המשחק של ביילי

פרק 8

ביילי:

"בנות, שמעתן מה עשו לנואה?" ברוקלין שאלה.
חייכתי, "איך זה כבר התפשט ככה? וגם, אני רק קשקשתי לו קצת על הפרצוף, זה הכל."
ברוקלין נראתה מופתעת, "׳אני רק קשקשתי לו על הפרצוף?׳ את עשית את זה? ביילי! אני כבר לא אמורה להיות מופתעת." היא התגלגלה מצחוק.
"זה התפשט ככה רק בגלל שאיזה מישהו ראה את נואה בשירותים, הוא סיפר שנואה היה נראה מבולבל." אוליביה הצטרפה.
"בטח שהוא היה מבולבל, המסכן רק קם." אייברי אמרה בלי רחמים וצחקה גם כן.
נאנחתי, "אם יגלו שזאת אני, כל המעריצות של ה׳פייר פורס׳ יאבדו את זה, מי יודע? אולי אני לא אשרוד אפילו את היום הזה."
"לא לדאוג ביי, יש לך אותנו." ברוקלין אמרה ואייברי ואוליביה הנהנו.
"כן.. תגידו, אתן חושבות שנואה גילה?" שאלתי.
"עשית איזה סימן שיפליל אותך?"
"טוב.. רשמתי b על המצח שלו, בכל זאת, לא חשבתי שמישהו יראה את זה. סתם שיחקתי וידעתי שהוא יוריד את זה ישר אחרי שיגלה." אמרתי, אבל לא נראה שהבנות הקשיבו.
"אין. פאקינג. מצב." אייברי אמרה עם פה פתוח והסתכלה מאחוריי, וכך גם הבנות.
הסתובבתי, כמובן. רגע, מה?
נואה, העיניים שלי ישר עלו אל המצח שלו, הוא לא הוריד את הסימן של האות שלי, זה אפילו נראה כאילו הוא חיזק את הסימן.
הוא הוריד הכל, חוץ מהאות שלי.
מה הוא עושה?
"שיט ביילי, נדפקת." הסתובבתי חזרה במהירות.
"תסתמי אייב, יש מלא אנשים שהשם שלהם מתחיל ב-ב."
"ביילי, נראה לך שהוא לא סיפר לחברים שלו? מת׳יו בטח יציק לך על זה כל היום."
"אוליב, בבקשה, אני מנסה להכחיש כאן, אוקיי? ושוב, יש המון אנשים פה עם האות הזאת."
היא הנהנה.
"אה, ביילי?" אייברי הסתכלה עליי בחשש.
אוי לא.
"אייברי?"
אני מפחדת להסתכל.
"כן.. ה׳פייר פורס׳ מתקדמים לכאן."
"מה?!" עוד שנייה צעקתי אבל אוליביה שמה את היד שלה על הפה שלי.
קשקשתי מילים לא מובנות בגלל היד של אוליביה, אבל אז,
"ביילי."
פאק.
הסתובבתי לאט לאט.
אז מסתבר שהוא כן יודע.
"כן סנוב?" תשחקי כאילו את לא יודעת מה קרה, אולי זה יעבוד.
נואה הרים גבה לשם שהדבקתי לו, ושאר הבנים גלגלו את עיניהם.
"אפשר לדבר איתך רגע?" הוא שאל בחיוך.
הרמתי גבה, "כאן? עכשיו? איתם?"
"לא כאן, כן, עכשיו. ולא, לא איתם."
נשימה עמוקה, מה כבר יקרה? הוא רק יחטיף לך אגרוף וזהו.
"בטח, בטח." אמרתי בטון וצחוק מאולץ.
הוא סימן לי עם יד אחת לבוא ועם היד השנייה סימן לבנים ללכת.
הסתכלתי על הבנות, הרמתי את אגודלי והעברתי אותו על הצוואר שלי בסימן של #רובהסיכוייםשאנימתה
ועם זאת, הלכתי בעקבותיו,
משהו שלא חשבתי שאעשה בחיים.

***

נואה:

אני וביילי נכנסנו לספרייה כשאני מקדימה והיא מאחוריי, אני לא יודע מה אני צריך לומר לה, אבל אני בכלל הייתי מופתע שהיא לא אמרה לי ללכת להזדיין כששאלתי אותה אם אפשר לדבר.
נעצרתי כשהגענו למקום ישיבה והתיישבתי, מסמן לביילי לשבת גם כן.
היא לא הייתה נראית נלהבת כשהתיישבה, כמעט כאילו לא רצתה לעשות את זה.
נתתי לשקט לזרום למשך כמה דקות, עד שראיתי שהיא זזה בחוסר נוחות.
"אז," היא נרתעה כשהתחלתי לדבר.
"אז.."
טוב, זה מביך.
כחכחתי בגרוני, "למה.. ציירת לי על הפרצוף?" כל מה שרציתי היה לצחוק עכשיו, אבל ידעתי שאם אני אעשה את זה היא תלך.
אני טוב בפוקר פייס, משהו טוב אחד מהילדות שלי, אני מניח.
"למה השארת את זה על הפרצוף שלך?" היא ענתה בחזרה- לא שאני מופתע, האמת שהיה מפתיע אותי הרבה יותר אם היא הייתה באמת עונה על השאלה.
"לא השארתי את הכל, רק את האות."
"ולמה עשית את זה?"
"למה אכפת לך?"
היא לא ענתה למשך כמה דקות, רק הסתכלה עליי בחוסר הבנה, "אתה מוזר."
"אולי."
"בטוח."
חייכתי, מוצא חן בעיניי שהיא לא נשארת חייבת.
"טוב, אתה רוצה תשובה?" היא שאלה.
לא יכלתי לקרוא את הפרצוף שלה, אז אין לי מושג אם היא תהיה צינית או רצינית.
הנהנתי.
"ציירתי על הפרצוף שלך כי אם לומר את האמת? הוא לא נראה כזה טוב.. אז כיסיתי אותו עם ציורים."
בשלב הזה? לא יכלתי שלא לצחוק.
ברור שהיא צינית.
"אה אז את חושבת שאני לא נראה טוב נמרה?"
היא הסמיקה קצת, "אני לא חושבת, אני יודעת."
ידעתי שהיא רוצה לעוף מפה, אבל הגאווה שלה לא מאפשרת לה.
הרמתי גבה, "בכל מקרה, למה לא הורדת את האות שלי והורדת את כל השאר? ואיך בכלל ידעת שזאת אני שציירה עלייך?" היא שאלה.
"לא הורדתי את האות שלך כי ידעתי שאת תתחרפני, וידעתי שזאת את, נמרה, כי זאת את. מי עוד יכל לצייר על הפרצוף של הקווטרבק בלי פחד?"
"למה שאני אפחד?" היא התחילה לצחוק, "אתה חושב שאתה מאיים?" היא לא הפסיקה לצחוק, ולא יכולתי שלא לשים לב אל החיוך שלה, והצליל של הצחוק שלה, זה כמעט ממכר.
פוקוס, אחי.
"הבנות לא התחרפנו שראו את האות עם הלב? ואיך ה׳פייר פורס׳ הגיבו?"
"את ממש מתעניינת בחיים שלי ביילי."
"אל תחשוב את עצמך יותר מדי, יש לך מספיק אגו." ידעתי שהיא תענה ככה.
"אם את ממש רוצה, אני אגלה לך. כן, הבנות השתגעו לגמרי, אבל מי כמוך יודע שאני לא שם זין, אה שיט, סליחה על המילה הגסה, עדיין לא הגעת לרמה הזאת נכון? קשה לך מדי עם מילים כאלה?" היא גלגלה את עיניה, היא נראית כאילו היא רוצה לומר משהו, אבל לפני שהספיקה לפתוח את הפה שלה המשכתי לדבר, "בכל מקרה, הבנים שאלו שאלות, וסיפקתי אותם."
"סיפקת אותם? באיזו דרך? אתה מתחיל להיות שובב בשטחי בית הספר? לא ידעתי שעברת צד נואה, אל תדאג, אני לא הומופובית, ממני? תקבל תמיכה מלאה, גם אם אני לא אוהבת אותך."
שיט, עכשיו הבאתי לה חומר חדש, ואני פשוט יודע שהיא לא תפסיק להציק לי על זה.
אני וביילי אומנם לא מדברים, אבל זה מרגיש כאילו אנחנו יודעים הכל אחד על השנייה, אני יודע איך היא תגיב, מה היא תעשה במקרים כאלה ואחרים, מה שפת הגוף שלה אומרת, ואני דיי בטוח שככה היא גם לגביי.
"את יודעת למה התכוונתי, ואם את לא רוצה שמת׳יו יציק לך, אל תעצבני אותי, כי לא גיליתי להם את השם שלך, והם לא יודעים מי עשה את זה, אז אל תגרמי לי לספר להם."
היא לא הזיזה שריר, "אתה לא מאיים עליי נואה, אתה יכול לספר להם כל מה שאתה רוצה. לא אכפת לי, כל העניין הזה גם ככה יישכח כבר ממחר."
"לא אם אני אדאג שלא ישכחו את זה."
"נואה, תעשה מה שאתה רוצה, אתה יודע שלא אכפת לי. אני סיימתי פה." עם מילים אלה, היא קמה והלכה.
נאנחתי לעצמי, "כל כך עקשנית."