המשחק של ביילי

פרק 10

ביילי:

המסיבות פיג׳מה שאני והבנות עושות הן הדבר הכי כיפי שיש.
בכל פעם שיש יום חופש, או ביטול יום בגלל מזג האוויר אנחנו קובעות מסיבת פיג׳מות.
זה הדבר האהוב עליי בעולם, זה גם מרפא באופן מסוים.
אנחנו מתחילות בלהתכתב אחת עם השנייה על מה להביא, למרות שבסופו של דבר אנחנו מביאות את אותן הדברים שוב ושוב בכל פעם.

אייברי הבלונדיכוסית: ביילי, אני לוקחת לך את הפיג׳מה.
..
אני: אה.. למה?.
..
אייברי הבלונדיכוסית: כי אמיליה גנבה לי את הכל שישנתי לפני שבוע והאוצר לא נמצא.
..
ברוקלין #תחתמעופף: רציני?? רואים שאמיליה היא האחות המוצלחת.
..
אוליביה רודריגו מאמזון: מוסכם.
..
אני: בלונדי,תמסרי לאמיליה שאני אוהבת אותה.
..
אייברי הבלונדיכוסית: תמותו. כולכן.

אחרי ההתכתבויות הרבות שלא נגמרות במה אנחנו מביאות למסיבת פיג׳מות, כל אחת מגיעה.
במסיבות פיג׳מה שלנו אנחנו עושות תורים, כי אנחנו מתות על ההורים של אחת של השנייה, וכי הבתים של כל אחת מאיתנו ענקיים, וזה תמיד כיף להיות במקום אחר מהבית.
למרות שאין על הבית.
הפעם הגיע התור שלי.
קודם אוליביה הגיעה, ואז ברוקלין, ואז אייברי.
הבנות קוראות לי ׳המאחרת הראשית׳, אולי זה כי אני תמיד מגיעה אחרונה למסיבות פיג׳מה שלנו, או שזה בכלל כי אני כמעט תמיד מאחרת לבית ספר, או שזה בגלל שתמיד שאנחנו קובעות כולם מגיעים לפניי.
אה, הבנתי.
בכל מקרה, אחרי שכולן הגיעו בבטחה, (כמעט, ברוקלין עוד שנייה נדפקה באוטו אחר) רצינו לעלות לחדר, אבל.
אבל אמא שלי.
אבל אבא שלי.
אבל בת דודה שלי.
בת דודה שלי כאן כמעט כל הזמן, היא בערך גרה פה בשלב הזה.
דודה ודוד שלי הם הורים נוראיים, הם נוסעים ומטיילים מסביב לעולם ובקושי רואים את הילדה שלהם, מלאני. הם ׳מפצים׳ אותה במתנות חסרות ערך.
מלאני כבר בת 10, היא חכמה, והיא יודעת כמה שההורים שלה הם לא באמת הורים, היא תמיד אומרת לי שהיא מעדיפה להישאר פה כל הזמן מאשר לחזור אל האחוזה המפוארת שבה היא לבד עם המשרתת שלה.
אני אוהבת את מלאני, היא כמו אחותי הקטנה, מאז שהיא נולדה, היא פה, היא מפיצה אושר בכל מקום שהיא נמצאת.
"בנות!!" מלאני פצחה בריצה אל עבר אייברי אוליביה וברוקלין.
"מלאני!!" כולן אמרו ביחד.
הבנות אוהבות את מלאני בדיוק כמוני, היא פשוט ילדה מתוקה מדי מכדי לא לאהוב, זה שהיא מהממת ביופייה זה רק בונוס.
יש למלאני עיניים ירוקות דבש חדות, בהירות נורא, זה הדבר שאני הכי אוהבת בה.
הפרצוף שלה רך, ממש כמו לתינוק, ובשביל לילדה בת 10 זה הישג גדול.
מלאני שזופה, אבל במידה הנכונה, במידה המושלמת.
יש לה שיער בלונדיני כהה, שנראה ממש כמו זהב, שיער חלק שמגיע מתחת לכתפיים וללא פגמים.
מלאני קפצה על הבנות בצחוק, וכולן חיבקו אותה בחזרה.
"היי בנות, מה שלומכן?" אמא ואבא שלי נכנסו בעקבות מלאני.
כולן ענו להם בהרמוניה, "הכל בסדר מירנדה ופיילי."
"אתן ישנות פה? בבקשה בבקשה בבקשה!" מלאני שאלה בהתלהבות.
אייברי ענתה בצחוק, "כן מאל, אנחנו ישנות פה."
אחרי הצרחה המוזרה ביותר של מלאני, הבנות החליפו חיבוקים עם הוריי ועלינו לחדר.
כמו שהתחלתי לומר, הדבר הראשון שאנחנו עושות כשכולן מגיעות, זה לקפוץ לבריכה.
החלפנו לבגדי הים שלנו, שלי היה ביקיני בצבע אדום יין, של אייברי היה פרחוני, של ברוקלין ירוק ושל אוליביה לבן.
ברגע שירדנו למטה מהחדר שלי פצחתי בריצה אל הבריכה וקפצתי למים, "ביילי! את משפריצה לכל מקום!"
"אייברי, בכדי להנות בחיים צריך להשפריץ לפעמים."
כולן הרימו גבה.
"מה? בחיים לא שמעתן משפטי חוכמה?"
"ביילי, אם זה משפטי חוכמה, אני מעדיפה להיות טיפשה כל חיי." אייברי אמרה ונכנסה לבריכה, ואחריה אוליביה.
ברוקלין פחות התחברה לנושא.
היא התקדמה לעבר המדרגות, ופתאום היא החליקה.
זה היה נראה ממש כמו סצנה מסרט.
העיניים שלי ראו גוש ירוק בגלל הבגד ים שלה ושיער ג׳ינג׳י פרוע אבל חלק מתגלגל ונופל לבריכה.
כשהבנתי מה קרה, התחלתי לצחוק חזק, ואייברי אחריי.
לאוליביה יש לב טוב מדי בשביל לצחוק, אז היא מתקדמת במהירות אל ברוקלין ומפציצה אותה בשאלות על אם היא בסדר.
"ברוק, אסור להחליק פה! תקראי הוראות לפני שאת פוצחת בריקוד עם דאבל פליפ אל תוך הבריכה." אייברי אמרה, קולה חנוק מצחוק.
אני אפילו לא יכולה לדבר, גם אם אני מנסה.
אחרי שנרגעתי קצת, הסתכלתי על ברוקלין ברחמים, "הכל טוב ברוק?"
"ביילי, את יכולה רק לחלום על עוד בובות פנדה! ואייברי, אין סיכוי שאני אכין לך יותר את הקאפקייס שוקולד שלי." ברוקלין אמרה בחיוך מנצח.
ואני? הרגשתי את ליבי נשבר.
ממש יכולתי לשמוע אותו נשבר לחתיכות.
יש לי אובססיה מוזרה ביותר לבובות פנדה, הן כל כך חמודות! והיחידה שקונה לי כל חודש היא ברוק.
יש לי סטוקים של בובות פנדה.
אייברי מרוששת מהתחת ואוליביה לומדת רוב הזמן, ואין סיכוי שהקמצנית תוציא עליי כסף.
אוליביה היא ילדה חסכנית. אין סיכוי שתתפסו אותה קונה משהו לא שימושי.
וברוקלין? ברוקלין תמיד קונה לי את הבובות האלה.
ובתמורה, אני חברה מושלמת.
"לא לא לא, לא! אל תעשי את זה!" זה השיברון לב הכי גדול שחוויתי.
בחיים שלי לא הרגשתי עצב כזה.
אני יכולה לקנות לעצמי, אבל מה כיף בזה? כל הריגוש זה לקבל את זה מבן אדם שאתה אוהב.
"ככה צחקת עליי כשאני נפלתי?" היא שאלה והתחילה לצחוק, "אוי, תראי איך הגלגל מסתובב לו."
הסתכלתי על אייברי, שנראית לא פחות הרוסה ממני.
הקאפקייקס שוקולד של ברוקלין הן הדבר הכי טעם שתטעמו, ולאייברי יש אובססיה קלה אליהן.
אייברי היא עוגייה בעצמה.
לקחתי נשימה עמוקה, מוכנה להוריד את הכבוד העצמי שלי בכדי לזכות בבובות שלי בחזרה.
"אוליביה אין לך מה להגיד על שברון הלב שאני חווה כאן?"
בתגובה היא הרימה את כתפיה.
נענעתי את ראשי בחוסר אמון, "אני לא מאמינה שאין יותר פנדה."
ברוקלין גלגלה עיניים, "את כזאת דרמטית."
"אין.. אין.. אין קאפקייקס?" אייברי שאלה את ברוקלין בפרצוף עצוב.
ברוקלין רק נענעה את ראשה בשלילה.

***

אחרי שברון הלב שלי ושל אייברי, ועוד כמה שעות בבריכה, יצאנו והתקלחנו.
השלב הבא במסיבות פיג׳מה שלנו הוא סרט, אצלי תמיד רואים סרט אימה, אצל אייברי רואים סרט רומנטי, אצל אוליביה קומדיה ואצל ברוקלין מותחן, לפעמים זה משולב.
"אז, איזה סרט רואים?" אייברי אמרה כשהתיישבתי על הספה עם כל השקיות פופקורן.
"בואו נראה מגרש השדים, שמעתי שזה סרט אימה מעולה." אמרתי תוך כדי שחילקתי לכל אחת שקית פופקורן.
הבנות הנהנו בהסכמה.
ברגע שהסרט התחיל, אוליביה דיברה, "אה.. ביילי? את בטוחה שהפופקורן הזה אכיל?" היא אמרה כשהסתכלה אל תוך השקית בגועל.
אייברי גם פתחה את השקית, "ברור שתשרפי את זה ביילי."
"היי! מה הבעיה עם פופקורן עם טיפה אופי?" התגוננתי, למרות שהמצב באמת דיי רע.
"איך הגלאי עשן לא צפצף עם כל ה.. דבר הזה?" אייברי שאלה בצחוק.
שילבתי את ידיי בזעף, "באמת ביילי, אפילו פופקורן את לא יכולה להכין!" ברוקלין אמרה וזרקה עליי חתיכת פופקורן. "היי!" עצרתי את הסרט כדי לזרוק פופקורן על ברוקלין בחזרה.
ואז אוליביה זרקה על אייברי, ואז אייברי זרקה עליה, ומפה לשם, הסלון הפך מסלון מטופח ויפה אל סלון מוזנח ומלא בשאריות של פופקורן שרוף.
בזבזנו לפחות שעה על המלחמת פופקורן הזאת, כי כל פעם הרמנו מהרצפה וזרקנו שוב אחת על השנייה, העניין נגמר בהזמנת פיצה וצעקות רבות מצד אמא שלי.
אחרי בערך שעה, קפצתי וצרחתי בגלל סצנה מפחידה בסרט, ואז הסתכלתי על הבנות, כי הן לא השמיעו קול, וראיתי שהן נרדמו אחת על השנייה.
צחקקתי ועליתי אל החדר בשביל להביא להן כריות ושמיכות.
אחרי שסידרתי אותן, לקחתי כרית ושמיכה לעצמי, שכבתי על הרצפה, ונרדמתי.