קמתי בבהלה מהמיטה והתחלתי לרוץ לעבר החדר של אמא שלי.אני חייבת לדעת מה קורה עם דיקס.רצתי עד שהגעתי לדלת חדר השינה של אמא שלי שני שומרים עמדו שם ולא הפגינו שום יחס לזה שהנסיכה באה לבקר את אימה באמצע הלילה...
נעמדתי מול הדלתות ופניתי אחורה לשנייה חשבתי לרוץ לצינוק אבל התחרטתי וחזרתי לחדרי.
ניכנסתי למיטה ושקעתי בשינה עמוקה.בבוקר קמתי והבטתי בחלון.המראה שראיתי הימם אותי.
דיקס עמד בחצר הארמון המלאה אנשים כשראשו מתחת לגיליוטינה.רציתי לרדת ולהגיד להם לעצור אבל היה מאוחר מידי.
הצעקה שלי כיסתה. את רעש ראשו הנכרת של דיקס.
עמדתי בחדר נחנקת מהדמעות של עצמי.
---------------------------------------------------------------------------------------------
קמתי בבהלה מהחלום.זה לא יכול להיות.דיקס עומד למות...קמתי מהמיטה והתחלתי לרוץ לעבר החדר של אימי.כשעמדתי מול הדלתות נשמתי עמוק והתעלמתי מהשומרים.אני לא יכולה להיכנס ולהגיד מה אני מרגישה כלפי דיקס.התרחקתי מהדלת והתחלתי לרוץ לעבר הצינוק.
רצתי והתחמקתי משומרים תוך כדי.כשהגעתי לצינוק השומר עמד שם וצפה בכל.נשמתי עמוק מאחורי הקיר שהתחבאתי בו וחשבתי על זה שהשומר הזה לא יראה אותי.נשמתי שוב עמוק כשהמחשבה הזאת בראשי.נעמדתי מול השומר,מתפללת,והוא הביט דרכי...כאילו אני כלל לא שם...
לא עצרתי לשמוח אלה ישר המשכתי לתאים שמאחריו.ראיתי תאים רבים שכולם ריקים חוץ מאחד.דיקס.
חשבתי שוב על להיות ניראת ונעמדתי מול התא של דיקס.
התא היה עשוי אבן והסרוגים מברזל.בחדר היה בד פרוש ששימש כמיטה וחלון גבוהה בתקרה.הירח ניכנס דרך החלון שבתיקרה והאיר את גבו של דיקס השוכב על 'המיטה'.
"דיקס...?"לחשתי.דיקס הסתובב באחת והביט בי.
"מה את עושה פה?"שאל בשקט.זרועו הייתה חבושה בתחבושת נקייה ללא דם.
"באתי ליראות אותך"לחשתי כדי שהשומר לא ישמע"וכדי להגיד לך משהוא..."
"מה?"הוא התקרב אל הסורגים ונשען עליהם.
תפסתי את ידו ואמרתי"אני אוהבת אותך..."דמעות זלגו מעיני כשאמרתי זאת.
"למ שינית את דעתך?"אמר באושר וליטף את פני באגודלו.
"חלמתי חלום והחלומות שלי...מתגשמים...וחלמתי שאתה מוצא להורג.הייתי צריכה כמעט לאבד אותך כדי להבין כמה אתה חשוב לי."תפסתי בידו חזק והוא אמר בחיוך"עדיף עכשיו מאשר אף פעם."חייכתי ונגעתי בשפתיו,ודיקס נשק להן בעדינות.חייכתי.
הוא יוצא להורג אם אני לא אדבר עם אימי."אני חייבת ללכת עכשיו,אבל אני אחזור ואדאג שתשתחרר."עזבתי את ידו והתכוונתי ללכת אבל דיקס אחז בה שוב.
"תיזהרי..."לחש ואני הינהנתי.עזבתי את ידו שוב ושוב התמקדתי בלהיות בילתי נראת."השתפרת בקסם"אמר דיקס"אמרתי לך שזה קל.ואני גם רואה שזו היכולת המיוחדת שלך."במילים האלה עזבתי לחדרה של אימי.אחרי שהתרחקתי מהצינוק בדקתי שאין איש בסביבה וחזרתי להיות נראת.
השומרים לא התייחסו אלי ואני דפקתי על דלת חדרה של אימי.אימי פתחה את הדלת אחרי ארבע נקישות.
"קלריסה.מה את עושה פה בשעה כזאת?ולבושה ככה בפיג'מה?"באתי לענות אבל ראיתי שלא החליפה בגדים וזה אומר שלא ישנה.
"את לא הלכת לישון?"
"לא,"אמרה בעייפות"חובה של מלכה...היכנסי יקירה."היא פתחה את דלת חדרה והביאה לי להיכנס.
חדרה של אימי היה צבוע בצבע קרם חמים והרהיטים היו עץ חום כהה או בד חום כהה גם כן.על הקירות היו תלויות תמונות ממוסגרות שלי מכל מיני תקופות בחיי.גיל שנה,כיתה א,נשף סיום ט...במרכז החדר ניצב שולחן מלא דפים ונר שכבר עמד להיגמר.המיטה שלה לא הייתה בחדר אבל שתי וילונות חומים וגדולים ניצבו בצד אחד של החדר,שכנראה הובילו לחדר שינה.החדר גם היה רחב ובטח נועד להכיל כמות גדולה של אנשים.
"על מה רצית לדבר בשעה כזאת?"שאלה והתיישבה על כורסא חומה וסימנה לי לשבת על כורסא חומה שנייה שניצבה ליד השנייה.עכשיו כשהייתי בחדרה לא הייתי ממש בטוחה מה לומר.ידעתי מה לומר אבל לא איך לומר זאת...
"הנסיך הלקנגי..."התחלתי לומר ולשנייה חשבתי להתוודות ולספר לה שאני מאוהבת בו.אבל הפעם אהבה אמיתית וכנה"הוא הציל את חיי ואת חיי טנייה,שגססה,ואני לא חושבת שהוא צריך להיכלא,הוא צריך להשתחרר."
"חמודה,את יודעת שזה לא רק בשליטתי.אני אולי השופטת אבל אם אשחרר אותו,בלי משפט הוגן לפחות,הנתינים יכעסו...וזה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו."אמרה בקול עייף.
"אז נעשה לו משפט!בבקשה אל תהרגי אותו סתם ככה..."היא הביטה בי מבט ארוך שבסופו אמרה:
"בסדר.המשפט שלו יערך מחר אחר הצהריים ואת תמצאי שם.מרוצה?"חיכתיי וחיבקתי אותה.
"מאד."נשקתי ללחיה נשיקת לילה טוב והלכתי לחדרי.הלכתי במסדרון לכיוון החדר שלי וכשפניתי במסדרון לחדרי ראיתי את לטיין עומד מחוץ לדלת עם אצבע מוכנה לדפוק בהיסוס.הוא נשם ודפק.באתי מאחוריו ואמרתי:
"כן?"הוא הסתובב אחורה בפליאה וחייך כשראה אותי.
"הבהלת אותי.חשבתי שאת ישנה."אמר והביט בעיני.
"טיילתי."הוא הנהן ושתק.
"אנחנו צריכים לדבר."אמר.
"על מה?על זה שעזבת אותי כשהייתי זקוקה לך?או על זה שאתה מאוהב בחברה הכי טובה שלי?"
"על שניהם."הוא התנשף."אני באמת אהבתי אותך ועדיין אני מרגיש כלפייך משהוא...את לא מבי..."קטעתי אותו באמצע בגסות מוחלטת.
"איך נכנסת לארמון בשעה כזאת?"
"אני שומר."הבטתי בו ואכן ראיתי שהוא לובש מדי שומר.
"אתה בתפקיד?"
"כן."
"אז אם כך...לילה טוב.אני עייפה ואתה עובד."חלפתי על פניו ההמומות וניכנסתי לחדרי נועלת את דלתי אחריו.לא מתוך גסות אלה מתוך עיפות אמיתית.לא רציתי שהוא ישפוך בפני את ליבו ואני אפהק.
או שבכלל לא רציתי שישפוך בפני את ליבו...?
YOU ARE READING
בילתי אפשרית-ספר שני ל'מי אני??'
Fantasyקלריסה שהסתגלה לחיים בברוקן ועדיין לא לומדת לשלוט בכוחותייה נטלשת משם וחוזרת לעולם בני האדם. היא בורחת יחד עם טנייה ואוקטובר מהחילים הלקנגים שרוצים להרוג אותה ובו בזמן מפתחת כוחות קסם. בדרך היא שומעת נבואה שמערערת את כל גורל הארץ הקסומה שלה ולבה נתפ...
