וואנשוטים של פרסי ג'קסון (והרבה קטעי פרסבת')

דברים משתנים - חלק 2

אנבת' רק בהתה בפניו. פניו המרוסקות. הפנים שחלמה עליהן כל יום בלילה, בשעה שישנה לצד אחר. היא הרגישה בוגדת, ונבגדת, וראתה את המבט המבולבל על פניו של קאל. היא גם ידעה שבקרוב יצוץ פרצוף נוסף, שלא יתרום לבלבול. אבל היא לא חשבה הרבה באותו הרגע. היא רק השליכה עצמה על פרסי בחיבוק. ולרגע ידו הושטה אל גבה בהיסוס, והיא חשה את חום גופו, המוכר כל כך, שאליו השתוקקה במשך שנים. אבל אז הוא הרחיק אותה ממנה. בתנועה שהייתה בחצייה עדינה ובחצייה תקיפה. "אנחנו לא יכולים פשוט להמשיך ככה. אני צריך תשובות" הוא ניסה להישמע תקיף, דורש, אבל קולו רעד ועיניו צרבו.
אנבת' פתחה את פיה לענות לו, אבל אז נשמע הדבר שממנו חששה. קול בכי של פעוט. פעוטה. היא עצמה את עיניה בכוח. היא תצטרך להתמודד עם זה. היא הסתובבה לכיוון החדר המרוחק ביותר בדירה, וחזרה כשמאחוריי רגליה מסתתרת ילדה. אנבת' הרימה את מבטה אל פרסי בהיסוס. "פרסי...תכיר את אמייה" היא אמרה. פרסי רק בהה בילדה בהלם. היא לא הייתה צריכה להסביר לו מי זו. היא דמתה בצורה שלא השאירה מקום לדמיון לאימה. אותם תלתלים בהירים, אותן עיניים אפורות וחודרות. היא נראתה בת שנתיים בערך. ראשה הציץ מאחורי רגלי אימה בסקרנות. "אמייה". פרסי חזר אחריה, טועם את המילים. הפעוטה צחקקה למשמע שמה. "אמייה". הוא אמר שוב, לא מאמין.
"אולי כדאי שתשוחחו במטבח, תשלימו פערים" חיוכו של קאל היה מאולץ. "כן." קולו של פרסי היה קר כקרח. "כדאי".

~

פרסי לא הופתע מהעיצוב העדין והמחושב של הבית, שניכר שאנבת' עמלה עליו. הכל היה צבוע גווני פסטל ורהיטים מעץ. במטבח, קיר אחד היה ריק לחלוטין. היו בו רק חורים, עדות למסמרים שהיו שם פעם. "היו שם תמונות. גם אתה הופעת בהן" אמרה אנבת' בשקט משראתה את מבטיו. "אבל זה היה קשה מדי, אז הורדתי אותן" היא המ‰שיכה באותו הקול. "קשה מדי?" פרסי שאל בשקט, אבל דווקא זה הפך את האווירה למתוחה יותר. מסוכנת. "שבע שנים הייתי בטרטרוס!" קולו הלך והתגבר. "שבע שנים של רדיפת מפלצות, של חושך וסיוטים, בלי שמץ של מושג מה קורה למעלה, ואת אומרת שלך היה קשה?" הוא צעק. "כן, פרסי. כן" היא קראה. "מי אתה חושב הייתה צריכה לחזור לבד, מהתהום? מי הייתה צריכה לחזור אל השבעה ולהודיע להם שנכשלתי, הייתי צריכה לספר לאמא שלך, ולפול ולכירון. ואחר כך לסבול במשך שנים - שבע שנים! - מחוסר הידיעה והמבטים המרחמים של כולם. אז כן, פרסי. גם לי היה קשה." דמעה בודדת זלגה מעיניה, אבל היא מיהרה לנגב אותה בתקווה שלא יראה. מאוחר מדי. פרסי התרכך מעט. "ומה עם קאל? ואמייה?" קולו נשבר. "דיברנו על ילדים, על חיים משותפים, ועכשיו את..." הוא לא סיים את המשפט.
"חיכיתי לך יותר מארבע שנים." קולה היה שקט שוב. "הייתי צריכה מישהו לצידי. אתה בעצמך אמרת לי להמשיך בחיי. הייתי בטוחה שמתת" קולה היה קטן.
"לא חשבתי שזה מה שיקרה" הוא אמר בשקט. פתאום הוא הרים את ראשו. אנבת' הביטה בו בהפתעה. "אנבת', את אוהבת אותו?" אנבת' בהתה בו באלם. "אני...פרסי, זה לא כל כך פשוט..."
"אנבת', תעני לי בכנות. את אוהבת את קאל?"
היא התחמקה ממבטו.
"קאל מדהים" היא הודתה. "הוא תומך, ונחמד ומצחיק..." היא הבחינה במבטו המצפה של פרסי. "אבל אני לא לעולם לא אוהב אותו כמו שאהבתי אותך" היא אמרה בשקט והשפילה את מבטה.
"כמו שאהבת, נכון?" נשמע פתאום קול מהכניסה למטבח. אנבת' הסתובבה בפתאומיות. קאל עמד שם. "את כבר לא אוהבת אותו, נכון אנבת'?" קולו היה תקיף במעט.
אנבת' שתקה.
"אנבת'?" קאל נשמע נבגד.
דמעות זלגו מעיניה. היא הרימה את מבטה. "אני כל כך מצטערת, קאל".
קאל נסוג לאחור. הוא נענע בראשו. "אתה" הוא סינן והצביע על פרסי. "תתרחק מהבית שלי. תתרחק מאשתי" הוא נשמע מטורף.
"אנבת', את רוצה שאשאר?" הוא שאל אותה בעדינות, מתעלם מקאל.
"אתה לא יכול פשוט..." קאל התחיל, אבל פרסי הוסיף להתעלם ממנו.
"אנבת', נמצא פתרון, בסדר? אני מצטער. התעגעגתי אלייך כמו שלא התגעגעתי מימיי. את היית היחידה שבזכותה שרדתי בטרטרוס. אבל אני צריך שתעני לי עכשיו. את רוצה שאשאר?" קולו היה רך, מבין ועוטף. היא הנהנה בראשה בתנועה כמעט בלי מורגשת. קאל הניף את ידיו לכל הכיוונים. "לא ייאמן. בביתי שלי" הוא סינן. ואז יצא בסערה מהמטבח, וכעבור דקות אחדות נשמעה טריקת הדלת.
בכייה של אנבת' התחזק. לפרסי לא היה מושג איך להתמודד עם מצב כזה. הוא הרגע חזר מהתהום העמוקה ביותר בעולם. אבל הוא ידע איך לנחם את האדם שהכיר הכי טוב בעולם. אז הוא התקרב אליה, ובעדינות כרך את זרועותיו סביבה. לרגע גופה קפא. ואז היא הניחה לעצמה לשקוע אל חיבוקו, טומנת את פניה בחזהו, ורק בכייה השקט מנע מהם לחשוב שהכל כמו שהיה פעם.

אני שרופה עליכם. אני פשוט מאוהבתת
תוך שעתיים הגענו ליותר מ-100 כוכבים, והתגובות שלכם....שאני אפילו לא אתחילל 😍
בעז"ה אני מקווה להוציא פרק חדש בקרוב, תלוי כמה מהר הסיפור יגיע ל-110 כוכבים 😉, למרות שאימאלה איך סיבכתי את עצמייי איך יוצאים ממצב כזהה
אבל אל תדאגוו פרסבת' מסוגלים להתמודד עם הכל. לא לשכוח להגיב ולסמן כוכב, אוהבת אתכםם❤️