Fatal Lie//שקר קטלני{InbaR}

פרק- 18

אני חורקת את שיניי ומזמזמת בזעף עדין, מלקקת את שפתיי וזורקת את ראשי מבעד לכתפי, "יש לך משהו להוסיף?" אני שואלת את מיכאל, וממתינה לתגובתו, "שום דבר" הוא משקשק את ראשו, אני משלבת את זרועותיי על חזי, ומסתובבת להביט בו במבט זועף, "ככה חשבתי..." מצהירה אליו את עיניי ויורה אליו מבט מצמית, ומסתובבת בחזרה אל הבחורה בעלת השיער האדום, "ובכן..." אני נאנחת ומשפשפת בין כפות ידיי, "את בטוחה שאליוט לא אמר שום דבר נוסף? מחשיד? יוצא מן הכלל?" אני ממשיכה בתשאול ומתקרבת אליה צעד נוסף, אך פניי מלאות בכוונות עדינות ורכות, היא בולעת בכבדות ומצטמצמת אל תוך עצמה, עוד רגע הופכת לכדור עגול של בלגן ובלבול, אני מתקרבת בזהירות ומניחה את ידי על הכתף שלה, "היי...זה בסדר...אבל..אנחנו באמת צריכים כול מידע שהגיע לאוזן שלך, גם אם הוא הכי קטן..." אני מביטה בה, אנחנו צריכים קצה של דבר מה...צריכים לגלות את הסיבה שאליוט אליסיו הגיע אל מקסיקו, ומה הכוונות שלו, ומה אלו התככים והבעיות שאליהם הוא נסבך, ולהבין מה מסתתר מבעד לשטח, אני מצמידה את שפתיי זו לזו, ממתינה בכיליון עיניים שהבחורה בעלת השיער האדמוני תשחרר תשובה, תגובה, כול תגובה מזויינת תתקבל על הדעת...

היא מרימה את עיניה הכהות, הלב שלי נצבט מהמראה שלה, אני נוגסת בשפתיי לרגע ארוך בזמן שהיא משחררת נשימה עמוקה ומתיישרת על רגליה, משהו אכזרי נשבר שם בעיניה, אני לוקחת צעד אחורנית וכמעט נתקעת במיכאל, מתייצבת על עקביי ומביטה בה, השפתיים התחתונות שלה רועדות, עיניה נוצצות, היא מזיזה את שיערה הצידה , ומביטה בנו באנחה עמוקה, הרגעים חולפים להם כמו יום סערה, המראה שלה ככה מכה בליבי וכמעט מטלטל את גופי בצורה גופנית, היא רועדת מעט, עלבון ניצת בעיניה והיא נשענת על הקיר עם הטפטים החומים, נראית כאילו הקירות סוגרים עליה, אני מרימה גבה ומשלבת את ידי על חזי, "מה העניין?" אני שואלת אך נשארת במקומי ומביטה בה, היא מנענעת את ראשה, עיניה נעצמות והיא בולעת בקושי רב כל כך, נושפת, "הוא...לא אמר מה הסיבה שהוא הגיעה הנה...הוא היה מרהיב כל כך..." היא פותחת את עיניה, ומביטה ישירות בעיניי, לפתע עיניה הכהות מרגישות כאיל הן חודרות אל תוך הנשמה שלי, אני פולטת אנחה עמוקה ורצוצה, מעט נמוכה, אני מביטה בעיניה, היא מתרוממת על רגליה ונשענת על העקבים הגבוהים שלה, היא שולפת סיגריה מהחזיית תחרה שלה, ומהדקת את החלוק סאטן שלה על גופה, אני מעוותת את פניי לרגע אך לא אומרת דבר על כך שהוציאה סיגריה, היא תולה אותה בין שפתייה, ומביטה בנו, "יש לכם אש?" היא שואלת, גוון סמיך ועדין מתנוסס בקולה, אני מנענעת את ראשי, אך מיכאל, מנגד אליי, עוקף אותי עם הדיפה קלה בכתפי, אני מזעיפה את פניי על כך אך שותקת ולא מגיבה אפילו מילה אחת,  הוא מוציא את המצית מכיסו ומקרב אותה בזהירות אל בדל הסיגריה, ומצית אותה, עשן סמיך מערפל את הסביבה, מיכאל חוזר לעמוד לצידי, שנינו מביטים בה, היא שואפת אל ראוותיה את הסיגריה ופולטת עננת עשן סמיכה ואפורה אל האוויר הצפוף, אני מביטה בה, ממתיה בכיליון עיניים שתענה ונוכל לעוף כמה שיותר מהר מהאזור, "תראי..." היא מתחילה ומסיטה את שיערה הצידה, "כשאליוט אליסיו מזיין אותך..." חיוך עגום מתעלה על פניה, "דיי קשה להיות עם מישהו אחר אחרי זה..." אני מעוותת את פניי בסלידה ומנידה, מאזינה למילותיה, לוגמת כול פיסת מידע כמו דבורה החושקת בצוף, "הוא...הוא מיומן בזה...הוא יודע מה הוא צריך והוא לא מסתיר את התשוקה שלו, ו...הוא בדיוק מה שאישה צריכה..." היא לועסת את שפתייה כמו מסטיק ומצמידה מדי פעם את הסיגריה אל שפתייה, ולוגמת מהעשן המאפיר, היא מחווה בידה אל מיכאל, "מיכאלו בטח יודע..." אני מכווצת את גבותיי, כל כך הרבה שאלות רצות להן כמו מרתון בראשי, אני מביטה לרגע אל עבר מיכאל שנותר דומם, הוא לא מציג דבר, שום הבעה, אפילו לא הזחיחות המזויינת שלו שמרקדת על פניו בכל הזדמנות אפשרית, אני ממשיכה להביט בו, ואז עוברת להביט בבחורה בעלת השיער האדום, "מיכאלו?" היא מהנהנת, אני מהנהנת אליה, מנסה להבין מה קורה מתחת לאפי, מיכאל משלב את ידיו על חזהו, משהו מאיים ומרתיעה מופיע בעיניו, ומזנק בתנועות גופו, "ולמה זה בדיוק?" אני שואלת את הבחורה, היא פותחת את פיה, פוערת אותו, אך המבט המצמית של מיכאל גורם לה לסגור את הפה וכמעט לשמוט את הסיגריה אל הרצפה, היא מסיטה את מבטה הצידה, "לא משנה..." היא ממלמלת ולוקחת שכטה נוספת מהסיגריה שלה, עיניה נוצצות, "כשאליוט אליסיו מזיין אותך...זאת תחושה שונה...זה מרגיש כאילו זה מספיק לכל החיים...ועדיין את צריכה עוד ועוד מי זה...הייתי יכולה להגיד שזה כמו סם ממכר...אבל יש רק אחד כמותו...במקרב הטוב." אני מרגישה כאילו רוחות סוערות רוחשות מעל לראשי ואינני מצליחה להבין דבר, אני נושפת ומכווצת את גבותיי, "במקרה הטוב?" אני ממצמצת כמה פעמים קולטת את מילותיה, זה לא בדיוק מסייע למשימתנו אבל הסקרנות שלי גוברת, ראני מרגישה כאילו עולם שלם מוסתר לו שם, מתחת לאפי, ואני מרגישה כאילו הבחורה שמולי יודעת דבר מה שאני איני יודעת, אני משלבת את ידי על חזי, "ספרי לנו עוד על אליוט אליסיו..." אני מבקשת, פניי חתומות וחפות מרגש, אני מביטה למעמקיי עיניה, היא לוקחת נשימה נוספת, טועמת את העשן שמתרברב בראוותיה, אני מעווה את, שונאת את ריח הסיגריות הסמיך, מכחכחת בגרוני, "זה נראה שבניי משפחת אליסיו פיתחו תורת סקס חדשה" היא אומרת ברצינות תהומית, אני מביטה בה, משתדלת לא להירתע ממילותיה, שומעת את נשימתו של מיכאל מתהדקת, כובשת גיחוך, "הם אוהבים להיצמד..." היא אומרת, אני מכווצת את גבותיי, "להיצמד?" אני שואלת, לא כל כך בטוחה בדרך שבה היא מסבירה את דבריה, "זאת הדרך שלהם..." היא מושכת בכתפייה, הסיגריה תלויה  בין שפתייה, "הם רוצים לכבוש כול חלק בגוף האישה שהם איתה, הן רוצים לתבוע את עצמם במעמקיה, הם זקוקים לזה...זה שורץ בדמם." עיניה מקפצות ביני ובין מיכאל, ובכל פעם שאישוניה נוגעים בדמותו של מיכאל היא נושמת בכבדות, רעד מחליק לאורך גופה היא מביטה בו במעט איימה, אני מביטה במיכאל ותוקעת את מרפקי בצלעותיו, "תתרכז..." אני ממלמלת מתחת לאפי הוא נושף בחדות ומניח את ידו על הצלע שלו רק לרגע, לפני שמהנהן בחדות, עיניו עדיין מזהירות, הוא מסתיר משהו. את זה אני יכולה להגיד בהרף עין, אני בולעת את רוקי ומהנהנת, "תמשיכי" אני פונה אל הבחורה בעלת השיער האדום, העשן הסמיך חומק מבין שפתייה, "איפה הייתי?..." היא ממלמלת לרגע לפני שעיניה נוצצות, "אה כן..." היא שואפת באיטיות, "בכל אופן, זה לא..לא רלוונטי, אליוט אוהב להיצמד, הוא אוהב לתבוע, אבל... בשונה מהביקורים הקודמים שלו, הוא היה חסר ריכוז, כאילו משהו הפריעה לו להתפרק לחלוטין ולהישבות בעונג...הוא לא הפסיק להביט מבעד לחלונות הזכוכית, כאילו הוא חיפש אחר משהו, משהו בו פשוט היה חסר כאילו הוא הותיר דבר מה על רחבת הריקודים ולא היה מוכן לשחרר עד שימצא אותו וישוב אליו, הוא לא היה מרוכז. בכלל." היא ממשיכה ושומטת את הסיגריה אל תחת רגליה ודורכת עליה, עלבון מתנוסס בעיניה, "זה כול מה שאוכל להגיד לכם. "היא נאנחת, "זה כול מה שאני יודעת..." אני מהנהנת משהו מתעוות בפניה היא נראית אכולה בהמון רגשות, מיכאל תופס את היד שלי, ומושך אותי לכיוון היציאה, ידו סבכת בזרועה שלי, אני נושפת, וצועדת אחריו, אני מזיזה את ראשי אחורנית לרגע, ומביטה בבחורה בעלת השיער האדום, היא רק עומדת שם, טובעת...בעצמה...מהרהרת...