השחר של אורדין

אפילוג

הצעדים שלי מהדהדים ברחבי הזיגוראת כאשר אני יורדת מהמפלס העליון לאזור הספרייה. על השולחן הקטן מונחים פירות גבינות ומשקה הורדים המוכר. אני מושכת בעזרת קסם את אחד הספרים הכבדים מהמדף העליון וגורמת לו לרחף אלי, הוא נפתח בדיוק בעמוד שרציתי. בימים האחרונים קראתי כל מה שיכולתי על מחזור הקסם בטבע, מועצת הנתבים ערכה דיונים ארוכים לגבי אופי המחזור, משכו וכל אספקט אחר שקשור אליו - ואני עדיין לא מצליחה להבין מדוע מחזור הקסם לא הושלם?

אני מתרכזת עכשיו בקטע ארוך שמדבר על מזבח האמת. ככל הנראה המזבח הקדוש שבראש הזיגוראת הוא מזבח האמת, ולפי מה שכתוב בקטע הזה - מזבח האמת מאפשר לעומד עליו להגיד אמת פנימית ומהותית. אני נזכרת בדבריה של הצעירה שקפצה ממזבח האמת - היא דיברה על הוסין, אמרה שהסיבה שהוא לא יקבל את יכולת הניתוב היא בגלל הצער שהוא גרם.

או אז אני נזכרת בהוסין עצמו, ובדבריו כאשר היינו על מזבח האמת - הוא אמר "אין טוב בלי רע, אין רע בלי טוב" איזו מין אמת פנימית ומהותית יש בדברים האלו? באמת שלא ברור.

קירות הזיגוראת הופכים לכהים יותר ויותר והצללים על הקירות מוארכים כאשר אני מתחילה לנעול את נעלי ולאסוף את חפצי. אני לא אוהבת להישאר כאן לאחר שקיעתו של חורשיד, משהו באפלולית של המקום מזכיר לי דברים שאני מעדיפה לשכוח. אני גם לא אוהבת לצאת מכאן.

בדמדומיו של חורשיד אני פותחת את דלתות הזיגוראת הזוהרות. ניראון וחיילי הסוואכ נעמדים במהירות, ניראון מפסיק לנקות ולהבריק את השמשיר ומכניס אותה לנדן כאשר הוא פוסע לצידי, שאר החיילים מקיפים אותנו כאשר אנו יורדים במדרגות הזיגוראת. כאשר עשרות זוגות העיניים שברחבת הזיגוראת מביטות אלי.

על התושבים נאסר לעמוד על מדרגות הזיגוראת, אבל זה לא מונע מהם להתגודד ברחבת הכניסה. מכל רחבי הארץ הם מגיעים לשם, חולים, מוכים, שבורי לב ופצועי נפש, ומתחננים שארפה אותם.

עד כמה שהייתי רוצה לעזור לכולם, איני יכולה לעשות זאת. ניראון והסוואכ עוקבים אחרי כל צעד שאני עושה. עוקבים ומדווחים לסולטן. הוא מצידו מחכה בשקיקה לרגע שבו אני אלמד לשלוט על הקסם. או אז אני אוכל לשמש לו בדיוק למה שהוא צריך.

לעיתים בדרך לכרכרה שתוביל אותי לכלוב הזהב שלי, אני משחררת מעט מהקסם ומנסה לרפא ילד חולה, נערה עצובה, או להקל על מכאוביו של קשיש. אבל לא באופן כזה שמישהו ישים לב, תמיד בשקט, תמיד בסתר.

ניראון כבר לא מציע לי את ידו כאשר אני עולה או יורדת מהכרכרה. אחרי שהתעלמתי כל כך הרבה פעמים, הוא סוף סוף התייאש.

"אני לא מודעת ליכולות שלי" כך אמרתי, "אני צריכה ללמוד לשלוט על הקסם כדי לא להזיק לאף אחד" וכבר ימים רבים אני מגיעה לזיגוראת, מבוקר ועד ליל ו"מנסה ללמוד" איך לנתב קסם.