perfect

פרק 3

גונגקוק עלה על המשקל באימה.
הוא צמצם ככל שיכל ורץ מלא. הוא בטוח הצליח להוריד במשקל, לא?
הוא לא הביט מטה כששמע את הגיחוך של סונד הו.
״בסדר״ סונד הו התיישב חזרה לצד השולחן ״תוריד עוד שני קילו עד סוף השבוע הבא״.
גונגקוק הביט מטה.
59.2
וואו! הוא עשה את זה!
הוא הנהן בשקט לעבר סונד הו ויצא מהחדר.
הוא נכנס אל הוואן שבו חיכו הממברים והתיישב ליד גימין במושב האחורי.
״מה הוא רצה ממך?״ שאל גימין.
״הוא רצה לעבוד איתי על איזה צעד ריקוד״ גונגקוק מלמל בתשובה.
״הוא עובד איתך הרבה לאחרונה״ גימין קימט את מצחו.
הממבר הצעיר רק משך בכתפיו בתגובה.

גונגקוק נכנס אל חדרו והתיישב על השטיח. הוא השעין את ראשו על דלת הארון ושחרר אנחה שקטה.
הוא היה כל כך עייף.
כל כך מותש מימים שלמים בהם הוא לא הכניס כלום לגוף.
הוא פתח את המגירה התחתונה והוציא משם קנבס.
ידו, האוחזת בעיפרון, התחילה לצייר.
הוא הרגיש שהוא מתמגנט אל משיכות המכחול שהתחילו לתפוס צורה.
ורד יפיפה העומד באמצע המדבר.
׳הוא יראה כל כך יפה באדום׳ הרהר גונגקוק.
הוא הוציא את קופסאת הצבעים והחל לצבוע את הורד.
הוא הביט באכזבה בקנבס.
זה לא האדום הנכון.
דפיקה קלה על הדלת נשמעה ואחריה הדלת נפתחה.
ראשו של הוסוק הציץ פנימה.
״קוקי? אנחנו מזמינים פיצה. איזה תוספות אתה רוצה?״
״בלי שום תוספת על שלי, תודה ,היונג״.
הוסוק סגר את הדלת אחריו וגונגקוק התרומם באנחה מהשטיח.
הוא הוציא את הטלפון מהכיס והבחין בשיחה שלא נענתה מאימו.
הוא נשכב על המיטה וענה.
״היי, אמא״.
״מתוק שלי״ קולה החם נשמע ״מה שלומך?״
״אני בסדר״ ידו טיילה אל שולי השמיכה על מנת לתפוס בה ״איך את ואבא?״
״עובדים קשה״ היא צחקה ״גם אתה נכון?״
״כן. אנחנו מתכוננים לסיבוב הופעות שיתחיל עוד חודשיים.״ גונגקוק מולל את שולי השמיכה בין ידיו ״אנחנו מתאמנים הרבה״.
״אל תקשה על עצמך, ילד.״
״אני אהיה בסדר״ גונגקוק פלט צחוק שקט.
״מתי אנחנו רואים אותך?״
״שבוע הבא?״
״אתה יכול להגיע?״
״אני אבדוק את זה״ גונגקוק התיישב ״אני אכתוב  לך כשאדע מתי בדיוק״.
״יופי. אנחנו מתגעגעים אליך מאוד״.
״גם אני מתגעגע״ הוא אמר בשקט.
״תבוא יותר, ילד. אנחנו לא נעשים צעירים יותר״.
״בסדר, אמא״.
״ביי בינתיים, מתוק שלי״.
״ביי אמא. תמסרי דש לאבא״.

גונגקוק ירד אל הקומה התחתונה.
״הנה אתה״ גין נופף לכיוונו ״הפיצה הגיעה״.
גונגקוק בלע את רוקו ונכנס אל הסלון.
כל חברי הלהקה ישבו על הספות וצפו בטלוויזיה, נהנים מהפיצות החמות.
גונגקוק התיישב בהיסוס לצד גין.
״הזמנו לך מגש בלי תוספת, כמו שרצית״ אמר נאמגון.
״הזמנתם לי מגש שלם?״ גונגקוק נשך את שפתיו.
״אתה כמעט תמיד אוכל מגש״.
״אני.... לא תמיד אוכל מגש״.
״קוק, הכל בסדר. כולם יודעים שיש לך תיאבון גדול״ אמר גימין.
גונגקוק הרגיש איך חץ ננעץ בליבו.

הוא הביט בפיצה והרגיש איך הגוף שלו דורש אותה.
דורש אוכל אחרי כל כך הרבה זמן.
אבל המוח?
המוח דוחה אותה.
הוא התרומם מהספה ופסע אל עבר גרם המדרגות.
״אתה לא אוכל?״ שאל גין.
״אני לא רעב״ מלמל גונגקוק.