השחר של אורדין

פרק 20 | חדר אחר

אני שוכבת במיטה. ממתינה עד שנשימותיו של ניראון הופכות איטיות ומונוטוניות. אני כל כך עייפה, הגוף שלי ממש משווע לקרוס לתוך שינה מתוקה - אבל חלק אחר בי יודע - שפשוט לא תהיה לי הזדמנות אחרת.

רגלי נוגעות ברצפת העץ הלבנה, וזו משמיעה חריקה חדה כאשר משקלי מונח עליה. תודות לגרמי השמיים ניראון לא מתעורר.

אני יורדת במדרגות, וכאשר אני מגיעה לקומת הכניסה - קול מבהיל אותי מאחורי "מתקשה להירדם?"

נשמתי נעתקת, כאשר אני מסתובבת אני רואה את בעלת הפונדק מחייכת אלי חיוך קטן אני מהנהנת אליה, הרי אני לא יכולה לספר לה שאני מתכננת לברוח למי שעד כה התייחסתי אליו כ'אחי'.

"כן, זה היה יום ארוך והגוף שלי מותש, אבל המחשבות לא מרפות ממני" אני אומרת לה בגילוי לב. 

"תוכלי לחכות רק רגע? אני חושבת שאני יודעת מה בדיוק את צריכה" היא אומרת ונכנסת לחדר אחורי, הדלת הלבנה נפתחת לאחר רגע והיא מגישה לי כוס חלב נאקות חם. 

"קחי, זה יעזור לך להירדם" כוס החלב חמה בין ידי, וריח החלב המתוק העולה באפי מזכיר לי את אימי המבשלת לי חלב חם כאשר סבלתי מנדודי שינה. זכרון של טעמו המתוק של החלב על שפתיי, מציף אותי, כמו גם התחושה החמימה כאשר לגמתי אותו בצייתנות ונכנסתי למיטה. התחושות המרגיעות של השינה הרצופה בחלומות נעימים לאחר מכן, עולים בראשי, ואני נכנעת לזכרון.

אני שותה את החלב בלגימה אחת, אומנם אין בכוונתי להישאר לישון אך הפיתוי להתנחם, לתת לזיכרון הזה לשטוף אותי ולחבק אותי באהבה, היה גדול מיכולתי להתנגד לו. 

"תודה" אני מחזירה לה את הכוס הריקה ומנגבת את שאריות החלב מפי "אני אצא להסתובב קצת, אתן לחלב להשפיע". 

היא אוחזת בידי, עוצרת אותי "לא… לא… שבי כאן, על הספה הרכה" היא מוליכה אותי בעדינות לעבר אחת הספות בפינת הפונדק. חום החלב מציף אותי מבפנים, והמתיקות בפי מרגיעה. אשכב רק לכמה רגעים, שכן רגלי כבדות, אנוח קצת, ואצא לדרך בעוד כמה רגעים. גופי קורס על הספה.

עפעפי כמו נסגרים מעליהם, בעת שבעלת הפונדק מלטפת את ראשי בעדינות.

אני מתעוררת בבהלה.

אור בוהק מציף את עיני, אבל אני לא מזהה את החדר הזה. בדומה לסוויטה - גם החדר הזה לבן ומפואר. האם כאן נרדמתי? קורות ליל אמש מציפים אותי בשאגה, ניראון, השומרים, הקסם, הבריחה, בעלת הפונדק עם החלב החם. האם בעלת הפונדק העבירה אותי לחדר הזה? החלון מוצף באור, חורשיד ומסלה כבר עומדים בשמים.

פספסתי את ההזדמנות שלי לברוח.

החדר כולו מסתובב סביבי כאשר אני מנסה להתרומם מהמיטה, אני מתלבשת במהירות בשמלה המונחת על גבי המיטה שלי ובדיוק שאני מסיימת דלת החדר נפתחת. בפתח עומדים שלושה מתושבי העיר הלבנה, אך איני מזהה אף אחד מהם.