Fatal Lie//שקר קטלני{InbaR}

פרק- 6

קרניי השמש האירו את חדרי, גרמו לעיניי להיפקח, לכאב ראש להתנוסס מבעד לאור הצווחנית שבקעה מבעד לחלונות הרחבים שבחדרי הקט, מתהפכת במיטתי, ולבסוף לאחר מאבק ממושך בסדין המיטה אני מתרוממת מעלה בפיהוק גס שבוקע ממעמקיי החזה שלי, ממצמצת בעיניי, ומגיעה לכדי ישיבה, משפשפת את עיניי ומנקה את קוריי השינה שעוד בעיניי, בעל כורחי, אני מרימה את גופי מעלה, לאחר ביקור קצר בשירותים המשותפים שלי ושל רייזל, אני פוסעת אל עבר הארון שבחדרי, פוערת את דלת הארון, ומעבירה את ידי על כול כולו, מחפשת אחר בגד שיתאים, כאשר אני מבחינה בטייץ שחור אני מושכת אותו החוצה וזורקת אותו על מיטתי הרחבה, באנחה עמוקה אני שולפת גופייה שחורה בעלת מתאר פסים וצווארון, וגם אותה אני זורקת את המיטה, מעבירה את מבטי פעם נוספת ושולפת גם פוטר רחב, סבה על עקבותיי אל עבר המיטה, פושטת את הפיג'מה שלי ולובשת את הבגדים, מחליקה את הטייץ במעלה הרגליים שלי, ואילו מיישרת את הגופייה בדפנותיה, נאנחת נועלת את נעליי הדוקטור מרטין שלי וממהרת לרכוס אותן, מתרוממת לכדי עמידה, אוספת את התיק שלי, שארגנתי קודם לכן, אתמול בערב, אלוהים

האירועים אמש מהדהדים עוד במוחי, שלל זיכרונות ארורים שלא יינטשו אותי לעולם, לצערי הרב, אינני מעוניינת לדעת כיצד השותף שלי לצוות זולל את השותפה שלי לדירה, מיצי מרה מבעבעים בבטני כאשר אני חושבת על כך, מנענעת את ראשי ומנסה להתנער מהמחשבה הזו, נוגסת בשפתיי, ותולה את התיק הרחב על כתפי, פוערת את הדלת הרעוע של חדרי ויוצאת ממנה כסהרורי.

אינני מבחינה ברייזל, אולי משום שהשעה עוד מוקדמת בבוקר ואילו רייזל עוד ישנה ומתמצאת בחלום השביעי שלה הלילה, ממהרת אל עבר המטבח, אוספת כוס רב פעמית המיודעת עבור מים חמים, ומכינה עבורי קפה, לוגמת ממנו, הבטן שלי נמלאת חמימות נוכח הקפה, נאנחת פעם נוספת אך הפעם מעונג הקפה, אוספת בדרכי החוצה את המפתחות לבית ויוצאת החוצה כאשר אני סוגרת את הדלת ברעש חלש ביותר.

נושכת את שפתיי , יורדת במהירות אל עבר התחנה בה אני אמורה לחכות למכונית שתגיעה ותאסוף אותי, הפחד שורץ בי, אינני מעוניינת לפגוש עוד אני מיכאל, אינני מוכנה לכך עדיין. שולפת את הטלפון שלי מן התיק שתלוי לו על כתפי, וגוללת אנשי הקשר שלי באפליקציה האנונימית בה אני משוחחת עם 'בלאגן מלוכלך' בתקווה עצומה כי הוא ער כעת, נושפת אל האוויר ומתחילה להקליד את מילותיי עבורו...

אוכמנית לוהטת: "בוקר... לוהט לך... בלגן"

מחליקה את לשוני על שפתיי, מרימה רק לרגע בודד את עיניי על מנת להבחין אם הנהג הפרטי שלי מטעמי החברה הגיע, אך אין דבר באופן מלבד כמה ציפורים מצייצות על בוא הבוקר. נקודות עדינות מתנוססות על גבי המסך בטוחה כי תגובתו תגיעה בעוד מספר שניות אחדות ואני תוהה לעצמי אם הוא ממתין בכיליון שאשלח לו הודעה או שסתם במקרה הוא לא הצליח לישון.