perfect

פרק 12

נקודת מבט גונגקוק:
נכנסתי חזרה אל החדר אחרי המקלחת. נאמגון ישב על מיטתי עם ידיים שלובות.
תליתי את המגבת והתיישבתי על הכסא לצד השולחן, מנתק את הטלפון מהמטען ובודק את ההתראות במסך הבית.
״אני רוצה שנדבר״ הוא אמר.
משכתי בכתפיי ״בסדר״.
״יש לך הפרעת אכילה, גונגקוק״ קולו היה רך ״אתה יודע, נכון?״
לא הגבתי.
״אני ממש מודאג לגביך, כולנו מודאגים.״ הוא הוסיף.
התרוממתי מהכסא, לוקח את הטלפון בידי ״אתם לא צריכים״.
״גונגקוקי, אתה צריך לקבל עזרה. עזרה מקצועית ממישהו שיודע איך לטפל בזה.״
״אני בסדר״ קולי היה כעוס ״והפרעות אכילה הם רק של בנות אז תפסיק להמציא דברים״.
״הפרעות אכילה הן לא רק של בנות״ הקול שלו עדיין היה רך ״וזה דבר מסוכן, אני רוצה שתקבל עזרה כי אתה חשוב לי. אני לא רוצה לאבד אותך.״
״היונג, אני בסדר״ רטנתי ״הכל בסדר״.
״גונגקוקי, אתה פוגע בעצמך. איך הכל בסדר בדיוק?״
״הכל בסדר, זה שום דבר״.
״גונגקוקי, זה לא שום דבר. אני ממש מודאג״.
נמאס לי כבר לדבר, רציתי לצאת לרוץ.
״בבקשה תדבר איתי, תספר לי מה קרה בחודשים האחרונים.... מתי הכל התחיל להיות רע כל כך? מי פגע בך כל כך שהתחלת לפגוע בעצמך?״
התיישבתי חזרה, מרגיש איך הדמעות עולות ומתחבאות בצידי העיניים. רק מחכות לרגע של חולשה כדי ליפול.
לא ידעתי מה להגיד.
לא ידעתי אם מותר לי לומר.
לא ידעתי בכלל מה אני פאקינג מרגיש.
״מישהו העיר לך על המשקל שלך, גונגקוק? על הנראות שלך״?
״לא״ מיהרתי לומר ״לא״.
״אתה בטוח? גם לא סונד הו?״
בלעתי את רוקי. ״לא״ לחשתי ברעד.
״אין לך סיבה לשקר לי״ עיניו נראו כנות כל כך והסטתי את המבט ״אני דואג. אני מבטיח שאני לא אתן לאותו אחד לפגוע בך שוב. אתה רק צריך לומר לי מי זה״.
הרגשתי את הדמעות זולגות עכשיו בחופשיות ולא רציתי. באמת שלא רציתי להתפרק מולו אבל הכאב המטורף שבלב שלי רק היה מאושר לפרוץ החוצה.
אז בכיתי.
התייפחתי בלי יכולת להפסיק, כל גופי רעד בהתאם לקצב הדמעות, מהיר, חסר שליטה.
וכאב לי. כאב לי כל כך. והכאב רק התגבר.
הרגשתי ידיים חמות נכרכות סביבי. הן נהפכו חמות יותר מרגע לרגע, נגיעתם משאירה שובל של אש על גופי. הרגשתי חנוק, ללא יכולת לנשום, כאילו כל גופי נהפך לגרון אחד גדול וזוג הידיים האלה חונקות אותו למוות.
צרחתי, מפוחד.
מנסה להחזיר לעצמי כל טיפת שפיות שיכולתי לקחת מסביב. הכאב פרפר בכל הגוף, שולח בי זרמים של חנק, של אימה.
נאבקתי, כאילו ראשי תחת נהר סוער. הנפתי את ידיי בנסיון לצאת, לברוח, לנסות לנשום קצת אוויר.
״גונגקוק״ שמעתי קול רך.
אלוהים? באת לקחת אותי?
״גונגקוקי, תסתכל עליי״ הקול היה נוקשה ורך באותו הזמן, גורם לי למקד את מבטי בנאמגון שישב מולי על הרצפה.
הוא נשם בעדינות, מחווה בידו על מנת לעודד אותי לעשות כמוהו.
ניסיתי.
לקחתי אוויר שוב ושוב, גם כשזה הרגיש שאין עוד מאן לקחת.
השענתי את ראשי על כפות ידיי והתנשפתי בשקט, מנסה להירגע.
הרגשתי את נוכחותו של נאמגון לצידי, היא השרתה עליי רוגע.
העזתי להרים אליו את עיניי רק לאחר דקות ארוכות.
מבטו היה רך.
״אני איתך״ הוא אמר ״אני מבטיח״.
והוא חיבק אותי.
וזה כל מה שהייתי צריך.
חיבוק.
מישהו שיחזיק אותי חזק ויעביר אליי ביטחון.
הרגשתי כל כך קטן כרגע, כל כך פגיע.
הוא שחרר אותי לבסוף ומחה את שאריות הדמעות מפניי, שולח מבט חם.
״אני לא יודע מה לומר״ מלמלתי, משפיל את ראשי ״אני לא יודע בכלל מה אני מרגיש״.
״זה בסדר״ הוא תפס את ידי ״אבל אתה לא לבד, תזכור. אנחנו כולנו איתך. כולנו אוהבים אותך כל כך ורק רוצים שיהיה לך טוב, שתהיה שמח שוב״.
הנהנתי בשקט.
הוא טפח על ברכי והתרומם ״זה בסדר אם אתה לא רוצה לדבר כרגע, אנחנו יכולים לדבר אחרי שתחזור מההורים שלך.״
נדתי בראשי שוב.
״בוא תאכל משהו לפני האימון, גין הכין אוכל טעים״.
ירדתי אחריו בשקט אל המטבח.
הבטתי בסירים שעל הגז ובלעתי את רוקי , אני לא מסוגל.
לפי הריח גין הכין תבשילים שמכילים הרבה שמן.
״יש אורז, תבשיל בקר וירקות מוקפצים״ הוא אמר ״תבחר מה אתה רוצה, זה בסדר אם תעדיף גם לאכול משהו אחר״.
הרמתי גבה.
״יש משהו אחר שאתה רוצה לאכול?״
״אורז זה בסדר״ לחשתי.
גין חייך.
הוא הושיט לי צלחת ריקה.
״תרגיש בנוח יותר אם תמלא לעצמך?״
הנהנתי בהכרת תודה וניגשתי אל הסיר.
הנחתי כמה כפות אורז בצלחת ואז הבטתי בגין שחייך לעברי.
התיישבתי ליד השולחן.
״בתיאבון, קוקי״ הוא העביר יד על כתפי ויצא מהמטבח.
נאמגון התיישב מולי.
התחלתי לאכול בשקט, כפית אחרי כפית, הייתי רעב כל כך אחריי ימים ארוכים של צום.
סיימתי את הצלחת והבטתי במבוכה בנאמגון. הוא יחשוב שאני חזיר שמן אם אכלתי 5 כפות אורז שלמות?
היה לו רק מבט רך בעיניים ״אתה רוצה תוספת?״ הוא שאל.
נדתי בראשי לשלילה ״תודה, היונג״ אמרתי בשקט.
שטפתי את הצלחת והסתובבתי אל נאמגון.
״אני הולך לישון קצת, עד שנצטרך לצאת לאימון, בסדר?״
״בסדר״.

נכנסתי אל המיטה, מתחפר עמוק תחת המצעים. עצמתי את עיניי וניסיתי להירדם, לגרום למוח שלי להפסיק לדבר.
אבל לא הצלחתי.
סתם שכבתי שעה שלמה במיטה עם עיניים עצומות ולב כואב.

לא יכולתי להביט בעיניו.
הן הזכירו לי את כל מה שרציתי לשכוח.
הצטרפתי אל שאר הממברים לאימון, מנסה לעשות את ההכי טוב שלי על מנת שסונד הו לא יבקש ממני להישאר.
אבל הוא ביקש.
והמבט על פניו העביר צמרמורת בגופי.
״גונגקוק צריך ללכת , הוא נוסע להורים שלו לכמה ימים״ אמר נאמגון. הוא הניח את ידו על כתפיי והנחה אותי לכיוון היציאה.
״זה יהיה קצר״ מילותיו של סונד הו היו נוקשות, נוטפות רוע.
הבטתי לאחור, היה לו מבט רעב בעיניים, בדיוק כמו אתמול.
רעדתי.

״נחכה לך באוטו״ נאמגון אמר בשקט.
רציתי לצרוח שלא.
רציתי להרביץ לו על זה שהעז לעזוב את החדר.
סונד הו משך אותי בלי הרבה מילים אל המשרד.
הוא חבט באגרופו בפניי בלי אזהרה, גורם לי ליפול.
״מה חשבת לעצמך״ הוא סינן בזעם ״כשפאקינג דיברת עליי?״
נאנקתי תחת ידו שלחצה על גרוני ״לא אמרתי כלום״ לחשתי ״אני נשבע״.
״סג׳ין דיבר איתי היום״ אגרוף ״שאתה״ אגרוף נוסף ״פאקינג אנורקסי״.
לא ניסיתי להתחמק כבר מהמכות, זה כבר הרגיש חסר טעם.
הוא קרע את חולצתי מגופי.
״אז הוא צדק״ הוא גיחך למראה החתכים שעל ידיי ״אתה באמת פוגע בעצמך. פאקינג פתטי״.
הוא הכה את הזרוע, בדיוק על התפרים, גורם לי לצרוח.
״סתום את הפאקינג פה שלך״ הוא נהם.
מכנסיי נתלשו גם, הבוקסר.
מצאתי את עצמי עירום מולו, חשוף לחלוטין.
הוא הוציא את האיבר שלו. בלעתי רוק באימה.
הוא יכריח אותי למצוץ לו כמו בפעם הקודמת?
אבל הוא התכופף וחדר לתוכי באחת, גורם לי לזעוק מכאב.
והוא נכנס שוב.
ושוב.
ושוב.
צליל גופו המתנגש בגופי עורר בי בחילה.
כבר לא יכולתי לצעוק יותר ודמעותיי זלגו להן בשקט.

הוא יצא לבסוף, משאיר אותי מלוכלך, מוכתם בדם ודמעות.
שמעתי אותו רוכס את החגורה שלו.
״פאקינג אנורקסי, אתה הסקס הכי גרוע שהיה לי בחיים״.
רציתי לומר לו שלא הייתי הסקס שלו.
רציתי לומר לו שהוא אנס אותי, אבל שום קול לא יצא מגרוני.

צעדים נשמעו ,מתקרבים אל המשרד.
מלאך המוות? הגעת סוף סוף?
הדלת נפתחה.
לא ראיתי מי נכנס.
אבל שמעתי את הצרחה שלו, את קולות המכות, את הקללות הרבות.
ורגע לפני שאיבדתי את הכרתי, ראיתי את סונד הו צונח לצידי, פניו מלאות דם.

IM SORRY 😭😭😭😭

אוקיי ביי אל תהרגו אותי עדיין ‼️🥹😊🥹😊🥹😊🥹
לאב יו
תגיבו תצביעו ותשפיעו❤️