Fatal Lie//שקר קטלני{InbaR}

פרק- 7

אוכמנית לוהטת: " האגו שלך התחיל להתנפח אה? בלגן?"

מקלידה במהירות נמרצת, מעבירה את מבטי אל עבר החלון כאשר אני מבחינה בבנייני המשרדים של הסוכנות שבה אני עובדת, היום אני נרגשת במיוחד, לא מעצם כך שעבדתי אתמול נמרצות על הדמות גם לאחר ה... המחזה בו הבחנתי בעל כורחי, נושכת את שפתיי, התמונות אמש לא בורחות לי מהראש, כאילו יד כוחנית אוחזת במחשבותיי ולא מאפשרת להן לחמוק, לוקחת נשימה עמוקה, היום אנחנו עומדים לבצע מטווחים, עבר זמן רב מאז שיריתי בעזרת האקדח שלי, המטווחים אמורים לרענן את זכרוני בקשר ליריות.

בלגן מלוכלך: "הוא לא היחיד"

אני משתקת, עיניי נפערות, מיכאל מכחכח בגרונו, גורם לי לגלגל את עיניי וכתוצאה מכך להבין שכול זאת קרה כאשר הוא היה במחיצתי, "הכול בסדר אלורה?" יש גוון מזלזל בקולו, גורם לי מעט להירתע, נושכת את שפתיי ומעיפה את מבטי מעט הצידה, "זה לא העניין שלך מה מצבי." פולטת בזעף ומעקלת את פי בסלידה, לעומתי, זווית פיו מתרוממת מעלה במן שעשוע, כובשת גלגול עיניי, בולעת את רוקי, מיכאל מחזיר את מבטו אל הטלפון שלו, מתעסק בו עוד קצת לפני שהמכונית העצומה חונה בתחנה בה אי עולה בכל יום לאותה המכונית, כאשר המכונית נעצרת אני פוערת את הדלת ומתרוממת החוצה, מיכאל עושה כמותי ויוצא מצידו, מתרוממת ומתייצבת על רגליי וברגע שאנחנו מתרחקים מעט מהמכונית היא דוהרת לדרכה ומתרחקת מאיתנו, מחזירה את מבטי אל מסך הטלפון

אוכמנית לוהטת: "ישירות מסוכנת, דיבור לוהט, פלירטוט רותח, אהבתי. אני רוצה עוד. נראה לך שתצליח לספק אותי בלגן?"

מתגרה בו לחלוטין, אני אוהבת את הטירוף ששורר בדם שלי כאשר אני מדברת עם בחור מהלא נודע, פוסעים יחד, אך אין שייח, כול אחד בטלפון שלו, אני מניחה שאחת הסיבות היא ממש כמו הפיל שבחדר, אתמול בהחלט עברתי דבר מה שלא אשכח לעולם ויהיה צרוב בזיכרוני לנצח נצחים, מיצי מרה תוססים בבטני, הוא משלב את ידיו ונראה מעט רגזן

מעקלת את פניי בסלידה מתבוננת בו מדי פעם, "התכוננת על הדמות?" פתע הוא שואל במן נינוחות מוזרה שיכולה למגנט לי את הבטן, מכחכחת בגרוני, "אתה יודע איך זה, הקירות בדירה שלי דקים, אפשר לשמוע כול הגה, גם כשהוא מגיע עם חיוך שחצני ונימה שדורשת קרב אלים מאוד." הוא מהנהן לעברי, כאילו שוקל על כף מאזניים את הדברים שאני טובעת כאן כנגדו, החיוך הזוויתי שלו מבעיר בי כל כך הרבה עצבים ומדלק עליהם, נושכת את שפתיי בזעף, "לא ידעתי שהקירות בדירה דקים כל כך, כפי שאת מתארת" מצהירה את עיניי. זה הדבר היחיד שיש למזדיין להגיד? ג'יזס!

מגלגלת את עיניי ונכנסת במהירות בין דלתות הזכוכית, יש לי היתרון של חמקמקות של כמו מיכאל שעשוי שרירים ונראה כמו גוש שרירים עסיסי ונוכח כל כך, הוא סוחב אחריו כל כך הרבה דומיננטיות שזה מרתיח את העצבים שלי. ממהרת אל עבר המעליות ומזמינה אותה, מבחינה במיכאל שעדיין מתעכב על האישור כניסה שלו, מזמינה מעלית, זורקת את ראשי מבעד לכתפי, "אני מקווה שנהנית בזמן שהראש שלך היה בין הרגליים של החברה שלי" אני צועקת ומבחינה בכמה מבטים חטטניים, יופי. הוא מתעלם מכול מבט שיורים מחייכת לעברו ונכנסת למעלית כאשר אני מבחינה במיכאל ממהר לעברי, הדלתות נסגרות במהירות , מעיפה מבט מהיר בשעון שבטלפון שלי, נדרש מאיתנו להגיע בדיוק בזמן, אם נאחר בדקה לכל היותר זה ילווה בענישה, ואני מניחה שמיכאל זקוק כעת לנקמה שלא תשכיח לו כמה אני מתעבת אותו בכל ליבי, מחייכת בניצחון כאשר אני שומעת התכה עצומה במעלית, אך היא ממגונת כך שכול מכה שמיכאל יתן לה לא תפגע בה אלא בו, יורדת אל קומת המטווחים, לאחר שנסיים עם המתווחים היום, נעלה לאגף של לאס וגאס וסוף כול סוף נעבוד על הדמויות ונקבל את המשימה שעלינו לבצע.