קליעה עוצמתית [2]

פרק עשרים ואחת - {לוגן}

מיה ואני התיישבנו בבית קפה מקומי ליד המכללה.
הבעלים של המקום, מר. ריצ׳מונד תמיד מקבל אותנו בחום בכל פעם שאנחנו באים, וחוץ מזה מיה מתה על הפרנץ׳ טוסט של מר. ריצ׳מונד.
מלצרית ג׳ינג׳ית בשנות ה-30 לחייה לקחה את ההזמנה שלנו.
טמנתי את לחייה של מיה בידיי, ״אל תדאגי, אני מבטיח לך שנפתור הכל״ אמרתי בתוקף.
״גם האלווין מתקרב, תמיד דיברת על המסיבות האלווין של הקולג׳״ אמרתי, מיה צחקקה. ״כן, אני לא יודעת כמה אני במוד עכשיו למסיבת תחפושת״.
״הנה הפרנץ׳ טוסט עבורך, והכריך ביצי בנדיקט בשבילך״ אמרה אותה מלצרית ג׳ינג׳ית, מניחה את המנות שלנו על השולחן.
״תודה״. מיה נשמה עמוק, לעסה חתיכה מהטוסט שלה ואמרה בהתלהבות, ״אתה יודע מה, זין על איתן ועל מי שלא עזר לו. אני הולכת למסיבת האלווין״.
זאת הבחורה שלי.

״דיברתי עם קופר...״ התחלתי לומר, ״החוקר ההוא?״ שאלה, הנהנתי. ״הוא מצא כמה דברים, מההיסטורית חיפושים של איתן״.
״דברים שממש מסגירים אותו״.
״למה אני מרגישה שמגיע אבל...?״ גיחכה, אך זה היה יותר צחוק מר. ״משתי סיבות, את רוצה שאתחיל עם הקלה או עם הקשה?״ שאלתי, מיה חשבה לרגע ״הקלה, מן הסתם״.
״החיפושים האלה לא ממש מקשרים אותו למישהו נוסף״.
״אוקיי, זה לא כזה נורא...״ לגמה מהשייק דיטוקס שלה, ״אבל זו גם הסיבה הקלה.״ הנהנתי, שפתיי אטומות. ״והסיבה הקשה, זה שלפי מדינת פנסילבניה אלו לא נחשבות ראיות מוצקות בשביל אפילו להביא אותו למעצר״. מיה הנהנה במרירות, ״פאק״.
״אז מה עושים מכאן?״ שאלה, טומנת את פניה בידיה. ״ממשיכים לחקור״.

༺♥︎༻

עבר
״תקשיב אחי, יש מצב אתה עושה לי טובה?״ שאל לוגן כשחזר לחדר, בידיו שתי קערות ראמן. ״מה אתה צריך?״.
״נחש מי צלצלה אליי וביקשה שאבוא אאסוף אותה?״ שאל, פלטתי נחירה מרוב שזה היה ברור. ״החוצפנית הקטנה?״ השבתי, ג׳יימסון הנהן.
״עכשיו, אתה יודע שאני נוסע עם האוטו של אמא שלנו והיא לא כאן. אז יש מצב אתה אוסף אותה מהכתובת שאני שולח לך?״.
״ברור״ עניתי. אולי הייתי חבר רע ואולי לא, אבל הסיבה העיקרית שהסכמתי לעזור לא הייתה בהכרח בשביל לעשות טובה לחבר, אלא יותר בשביל לראות את אחותו הקטנה שאני מוצא את עצמי חושב עליה קצת יותר מידי.
ראיתי בנסיעה הזאת יותר כמו הזדמנות להקניט אותה, לדחוף עוד קצת לקצה, ולהראות לה שאיתן הוא לא הבחור בשבילה.
גם לא אני, אבל בטח שלא הוא.

״שלחתי לך״ אמר ג׳יימסון, ״סגור, אני יוצא״.
כמעט נחנקתי מהקולה כשראיתי לאן הוא לקח אותה. המזדיין המחורבן לקח אותה למועדון מטאל, שלפני שנתיים התרחש בו אונס שזעזע את החוף המערבי, ואני בטוח שאין לה שמץ של מושג.
באופן לא מפתיע בכלל המועדון היה ממוקם בתוך סמטה נידחת ברחוב נידח. המחזה שראיתי לפני העיניים שלי גרם לזין שלי להתרומם במהירות האור.
בלונדינית קטנה, לבושה במכנסוני עור קצרצרים שלא מכסים כלום, וגופייה לבנה שנדבקת לקימוריה באופן הכי מחרמן שיש.
שיערה של מיה היה מבולגן, והאיפור שלה נמרח, ולמרות שעל מישהי אחרת המראה הזה לא היה מתאים, מיה עדיין נראתה מושלם. אבל, מה לעזאזל קרה?
כי כשהיא עזבה את הבית היא הייתה נראית מסודרת לגמרי.