השחר של אורדין

פרק 27 | מחזור הקסם בטבע

הדרקון נוחת, ממש מולנו, רגלי קלות, נושאות אותי במהירות על האדמה הרכה מעשבים הנרמסים תחת משקלי, לעברו  "סמירוג'!" אני אומרת לו ומקיפה את ראשו הגדול בזרועותי "דאגתי לך!"
ניראון, קרב אלינו ובידיו המושכות של שני הסוסים המתפרעים למראה הדרקון העצום שלפניהם.

"הקסם שאבד" ניראון מחווה בידו לעבר הדרקון.

"הוא הקסם שחזר" הדרקון מרעים בקולו, ושוב מרכין את ראשו לעברי "ימים רבים אני מחפש אחריך, נתבת, חששתי שלגיון הצדק הצליח לתפוס אותך".

"לגיון הצדק לא הצליח לתפוס אותי, אבל לצערי הם תפסו את אמא שלי" אני אומרת לסמירוג' ומשפילה את מבטי, "הם לקחו אותה לאנשאן, לסולטן".

"הסולטן הוא אדם אכזר, אין לדעת כיצד הוא יתנהג אליה" הדרקון אומר.

נשיפה קולנית חומקת מפי ודמעות עולות בעיני. הסוסים משתוללים ונעמדים על רגליהם האחוריות, וניראון מנסה לרסן אותם, אך כאשר זה לא עוזר הוא מושך אותם לעבר כמה סלעים רחוקים מספיק.
"הוא מתנהג אליך יפה?" סמירוג' שואל בלחש כאשר ניראון פורק מהסוסים את התיקים והאוכפים, מאפשר להם לנוח קצת במקום הזה.

"אני חושבת שכן" אני עונה ואז מתקנת את עצמי "לא, אני בטוחה שכן" אני מסתכלת על ניראון קושר את הסוסים לאחד הסלעים, הוא גבוה ויפיפה, הרוח מבדרת את שיערו.

"אני שמח לשמוע" סמירוג' מרעים בקולו.
ניראון מתקרב אלינו, וסמירוג' מסתכל על מותניו "חרב מעניינת יש לך שם" הוא אומר.

ניראון מחייך אליו ושולף את החרב ומציג אותה לסמירוג' "אכן, זו מתנה של העיר הלבנה" הוא הופך אותה ומאפשר לדרקון לבחון אותה מכל צדדיה.

"זה בסדר, לא חשבתי שגנבת אותה. היא לא מסוג החרבות שאפשר לגנוב. תחזיק אותה מעל לראשך" הדרקון מבקש וניראון מחזיק את החרב בשתי ידיו מעל ראשו.

"אל תזוז" הוא פוקד, קצה החרב מגיע לסנטרו של סמירוג' והאחרון נושף עליה מהבל פיו, ולהבות אש עוטפות את הלהב הלבן.

ניראון נרתע, אבל כאשר הוא רואה שהלהבות אינן פוגעות בו, הוא מייצב את עצמו עם רגל אחת שלוחה לאחור. לבסוף סמירוג' מפסיק את הנשיפה.

"זוהי השמשיר" סמירוג' מרעים בקולו, "תוריד אותה, ותקרא את הכתוב עליה".

אני קצת המומה שדרקונים בכלל יודעים לקרוא, אבל ניראון עושה כמצוותו. הייתי מצפה שלאחר מקלחת האש שניתנה לחרב באדיבות הדרקון, החרב תהיה לוהטת, אבל ניראון הופך אותה ואוחז אותה בידיו, נראה שהיא לא חמה כלל וכלל.

"כתוב עליה - מגן הנתבים" הוא אומר ומתבונן בי ולאחר מכן בסמירוג'.

סמירוג' מהנהן אליו "כך חשבתי, זוהי חרב שחושלה בקסם, זוהי שמשיר מאבצרין, היא חרב עם ייעוד, ורק מי שמתאים לייעוד הזה - יכול לשאת אותה." הדרקון מביט בניראון במבט חודר, עיניו ממש בוערות, ואני תוהה האם הוא מטיל עליו לחש או כישוף "החרב הזו מסוגלת להביס כל אויב, אפילו דרקון, כל עוד שהיא משרתת את ייעודה. היא לא תקהה, ולא תישבר, היא תישאר לצידך כל עוד תדבוק במטרה שלה - להגן על נתבי הקסם" סמירוג' מתבונן עלי. ניראון מופתע והוא הופך בחרב, מנסה לבחון האם כתוב עליה דבר מה נוסף.