השחר של אורדין

פרק 10 | שינוי כיוון

לפתע אני שומעת לחישה: "אורדין! מהר! תעלי על הסוס!" הקול מוכר לי אך אני לא מצליחה לחבר אותו לדמות הרכובה על הסוס, אני נעצרת המומה לרגע, וכאשר הוא קרוב אלי למדי הוא מסיר את הברדס הירוק שהוא עוטה על פניו - וכל הכעס מתפרץ בי באחת - ניראון.

"אתה?" אני מסננת בכעס "אתה חושב שאני אבוא איתך לאן שהוא?" הסוס מתקרב אלי יותר ויותר ואני מתחילה לרוץ אך לא מספיק מהר.
מה הסיפור עם העיירה הזו והתושבים הבוגדניים שלה? כסף מעוור את כולם? התסכול גואה בי ואני שוב על סף בכי כי אין לי כבר מושג מה לעשות עם עצמי, הכל סוגר עלי ואין לי לאן לברוח.

"אורדין!" קולו מתריע בלחש "את רצה ממש לעבר החיילים".

"עדיף, על פני לרוץ לעבר חבר שיתקע לך סכין בגב" אני עייפה רגלי כושלות, ואני כמעט נופלת על הרצפה.
הסוס צועד לצידי וניראון פשוט שולח את ידו ומייצב אותי.

"שלא תיגע בי!" אני רושפת לעברו, "שלא תתקרב אלי, אפילו אל תדבר איתי" אני עומדת במקומי, מנסה להחליט מה לעשות עם עצמי כאשר תקיעה בקרן איל מפרה את הדממה.

"הם מחפשים אחריך" הוא לוחש לכיווני.

"אבחנה דקה יש לך" אני מסננת "ובגלל מי הם מחפשים אחרי?"

הוא שולח אלי שתי ידיים ומרים אותי אל גב הסוס, אני יותר מידי המומה שהוא הצליח להרים אותי כך, שאני אפילו לא מספיקה להתנגד.
הוא מניח אותי לפניו על האוכף ואני לכודה בין ידיו. הוא מכוון את הסוס לכיוון הנגדי והסוס פותח בדהרה מהירה.

"אני לא יודע על מה את מדברת, אבל אנחנו צריכים להתרחק מכאן ועכשיו!"

הוא שוב עוטה את הברדס על פניו ומכסה אותי בשולי הגלימה הירוקה. הרוח מכה בפני, אורה של אורדין מאיר את הדרך בקושי, ואני נאחזת באוכף בכל כוחי, כאשר הסוס מתחיל לדהור במהירות, ניראון כנראה מבחין בתנועותי החוששות ולכן הוא אוחז את המושכות ביד אחת, ובידו השניה הוא מצמיד אותי אל חזהו.

אשקר אם אגיד שהמחווה הזו שלו לא מרעידה משהו בתוכי. רק אתמול האמנתי בו, סמכתי עליו, וראיתי בו חבר אמת. אבל עם כל מה שראיתי היום, אני מזדקפת ומרחיקה את היד שלו ממני. אני לא סומכת עליו לגמרי, וחלק ממני בטוח שעוד רגע הוא יסגיר אותי לראש הלגיון, אבל חלק אחר, פשוט מיואש, ואני מכירה בכך שאין לי למי לפנות, אין לי מה לעשות ולאן ללכת. אין לי חברים שאליהם אוכל לפנות, וכל מי שאכנס לביתו במקרה הטוב תהיה לו דילמה אם להסגיר אותי או להסתיר אותי, ובמקרה הגרוע יאלץ לתת את הדין ללגיון הצדק.

הסוס דוהר במהירות, וניראון מנווט אותו במיומנות. כשאנחנו מגיעים ליער שלפני המצוק אני מתחילה להירגע. תחילה אני חושבת שניראון חושב להתחבא באחת המערות, או במערת הדרקון, אבל כאשר אני אומרת לו שהמקום שורץ חיילים הוא מניד בראשו "הם יזהו את הריח, זה מסוכן מידי - לפי מה שהרחרחנית אמרה, כאן, הריח שלך יותר חזק, כי לא הטלת כאן קסם" הוא אומר.