פרק 3 | סיפורי קסמים

116 31 79
                                    

אבל הוא לא יושב, הוא שוכב, על גחונו, ונוחר. רק כאשר הגעתי אליו שמתי לב שהקול הזה ליווה את כל הצעידה שלי לתוך המערה, הייתי בטוחה שזו שריקת הרוח, אבל בפועל אלו פשוט היו נחירות של דרקון.

אז מצאתי דרקון, מה אני עושה עכשיו? התחלתי לסגת לאחור, לא מסוגלת לנתק את מבטי מהיצור הזה ששוכב מולי. דרקון אמיתי. לקחתי צעד נוסף אחורה ונתקלתי בקיר בבהלה, הלפיד שלי נפל על הקרקע ברעש גדול.

הדרקון פתח עין אחת, ואז את העין השנייה "לכל הכשפים" הוא אמר ואז נעמד על ארבע והתקרב אלי.

הלפיד, עדיין בוער על הרצפה, האיר את קירות המערה בעוד הדרקון ענקי מתקרב אלי וצילו רוקד לקצב הלהבה.
עיניו נעוצות בי. הראש שלו היה ענקי, גדול יותר ממני. הוא קירב את החוטם הרחב שלו אלי, והריח אותי "לא הצלחתי להריח אותך" הוא אמר מופתע כמעט כמוני.

אני חושבת שרעדתי, וכנראה הוא שם לב כיוון שהוא נסוג לאחור, ולאחר מכן התיישב וצמצם את עיניו.

"מי את?" הוא שואל, ואני עדיין המומה מעצם העובדה שיושב מולי דרקון, ולא ממש מצליחה להתגבר על העובדה שבנוסף לכך הדרקון מדבר אלי. בשום מקום לא דובר על זה שדרקונים מדברים. אני בולעת בקושי את הרוק. בעוד הדרקון סוקר אותי במבטו.

"או...או.. אורדין" אני אומרת לבסוף בקול חנוק

"איך מצאת אותי?" הוא שואל

"ממ.. ראיתי אותך הבוקר, והחלטתי לחפש אותך" אני מנסה לאמוד את המרחק מפתח המערה

הוא קולט את מבטי "יש איתך עוד מישהו?" אני לא בטוחה אם זו שאלה או ציון עובדה

"כן... אה, לא..."

"זה כן או לא?" הוא שואל בזעם, ואני מתלבטת האם הוא יטרוף אותי אם הוא ידע שיש איתי עוד מישהו, מישהו שעלול למצוא אותו מלקק את הבשר מהעצמות שלי?

"אל תשקרי לי ילדה, אני יכול להריח את האמת" הוא נהם

"יש מישהו שהגיע איתי, אבל התפצלנו" אני אומרת לבסוף

"את לא יכולה לספר לו שמצאת אותי" הדרקון אומר בהחלטיות ואני מהנהנת בהסכמה, רגע, מה?

"למה לא?" השאלה פשוט נפלטת מפי
"כי לא כל אחד יכול לראות אותי" הוא אומר בתסכול ומניח את גחונו העצום על רצפת המערה, אני מנצלת זאת ומרימה את הלפיד שלי.

"למה אתה מתכוון?" הוא מסתכל עלי ומחייך, עד כמה שדרקונים יכולים לחייך אז אני מוסיפה במהירות "הוא גם מאמין, וחשוב לו לראות אותך"

"הקשיבי לי ילדה" האש משתקפת בעיניו ומשווה לו מראה מאיים "את לא יכולה לספר לאף אחד שמצאת אותי, תחזרי לכאן לבד ונוכל לדבר" הוא עוצם את עיניו ואני יוצאת מהמערה, נפעמת ממזלי הטוב שמצאתי דרקון ואפילו שרדתי לספר.

השחר של אורדיןWhere stories live. Discover now