המשחק של ביילי

פרק 2

"ביילי!!" אייברי?
"ביילי! תקומי" לא. בבקשה לא.
"אייברי, היום אין בית ספר, עופי לבית שלך." אמרתי בקול ישנוני.
אני ואייברי גרות אחת מול השנייה, ככה שאין יום שאנחנו לא רואות אחת את השנייה.
"אין.פאקינג.סיכוי, את יודעת מה יש היום בכלל?"
"לא, ואת האמת? שאני גם לא מעוניינת לדעת."
"או את מעוד מעוניינת לדעת. יש היום את המסיבה. ביילי. את המסיבה!."
אין מענה.
אל תעני.
הסקרנות לא הרגה את החתול.
הרמתי טיפה את ראשי מהכרית והצצתי אל עבר אייברי.
"איזה מסיבה?"
היא חייכה כי היא יודעת שאני סקרנית מכדי לא לשאול.
"מסיבה בסיארנס"
"תמיד יש שם מסיבות, אייברי."
"אבל את יודעת מי יהיה שם?"
"מי?"
"אייזק והחֶברה"
"א..אייזק?"
"אייזק" היא אמרה בחיוב ובהתרגשות.
אייזק הוא הבן אדם הכי רגיש והכי חתיך שיש, ויכול להיות הקראש שלי מתחילת השנה.
כאילו, איך אפשר שלא? הוא כזה יפה, והאופי שלו רגיש כל כך. כל השנה הסתכלתי עליו, אבל הוא לא הסתכל עליי. וזה היה מייאש.
אז, היום זה יכול להיות ההזדמנות שלי, נכון?
"אז את באה,נכון?"
נאנחתי ואמרתי, "כן, אני אבוא."
אייברי חייכה חיוך ענק. "אייב?"
"כן?"
"למה את כל כך מתלהבת?"
החיוך נמחק מפניה.
"אייברי?"
"בגלל.. בגלל שאני פשוט רוצה להסתובב יותר איתכן."
"איתנו?"
"כן, איתך ועם הבנות."
אני לא משוכנעת.
"אייברי, מי עוד בא לשם?"
"כל.. כל הבית ספר."
הבנתי.
"וזה אומר שה׳פייר פורס׳ וה׳ביצס פור לייף׳ יהיו שם. נכון?"
היא הנהנה.
"אז.. את לא רוצה ללכת בסוף, נכון?"
אני לא.
אבל היא נראית עצובה כל כך, שאיך אפשר לומר לה לא? וגם.. אייזק יהיה שם, אז זה ווין ווין.
"אני אבוא."
"באמת?" פניה של אייברי זרחו.
אני לא יודעת למה זה כל כך חשוב לה, אבל אם זה משמח אותה, אני על זה.
"כן, באמת."
"יופי, כי ברוק ואוליביה כבר הסכימו"
"מתי זה מתחיל?"
"בשש וחצי"
"אוקיי, לכי הביתה"
"ביילי!"
"אני אהיה מוכנה בשש, מבטיחה."
"בסדר, אבל תכווני שעון."
"כן כן, אין בעיה"

***

אז אחרי שלא כיוונתי שעון, ואייברי צרחה עליי במשך כמה דקות עם אוזניים בפח, יצאנו כשאני בשמלת המיני האדומה והצמודה שלי, שמחמיאה לי עם שערי החום חלק, ועיני הירוקות הכהות, ואייברי עם השמלת מיני השחורה שלה עם אותה גזרה כמו שלי, שמחמיאה לה עם שערה הבלונדיני חלק ועיניה הירוקות.
ואני דיי בטוחה שברוק ואוליב גם התלבשו מדהים, אז נסובב לכולם שם את הראשים.
אני מקווה שגם את של אייזק.
"בנות" אייברי קראה לברוקלין ולאוליביה שחיכו לנו מחוץ למסיבה.
ברוקלין ואוליביה פתחו את פיהן בשוק, והסתכלו על השמלות שלנו.
"א.. אין לי מילים." ברוקלין אמרה.
"אני עוברת צד. החלטתי." אוליביה אמרה.
אני ואייברי צחקנו "גם לכן לא חסר בנות." אמרתי.
"מסכימה מאוד" אייברי אמרה והנהנה בראשה.
"יופי," ברוקלין אמרה וקמה מהרצפה "..נכנסות?"
"נכנסות" אני אייברי ואוליביה אמרנו ביחד.
הבר סיארנס הוא המקום בשביל האנשים בעיירה שלנו.
יש פה הכל, צפייה במשחקים בטלוויזיה הענקית שיש פה, מסעדה ומקום לבילוי בבוקר ולאחר הצהריים, ובערב המסיבות.
בערב המקום משגשג, המקום תמיד מלא באנשים, האווירה כיפית נורא, ויש לי מלא חוויות משם.
המקום גדול ובערב מלא בלדים צבעוניים ומוזיקה רועשת.
זה ממש כמו נחמה בשבילי.
וישר שדרכנו את הצעד הראשון, קיבלנו קריעות חלשות ושריקות רועשות.
וממש כמו מכונה, העיניים שלי ישר התחילו לחפש את אייזק, ולא, לא מצאתי.
אולי הוא עוד לא הגיע?
"לכו תתפסו מקום לשבת, אני ואייברי נביא שתייה" ברוקלין אמרה.
"אין בעיה ברוק." אוליביה אמרה ואני הנהנתי להסכמה.
אני ואוליביה התקדמנו אל הספות של הוי.איי.פי, מכיוון שאנו באות לפה הרבה, אני ברוקלין אוליביה ואייברי מזוהות בסיארנס ומתייחסים אלינו בכבוד יתר, לדעתי.
אנחנו גם מיודדות עם בעל הבית, ג׳ק.
ג׳ק הוא בן 40 עשיר מאוד, מכיוון שיש לו את הבר הזה, שכולם באים אליו ורוצים להיות בו.
ג׳ק לא מתיידד עם הרבה אנשים, מכיוון שהוא אוהב להיות לבד, אבל איתנו? זה פשוט קרה.