perfect

פרק 1

הרכב השחור עצר ליד הבניין המחודש של חברת ׳ביג היט׳.
ג׳ונגקוק מצא את עצמו מביט אל עבר הבניין הגבוה  בהתרגשות משולבת חרדה. הוא מעולם לא אהב שינויים.
״זה יוצא מן הכלל. אני לא יכול לחכות להיכנס״ אמר גימין לצידו כשמבטו תקוע על מסך הטלפון שלו.
״אתה אפילו לא מסתכל״ יונגי פלט גיחוך ויצא מהרכב.
״כי אני שונא את העובדה שאנחנו משתנים״.
״זה לא כזה נורא״ נאמגון לקח בידו את תיק המחשב האישי שלו ״אנחנו נסתדר״.
גונגקוק פסע אחרי שאר חברי הלהקה אל תוך הבניין.
אחרי עליה של 8 קומות במעלית הם עצרו בקומת משרדי ההנהלה.
״גין היונג״ גונגקוק אמר בשקט אל הממבר שעמד לצידו ״למה המשרד של המאמן ריק?״

ג׳ין הביט בפליאה אל עבר החדר שהיה מוכר לכולם כבר שנים ארוכות. גונגקוק צדק. החדר באמת היה ריק.
״אני חושב שאולי העבירו אותו למשרדים הפנימיים יותר״ הוא אמר לממבר הצעיר ״בואו ניכנס״.
הם נכנסו אל המשרד הראשי.
סג׳ין החווה לכיוונם בידו והם התיישבו על הכיסאות סביב שולחנו.
הוא הניח את שפורפרת הטלפון לאחר כמה דקות של שיחה והביט בהם בחיוך רחב.
״אז, מוכנים למהפך של ביטיאס?״
״לי עדיין יש ספקות״ הצהיר גימין.
נאמגון נאנח ״לא משנה כמה דיברנו על זה, לא כולם מקבלים את זה בקלות״.
״אני יודע שזה נראה מפחיד כרגע, אבל אני בטוח שאתם תאכלו את זה בלי מלח״ סג׳ין שילב את ידיו ואז סקר אותם במבטו ״בשלב הראשון, הבאנו לכם מאמן חדש״.
שום ציוץ לא נשמע אבל ההפתעה ניכרה היטב על פניהם.
״אני יודע שהמכירות שלנו צנחו לאחרונה, לא הצלחנו לייצר שום מוזיקה מעניינת וזאת הסיבה שרצינו שינוי.
שיפצנו את הבניין כדי לבנות סטודיו גדול ומשוכלל יותר והבאנו מאמן מקצועי. אנחנו מצפים לחזור לשוק במהירות עם כמה סינגלים רעננים עם כוריאוגרפיה שתעיף לאנשים את המוח״.
״מה היה רע במאמן הקודם? הסתדרנו איתו מצוין״ תהה גונגקוק בקול לפתע.
סג׳ין שלח אליו מבט חד ״הוא לא היה פתוח לשינוי.״
״אני עדיין לא מבין מה השינוי הגדול. אנחנו מפיקים סינגלים חדשים לא משנים כיוון ללהקה״ אמר יונגי.
״זה הרבה יותר מכמה סינגלים. לאחרונה..... התדמית שלכם לא הייתה משהו״.
גונגקוק נשך את שפתיו.
הוא קרא את התגובות האחרונות וידע בדיוק על מה המנהל דיבר.
״אני מצפה ממכם גם לא לחשוב על עצמכם כאדם פרטי אלא כאומנים, דעת הקהל אמורה להיות במקום הראשון״.
הם הנהנו. הם ידעו את זה.
״אני והמאמן החדש שלכם, סונד הו , נשב עם כל אחד מכם לשיחה פרטית על מנת להבין איך אתם יכולים כאחד וכקבוצה להיות טובים יותר״.

גונגקוק חיכה לתורו במתח.
כשהדלת נפתחה וגימין יצא הוא נשך את שפתיו בחרדה.
״אתה נראה כאילו ראית רוח רפאים״ צחק גימין.
״איך הלך שם בתוך? הם היו נחמדים?״
״כן, תנשום״ גימין צחק שוב ״חמש דקות אתה בחוץ״.

סונד הו נראה ההפך הגמור מהמאמן הקודם. למען האמת הוא נראה יותר ספורטאי מאשר מאמן ריקוד.
הוא לחץ את ידיהם בהיסוס והתיישב מולם.
״אז, גונגקוק״ סונד הו שילב את ידיו והביט בו ״אתה הצעיר ביותר״.
גונגקוק הנהן.
״ובכל זאת אתה זה שעושה הכי הרבה צרות״.
גונגקוק השפיל את עיניו ״אני יודע ש-
״למה אתה מתפרץ לי לדברים?״ סונד הו קטע אותו.
״אני מצטער״ גונגקוק מלמל בשקט.
סונד הו נאנח ״יש לנו הרבה עבודה איתו״.
סג׳ין טפח על גבו של סונד הו והתרומם ״אני אשאיר אתכם לדבר. יש לי דברים לעשות״.
כשהדלת נסגרה מאחורי סג׳ין, סונד הו רכן קדימה והביט בגונגקוק בעיניים חודרות.
״אני מניח שראית את הביקורות האחרונות״.
גונגקוק הנהן.
״אתה יודע מה זה אומר?״
גונגקוק בלע את רוקו.
״כשאני שואל אותך שאלה אני מצפה שתענה לי״ קולו של סונד הו היה קר כקרח.
״אני מצטער, חשבתי ש-
״אז אל תחשוב״ הוא נקטע שוב ״לא משלמים לך לחשוב. משלמים לך להיות איידול מושלם״.
גונגקוק נד בשקט. הוא הרגיש כל כך מושפל.
״הביקורות האחרונות מתייחסות לשידור לייב שהעלתם יחד בחודש שעבר״ סונד הו פתח ״אני צריך לחזור על התגובות או שאתה זוכר אותם?״
״אכלתי 2 קופסאות של נודלס בשידור״ קולו של גונגקוק היה נמוך ״וארמי..... הם אמרו שאני .... שעליתי במשקל״.
״זה נכון״ סונד הו שילב את ידיו על חזהו ״ואתה צריך לתקן את זה״.
גונגקוק הנהן.
״אתה תיכנס לתוכנית דיאטה קפדנית ותהפוך שוב לגונגקוק הישן שכולם הכירו. בנוסף, אני שם לב שאתה מתפרץ לדברים של גדולים ממך ולא מכבד אחרים כלל.
אל תדבר כל עוד לא פנו אליך, זה ברור?״
גונגקוק הנהן בלחץ.
״תחזיר לעצמך את תדמית הילד הטוב לפני שיהיו השלכות״.

********
״גונגקוקי, היי״ גין קיבל אותו בחיוך כשהוא נכנס אל הבית ״על מה דיברת עם המאמן כל כך הרבה זמן? כבר עברו שעות״.
״יצאתי אחר כך להליכה״ גונגקוק חייך חיוך מנומס ״כאב לי קצת הראש״.
״או, בסדר״ גין שחרר אנחה ״השארתי לך אוכל במטבח, אני יוצא לעשות כמה סידורים״.
״תודה, היונג״.

גונגקוק הביט בצלחת שלפניו. היא הכילה עוף, תפוחי אדמה ואורז.
הוא התיישב לצד השולחן והתחיל לאכול בשמחה, הוא היה מורעב אחרי ההליכה הארוכה הזאת.
״למה תמיד אתה נשאר אחרון ליד השולחן?״ טאהיונג שנכנס פנימה טפח על כתפו ״עדיין רעב?״
״חזרתי מקו- ״ גונגקוק התחיל לומר ואז נזכר, טאהיונג לא שאל. הוא לא צריך לדבר אם לא שאלו אותו.
אז הוא שתק והמשיך לאכול בשקט.
״על מה המאמן דיבר איתך כל כך הרבה?״ תהה טאהיונג.
״על כל מיני דברים״ השיב גונגקוק בקול חלש.
״כמו מה?״
״אני לא ממש רוצה לדבר על זה, היונג״.
״שיהיה״ טאהיונג הניח את כוס המים בכיור ויצא מהמטבח.
גונגקוק סיים את הצלחת שלו בשקט ושטף אותה.
הוא עלה אל חדרו וסגר את הדלת אחריו.
הוא נעמד מול המראה, פושט את בגדיו לאט.
זה לא שמחשבה על דיאטה לא עלתה במוחו לפני, אבל הוא לא ציפה מהמאמן לומר את זה. הוא חשב שרק בלהקות של בנות יש לחץ לרדת במשקל.
הוא הניח את ידו על בטנו התחתונה. כן, היא בלטה קצת. היא לא הייתה שטוחה לחלוטין כמו פעם.
אבל הוא מתבגר, לא?
גונגקוק נאנח ולבש את בגדיו חזרה. הוא נשכב על המיטה ובהה בתקרה שמעליו.
למה עשיתי את זה? הוא הרהר בכאב. ׳הייתי צריך לדעת שלאכול 2 קופסאות נודלס בשידור זה לא נורמלי׳.
הוא ידע שהוא לא אכל באותו היום ובגלל זה הוא הגיע רעב כל כך לשידור, אבל אפילו המחשבה הזאת לא הצליחה להרגיע את הלחץ שהחל להצטבר בחזהו.
׳אכזבתי את ארמי׳.

אכזבתי אותם.
הם ציפו שאהיה איידול מושלם ועשיתי להפך.
אני חייב לתקן את זה.
אני חייב לתקן את עצמי.