Fatal Lie//שקר קטלני{InbaR}

פרק-2

אלורה

עיניי מחליקות באיטיות מבעבעת ואילו זעמי גובר יותר ויוצר כאשר אני סוקרת את כולל גופו, חושקת את שיניי, מסוגלת להבחין מבעד לעננת הזעם שלי בבלורית השחורה כפחם שלו, בתווי פניו, אפו ישר ומותאם לגבריות שלו, זיפיו נשזרים להם על קו הלסת החדה לחלוטין, כתער אכזר, ממשיכה לדלג בעיניי, עצמות לחייו גבוהות ואילו צלקות עדינות שמעטרות את פניו בצורה משסעת, מתאר עיניו נראים עייפים אך עיניו, אישוניו, כאשר מתבוננים לעומקו הבלתי נגמר של הכחול השוצף שבעיניו מציג שובבות ואנרגיה חסרת תקדים, אלוהים, העיניים שלו בוערות באש כחולה ומכלה, כמו נהרות שוצפים אשר זורמים בצורה כה תוסס לכל אשר דרכן תובלנה, גובהו כה רם, ואילו גופו רחב ידיים ועצום לחלוטין, הוא לובש חולצה מכופתרת שנראית כאילו עוד רגע נקרעת מגופו ותיפול ארצה כאשר היא קרוע לגזרים, מכנסיו מחויטים ויושבים על הרגליים הארוכות שלו כאילו נתפרו לממדיו, עיניי מוצהרות בעוינות, זרועותיו מחספסות ומעוטרות בצלקות רבות, ללא כול ספק, האדם עבר דרכים ארוכות בחייו, טוב, עד שעשה את הטעות הכי גדולה בחיים, חבר לאקס הבוגד והמזויין שלי.

פולטת אנחה, ציפורניי נחרצות בעורי וחורכות אותי, "הוא?!" אני שואלת בהתפעלות לחלוטין את ג'ון, הבוס שלי, "מה הבעיה במיכאל אלורה?" שואל ג'ון כאשר הוא מעסה באצבעותיו את הרקות שלו, "אני!--אני," אלוהים אני לא יכולה לחשוף לג'ון את הסיבה האמיתית לכך שאני סולדת ממיכאל , מנענעת את ראשי, "אני לא יכולה לעשות את זה לא'יתן!" פולט ללא הרף עין, עיניו הכהות של ג'ון מחליקות עליי, "נאמנות היא דבר חשוב, אך יהיה עלייך לצאת למשימה עם מיכאל", הכיסא חורק תחת משקלו של מיכאל כאשר הוא מתיישב עליו בנחת, לא מעיזה להעביר את מבטי אליו, הזעם שורץ בי כמו נחיל נמלים חמקמקות, "יש לך איזושהי בעיה איתי? אלורה?" הוא יורק את שמי כאילו זו קללה כה גסה שלא ניתן לחזור אחריה, מעבירה את מבטי בעיניים מוצהרות אליו, "שום בעיה מיכאל" חושקת את שיניי, עיניו מבליחות זעף כה קטלני שיכול לגרום לכל פרפר לעלות בלהבות והתקרב עוד ועוד לאש, עיניו הן כמו נהר שוצף, לוהטות ומבעירות בו בעת, אלוהים, אני שונאת אותו כל כך, אני שונאת אותו עד שהאדם המזויינת תרעד תחתיי וסוף העולם יגיע אשנא אותך לנצח. עיניו יורקות לעברי אש רותחת וסמיכה, כזו שמדגישה כמה הוא בעצמו סולד ממני, פולטת אנחה, משלבת את ידיי על חזי ולאחר מאבק בלתי נתפס דרך עיננו אני מעבירה את עיני אל ג'ון.

"מה המשימה שלנו?" שואלת ומרימה גבה, התאורה העדינה אשר זוהרת כמו הלבנה בלילה שמימי וסמיך מעירה ראשנו, ואילו היחידה שנותרת בחשיכה, בשונה משאר האגפים, האגף הזה מסווג יותר וכתוצאה מכך החדרים בהם יש את מפגשי המשימות האורות עמומים וחלשים יותר, מכחכחת בגרוני ומשכלת בין רגליי, "אלורה" מסוגלת להבחין מבעד לחשכה בחיוכו הצדדי של ג'ון , "תורידי את הרגל מן ההילוך המהיר ביותר, תחילה אסביר לכם מעט בעיקופים ורק מחר אמשיך לספר לכם על המשימה כולה. ולשם מה אתם נשלחים ללאס ואגס" הוא משכל בין אצבעותיו כאשר עיניו הכחולות הכהות מופנות אלינו, נשמתי נתקעת בדרכה החוצה. התרגשות משתרכת לכל אורכי.