perfect

פרק 17

נקודת מבט נאמגון:

מחר מתחיל סיבוב ההופעות.
תשאלו אותי מה אני יותר, מתרגש או לחוץ? התשובה תהיה שבמידה די שווה אחד לשני.
גונגקוג בבית חולים.
כבר כמה ימים. הוא התעלף בבית לאחר שלא הסכים לאכול.
אני לא יודע מה לעשות.
אני בכנות לא יודע מה לעשות.
התוכניות משתנות כל הזמן, בכל שעה יש לסג׳ין תשובה אחרת בשבילי.
״הוא לא יכול לעלות לבמה״ הוא אמר לי בשיחת הטלפון האחרונה ״תצטרכו לעלות בלעדיו״.
״זה ישבור אותו״ אמרתי.
״אני לא מוכן לסכן את החיים שלו בלתת לו לרקוד כרגע, הגוף שלו במצב שברירי מאוד״.
״איך אני אמור לבשר לו את זה בדיוק?״
לא הייתה לא תשובה בשבילי.

נכנסתי אל החדר.
גונגקוק שכב במיטה וקרא ספר.
״גונגקוק״.
הוא הרים את עיניו אליי וסגר את הספר, מניח אותו על השידה.
״דיברתי עם סג׳ין עכשיו״.
הוא הביט בי בעיניים מצפות.
״אתה..... אתה לא יכול לעלות על הבמה״ אמרתי בשקט.
הוא זינק לישיבה, עיני גדלו ״לא, היונג! אני רוצה לעלות״.
״אתה לא יכול״ הבטתי בו ברחמים ״הגוף שלך חלש מידיי״.
״אז אני אשב לאכול״ הוא הביט בי במבט מתחנן.
״קוקי, אני מצטער, גם אם תשב לאכול עכשיו, הגוף שלך עדיין לא יהיה בסדר עד מחר, זה לוקח זמן עד שהאנרגיות יחזרו לך״.
״יש לי אנרגיות, היונג״.
״אני מאמין שאתה חושב ככה, אבל תוצאות הבדיקות שלך נמוכות מאוד״.
״בבקשה היונג״ הוא תפס את ידי ״בבקשה, אני רוצה לעלות לבמה!״.
נשבר לי הלב.
״סיבוב ההופעות נמשך כשבועיים, גונגקוקי, אולי אם תרגיש טוב יותר תוכל להצטרף אלינו לקראת הסוף״.
״בבקשה״ הוא לחש ״בבקשה היונג״.
התיישבתי מולו.
הוא הביט בי בתחנונים.
״למה אתה רוצה לעלות לבמה, גונגקוק?״
״אני לא יכול לאכזב אתכם״.
״וזו הסיבה היחידה?״ קולי היה שקט.
הוא השפיל את ראשו.
״סג׳ין אמר לי שאמרת לו משפט מדאיג מאוד״.
הוא לא ענה.
״הוא אמר שנראה שיש לך תוכניות לאחרי שיגמר סיבוב ההופעות.... תוכניות כמו...״
״הוא סתם מגזים״ הוא קטע אותי.
״באמת?״
הוא לקח את הטלפון שלו מהשידה ופתח אותו.
״גונגקוק?״
הוא התעלם ממני.
צפיתי בו בזמן שגלל באפליקציות, יוצא ונכנס מהן באותה המהירות.
״אתה לחוץ״ ציינתי.
הוא משך בכתפיו.

״מתי אני חוזר הביתה?״
״אתה יכול להשתחרר בעיקרון״ הרופא שעמד מול המיטה הניח את הדפים על השולחן הצדדי.
״המדדים שלך תקינים יותר, אבל תצטרך להיות תחת השגחה בבית״.

״אממממ... דוקטור?״
הוא הפנה אליי מבט.
״הוא לא יכול להישאר פה עוד שבועיים בערך? אנחנו טסים לסיבוב הופעות, לא יהיה אף אחד שיכול להשגיח עליו״.
״אני לא ילד, היונג״ גונגקוק מחה.
הפניתי אליו מבט חמור והוא השפיל את ראשו.

״אני לא רואה סיבה להשאיר אותו. אין מישהו שיכול לטפל בו בשבועיים הקרובים?״
״ההורים שלך יכולים?״ פניתי אליו.
הוא משך בכתפיו.
״אדאג להעביר לך את התפריט וטופס 17 נוסף לכל מקרה של החמרה במצב, תגיע מידיי למיון הקרוב״.
גונגקוק נד בראשו.
״תודה לך, דוקטור״ אמרתי.