פרסי עמד בכניסה לדלת ביתו, פורע את שיערו ומנגב את ידיו המזיעות במכנסיו. ההחלטה שייסע למשפחתו התקבלה זמן קצר לאחר עזיבתו של קאל. הוא ואנבת' הסכימו שעדיף שהיא תישאר עם אמייה, בזמן שהוא יילך לבקר את אימו, את פול, ואת אסטל. ואחר כך? אחר כך הם כבר יימצאו פיתרון. כמו תמיד.
במשך כל הנסיעה הוא הריץ בראשו כיצד יספר להם שהוא...חי. הוא לא ממש יכל להיכנס בדלת ולומר: "היי חבר'ה, אז כן, אני חי". מניסיון עם ליאו, הוא ידע שזה לא מצחיק. וכך, מבלי משים הוא כבר עמד מול הדלת החומה. הוא הרים את ידו כדי לדפוק, נשם נשימה עמוקה, ומיד שמט אותה בחזרה. הוא הבן הכי גרוע בעולם. הגיע לאמא שלו יותר. מגיע לה לאדם שהוא בחיים. הוא הקשיח את פניו והרים את ידו, אבל לפני שהספיק לדפוק נשמע "בום" חזק מאחוריו.
פרסי זינק בבהלה, שולף את אנקולסמוס ונעמד מתוך אינסטינקט בתנוחה המוכרת. אבל אז הוא הבין את מי הוא רואה, ושמט את אנקולסמוס על הרצפה בקול צלצול מתכתי.
סאלי ג'קסון-בלופיס עמדה שם, לצידה שקיות הקניות שצנחו מידיה, ופניה...פניה נראו כל כך שונות משזכר אותן פרסי, שהוא התכווץ. יותר קמטים עדינים עיטרו את פיה ומצחה, עיגולים שחורים בהקו תחת עיניה, והיא הייתה נמוכה יותר משזכר אותה, אבל עיניה...עיניה לא השתנו. עיניים קורנות מאושר, גם אם מהולות בהלם קל. לרגע הם פשוט עמדו שם ובהו אחד בשני. ואז סאלי זינקה קדימה וחיבקה אותו. ופרסי השעין את ראשו על כתפה, ורק אז הבין כמה חסר לו החיבוק הזה. שניהם גלשו אל הרצפה, נאחזים אחד בשני וממאנים לשחרר. "פרסי" אמרה סאלי בקול רועד. ופרסי רק טמן את פניו בשיערה, מניח לריח המוכר ולדפיקות ליבה להרגיע אותו לאיטן. סאלי הרים את ראשה ואחזה בפניו. היא סילקה עם אגודלה משהו רטוב ממצחו, ורק אז פרסי הבין שהוא בכה. כבר שבע שנים שלא בכה. בכי משמעותו כניעה, והוא לא יכל להרשות לעצמו להיכנע לטרטרוס. ועכשיו הוא בכה, כי הוא בסך הכל רצה את אמא. הוא רצה שוב את החיבוק שלה, את חיוכה, את קולה, ועכשיו הוא קיבל אותם בחזרה. "דאגתי לך כל כך" קולה רעד.
"אני מצטער".
סאלי נענעה בראשה. "אני כל כך כועסת עליך, בחיים לא כעסתי עליך ככה, אבל אני גם כל כך שמחה, וכל כך...אני כל כך אוהבת אותך, ילד שלי" קולה נבלע בדמעות שזלגו מעיניה. פרסי הושיט לה את ידו וסייע לה לקום. "אני מבטיח שאסביר הכל" הוא אמר.
"העיקר שאתה פה" היא פרעה את שיערו. הוא הרים את שקיות הקניות שננטשו, ושניהם נכנסו הביתה. הביתה.
בפנים הם מצאו את אסטל ופול, וסצנה דומה התרחשה בשנית. היו עוד הרבה חיבוקים ודמעות, אבל הרגע שאסטל אמרה לו: "פספסת מלא חגים וימי הולדת. אני מצפה להרבה מתנות", גרם לכולם לפרוץ בצחוק משחרר ומלא הקלה.
לבסוף, אחרי ארוחת ערב מדהימה, צפייה בכמה סרטי דיסני קיטשיים, ועוד כמה חיבוקים, התיישבו פרסי ואימו על הספה, והוא סיפר לה מה שגילה לגבי אנבת'. היא נאנחה. "טוב, קאל...הוא בחור נחמד, הוא בטח יירגע בקרוב." וזה היה הרגע שפרסי הבין שאימו בעצם ידעה על כך מהרגע הראשון. אנבת' תמיד הייתה כמו בת בשבילה. והיא לא מנעה ממנה להתחתן איתו. "אני יודעת שאתה כועס" קולה היה שקט. "אבל בסופו של דבר כולנו רצינו רק בטובתה של אנבת'. היא נותרה לבד, וקאל החזיר לה את החיוך לפנים. -לא, אנחנו לא מאשימים אותך" היא הוסיפה כשראתה אותו פוצה את פיו בכעס "אבל אני רק רוצה שתבין." הוא הרכין את ראשו. אימא שלו תמיד השאירה אותו בלי מילים. "אני עדיין אוהב אותה" הוא לחש. "אני יודעת. אבל זו הבחירה של אנבת'. ואתה צריך להיות מוכן לאפשרות שהתשובה שלה תהיה..." היא היססה "שהיא תרצה להישאר איתו" פרסי השלים אותה. "כן" היא לחשה, והסיטה קווצת שיער ממצחו. "אני רק רוצה מה שיהיה הכי טוב בשבילה" הוא אמר. "אם ככה, אז אתה תיתן לה לבחור. ותהיה שם בשבילה, לא משנה מה היא תבחר." פרסי הנהן. בדיוק אז נשמע צלצול טלפון. פרסי קפץ במקומו. "ליאו השתפר מאוד בזמן שלא היית פה " סאלי חייכה חיוך קטן. פרסי הרים את הנייד שעל השולחן בחשדנות. שמה של אנבת' נכתב על הצג. הוא החליק למעלה. "הלו?" קולו היה מהוסס. "פרסי. היי" שלה נשמע מהוסס עוד יותר. "דיברתי עם קאל" היא אמרה, ופרסי יכל לשמוע את המתח בקולה. "אני חושבת שתצטרכו לדבר". פרסי עיסה את מצחו . "טוב...לפחות מדובר בחדשות טובות?" הוא שאל בתקווה, ויכול ממש לדמיין את אנבת' מחייכת בביתה. "האמת, פרסי, שזה תלוי בהחלטות שלנו. אז נקווה שנחליט נכון".שלום לכל האנשים שרוצים לרצוח אותייי
אני כל כך מצטערת שלקח לי זמן להעלות:) היה קשה לחשוב איך להמשיך את הבלאגן הזה 🥵
אני חייבת להקדיש רגע כדי לומר כמה שאני שרופה עליכם. בחיים לא דמיינתי שאפשר להגיע לכזאת כמות של כוכבים בזמן כל כך קצר. והתגובות שלכם...🥵🥵
אני פשוט מעריצה שלכם. תודה תודה תודה!!
אז בעז"ה הפרק הבא יעלה כשהספר יגיע ל-130 כוכבים⭐ זה בטוח ייקח לכם יותר מיום...
אוהבת אתכם ברמותת ניפגש בפרק הבא שיהיה כמעט האחרוןןן
YOU ARE READING
וואנשוטים של פרסי ג'קסון (והרבה קטעי פרסבת')
Maceraאז יש לי מלא מלא רעיונות לסצינות ודברים שיכולים לקרות בפרסי ג'קסון, שאין לי כוח להמשיך לסיפור שלם. אולי אם יאהבו אני אמשיך. תיהנו!