזעם, ״כן, זאת בדיוק הבעיה״ מלמלתי בזעם לעצמי, ״מה?״ שאלה מיה, ״כלום״.
״אני לא יודע, אתם יוצאים הרבה מאוחר. אני מבין שהוא בן שבע עשרה ואוהב לצאת, אבל את בת ארבע עשרה וחצי״, ניסה להסביר, אך מיה לא הייתה מוכנה לשמוע דבר, הילדה רצתה לצאת היום.

״אתה תמיד יוצא עד מאוחר עם הבחורים״ אמרה, מעבירה את ידה בשיערה הזהוב שגלש עד ישבנה. ״זה שונה. מצטער אבל אני לא מרגיש בנוח לתת לך לצאת בעשר בלילה עם בחור בן שבע עשרה, תשכחי מזה״.
ועוד עם טיפוס כמו איתן. מיה עלתה חזרה לחדרה, וכעבור דקה ירדה בחזרה למטה. כמו רוח סערה לקחה מפתחות מהדלפק ויצאה מהבית, עוד לפני שג׳יימסון ואני הספקנו לקום מהספה.
״אתה ראית את זה?!״ אמר ג׳יימסון באי אמונה, הנהנתי בראשי, ״מה אתה רוצה שנעשה?״ שאלתי, מתיישב על הספה, ומרגיש כבד בכל גופי, לא אהבתי, יותר נכון שנאתי את המחשבה שהיא איתו לבד איפשהו, לא הייתי מוכן לקבל את זה.
״אני אסמס לאיתן, אשאל אותו מתי הוא מתכוון להחזיר אותה ולאן הם הלכו״ השיב, מוציא את הטלפון מכיס הג׳ינס השחור שלו.