perfect

פרק 7

נקודת מבט גונגקוק:
״אני עייף היונג אולי-״
״שב״ הוא קטע אותי.
התיישבתי לצד השולחן. הוא התיישב מולי.
״ממתי זה התחיל?״ הוא שאל.
״מה התחיל?״
״העניין עם האוכל. מתי הפסקת לאכול?״
״לא הפסקתי לאכול״ מיללתי את מפת השולחן באצבעות רועדות.
״גונגקוק, מאה קלוריות ביום לא נחשב אוכל״.
השפלתי את עיניי. אם הוא היה יודע כמה דמעות בזבזתי על ה100 קלוריות האלו.
״מה קרה? היית נער כל כך שמח. מי פגע בך? מי גרם לך להגיע למצב הזה?״
לא עניתי.
הוא נאנח.
״אתה צריך לדבר איתי, גונגקוק״.
״אני לא חייב״ אמרתי, כעוס מעט ״אני לא רוצה״.
״אתה צריך לקבל עזרה. אתה במצב לא טוב״ קולו היה רך ״אני חושב שאתה צריך לדבר עם רופא״.
השפלתי את עיניי שוב, מפחד שיראה את הדמעות בפניי.
״אתה חושב ש-״
״או, הנה אתם״ נאמגון קטע את שאלתו של יונגי ״אתם באים? האימון מתחיל עוד חצי שעה״.
מיהרתי לנגב את הדמעות.
״מה קרה?״ נבהל נאמגון ״למה אתה בוכה?״
״אני בסדר״ מלמלתי ורצתי אל חדרי, מנצל את זה שיונגי עסוק עם נאמגון ולא יכול לרדוף אחריי.
צנחתי על הרצפה וייבתי בכאב.
די.
נמאס לי.
אני לא יכול יותר.
פשוט לא יכול יותר.
מיהרתי אל חדר האמבטיה ונעלתי את הדלת.
בהיתי במראה. ההשתקפות שלי הביטה בי חזרה.
ההשתקפות שלי?
הרגשתי שאני לא מזהה את הנער שעמד שם. עיניו אדומות ושיערו מבולגן.
זה לא אני.
כרעתי מול האסלה, דוחף אצבעות לפי.

הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת בכאב.
הרגשתי בחילה מטורפת.
שטפתי את ידיי, את פניי ואז... אז הרגשתי צורך להתנקות.
אז התנקיתי,
בדרך הכי טובה שאני מכיר.

*********
״אתה מעופף היום״ סונד הו גער בי ״זאת פעם שלישית שאתה עושה את הטעות הזאת בריקוד״.

״אני מצטער״ השפלתי את ראשי.
״תתאפס על עצמך. הממברים לא אמורים לסבול כי אתה אנוכי״.
עיניי פגשו את מבטו המודאג של יונגי ומיהרתי להשפיל אותם שוב, מנסה להתרכז בתנועות הריקוד.

״נו, באמת! גונגקוק!״ סונד הו זעם ״מה יש לך היום?״
פתחתי את פי כדי להתנצל אבל קולו של יונגי קטע אותי.
״אולי ניקח הפסקה? נשב לאכול משהו, להתרענן ונוכל להמשיך אחר כך״.
סונד הו פלט נשיפה ״תלכו אתם. אני צריך לעבוד עם הנער הנכה הזה פה״.
״אל תדבר אליו בצורה כזאת״ אש התלקחה בעיניו של יונגי.
״הוא תמיד נותן מאה ועשר אחוז מעצמו. הכל בסדר אם קשה לו יום אחד״.
״בסדר״ סונד הו הרים את ידו ״תלכו לאכול. גונגקוק, אני רק רוצה להחליף איתך מילה ותוכל להצטרף אליהם״.
״זה יכול לחכות״ יונגי תפס את ידי ״הוא יחזור אליך אחר כך, הוא צריך גם לאכול״.
הרגשתי את ידיי מתחילות לרעוד.
יונגי, בבקשה תפסיק.
אתה לא עוזר לי.
״גונגקוק?״ קולו של סונד הו היה קשה.
״אני מצטער, היונג״ השתחררתי מאחיזתו של יונגי ״אני דקה חוזר״.
פסעתי אחרי סונד הו אל המשרד שלו בראש מושפל.
״עלה״ הוא פקד בשניה שסגרתי אחריי את הדלת.
״ירדת יותר מידי״ הוא פסק ״אתה תיראה אנורקס״.
בלעתי את רוקי בכאב.
״תוריד את הבגדים״.
״מה?״ פערתי את עיניי.
״תוריד את הבגדים. אני רוצה לראות איך אתה נראה״.
התחלתי לרעוד. הרגשתי כל כך לא בנוח.
״עכישו״ קולו היה נמוך, מסוכן.
הורדתי את חולצתי ואת המכנס, משפיל את ראשי.
הוא הניח את ידו על בטני, סולל את דרכו אל כתפיי, הירכיים שלי, אצבעותיו הקישו על גבי.
״העצמות שלך בולטות. אתה נראה רע״ הוא אמר ״אבל מצד שני״ הרגשתי את ידו על הישבן שלי ״פה יש מלא שומן״.
הרגשתי שאני מאבד את היכולת לנשום.
מאבד את היכולת להרגיש או לדבר.
קפאתי.
כמו נציב קרח אומלל.
למה הוא נוגע בי ככה?

״תתלבש״ הוא הורה.
מיהרתי ללבוש את בגדי, עיניי מוצפות דמעות.
״למה עשית את זה?״ לחשתי.
הוא גיחך.
״עשיתי מה?״
״נגעת בי.... למה?״
״אתה מתכוון להיות נקבה?״ הוא התקרב אליי ״אתה יודע שאתה איידול. אתה צריך להיראות במיטבך ותפקידי לוודא את זה״.
אני לא חושב שזה התפקיד שלו.
״אולי אני אתחיל לבדוק את כל החברים שלך. אני חושב שיש כמה שצריכים לרדת כמה קילו״.
״אל תעשה את זה״ מיהרתי לומר בקול חלש ״הם לא צריכים לרדת. אני ארד בשביל כולם״.

*************
נקודת מבט גין:
משהו לא בסדר עם הבייבי שלי.
הוא בוהה בצלחת הצ׳יפס שמולו כבר דקות ארוכות, לא נוגע בה כלל.
המבט שלו מושפל, והוא מכווץ בתוך עצמו.
״הכל בסדר, גונגקוקי?״ שאלתי בקול רך.
הוא הרים אליי את עיניו. הן היו כל כך עצובות.
״אני בסדר״ הוא אמר בשקט.
״אתה לא אוכל״ ציינתי.
הוא הביט בצלחת שלו כאילו ראה מפלצת תחת המיטה.
״אני לא רעב״ הוא מיהר לומר.
״בקושי אכלת בצהריים״ הודאגתי ״אתה מרגיש טוב?״
הוא חייך.
ראיתי שהחיוך מזויף.
אלוהים.
מה קרה לילד הזה?

נכנסתי לחדרו באזור תשע בערב.
הוא שכב במיטה וגלל בטלפון.
״גונגקוק?״
הוא הרים אליי מבט שואל.
״אנחנו יכולים לדבר?״
״בטח, היונג״ הוא התיישב ״קרה משהו?״
נאנחתי והתיישבתי לצידו ״אני מודאג לגביך״.
הוא השפיל את עיניו ושיחק עם אצבעותיו.
״אתה נראה ממש עצוב לאחרונה, אתה מתרחק מאיתנו. חוץ מאימונים אתה לא עושה איתנו שום דבר משותף.״
הוא נשך את שפתיו וראיתי דמעה זולגת על לחיו.
״בבקשה תספר לי מה קורה איתך.״ ביקשתי שוב.
הוא הרים אליי את עיניו.
״הכל בסדר״ הוא ניסה לחייך.
״אם הכל היה בסדר לא היו לך עכשיו דמעות בעיניים״ ליטפתי את פניו והוא קפץ.
מבט מאוים עלה על פניו, הוא נרתע וכיווץ את השמיכה כמגן סביב גופו.
״הכל בסדר?״ נבהלתי.
הוא התחיל לבכות.
לא בכי רגיל.
בכי היסטרי.
הנשימות שלו היו מהירות, לא סדירות והוא הניח יד על חזהו ולא הפסיק לרעוד.
״גונגקוק?״ יונגי שהופיע בפתח הדלת מיהר אל עבר המיטה.
״מה קרה לו?״
״אני לא יודע״ מלמלתי בחוסר אונים.
גונגקוק לא נרגע דקות ארוכות וכשהוא סוף סוף הצליח לנשום כמו שצריך הוא התרחק וקיפל את עצמו לכדור בקצה המיטה.
״מישהו פגע בך, קוקי?״ שאלתי בכאב.
הוא לא ענה.
״אני חושב שאנחנו צריכים לדבר״ אמר יונגי בשקט ״אתה חייב עזרה, גונגקוק״.
גונגקוק לא הגיב.
הוא הסתובב לצד השני וכיסה את השמיכה מעל לראשו.
״תצאו מפה״ הוא אמר בשקט.
״לא״ יונגי התיישב על המיטה ״אנחנו צריכים לדבר״.
״תצאו״ הקול שלו רעד ״תצאו!״.
״בסדר״ מיהרתי לומר ״ניתן לך כמה דקות. אחר כך אני רוצה שתדבר איתנו, בסדר?״
הוא לא הגיב.
משכתי את יונגי אחריי אל עבר היציאה.
״אנחנו לא יכולים להשאיר אותו לבד, היונג״ עיניו רשפו.
״למה לא?״
הוא הביט בי בהיסוס.
הביט בנער המקופל שעל המיטה.
הוא החזיר עיניים כאובות לשלי.
״אני מפחד שהוא יפגע בעצמו״ הוא לחש ״שוב״.

ואוגןסיןכחדםנגיגקבמגידלדחגחלשפ
וואוו
יום אחרי יום אחרי יום
אני כנראה ממש אוהבת אתכם.