"תפסיקו!מייד!"צרחתי על השומרים וזינקתי מהמיטה על גבו של אחד מהשומרים שתפס את דיקס.
"קלריסה!"אימי אמרה בקל קשה וקר"רדי מיד!"התעלמתי ממנה והמשכתי להיתפס עליו ולנער אותו.למרות שזה לא ממש הזיז לו הוא ניסה להוריד אותי ממנו אבל אני רק נאחזתי בו חזק יותר.פתאום התרוממתי באויר.שני שומרים אחזו בידי והעמידו אותי על הרצפה כשזרועותי מאחורי גבי...גווני אש הופיעו בשערה של אימי.
"אמא!בבקשה!!!"דמעות עמדו בעיניי"עזבי אותו!בבקשה!"
מכל הפעמים בשנה העגומה הזאת שביכיתי,אף פעם,אבל אף פעם,לא בכיתי כמו עכשיו...
"הנסיך דיקסר..."אמרה אימי בקול רם כדי שיעלה על קול הבכי שלי."אין לי מושג כבר כמה פעמים אני אמרתי לתפוס אותך אבל אני יכולה להבטיח לך שזו האחרונה!שומרים....הפעם אל תקחו אותו לכלא אלא לצינוק..."השומרים הרימו את דיקס על בירכו ודיקס הביט באימי מלמטה.
"בבקשה מלכתי...."התחנן"לא עשינו שום דבר רע,לא פגעתי בה...אני אף פעם לא אפגע בה.אנא,שחררי אותי...."כבר לא יכלתי לעמוד על הרגליים וקרסתי בבת אחת.נטלתי מזרועות השומרים כמו בובת סמרטוטים.רק קולות היבוב שהשמעתי הראו שאני בהכרה.
אימי דאגה לשנייה אבל סילקה מיד את עינייה והפנתה אותם אל דיקס."אני לא יכולה..."קולה היה רך.היא סובבה את ראשה והתחילה ללכת לכיוון הדלת.היא נעצרה בכניסה וכשדיברה שום זכר לרכות שנשמעה קודם לא הייתה בקולה."אתם לא שומעים?!קחו אותו לצינוק מיד!"השומרים מיהרו להוציא אותו מהחדר ואני חזרתי להאבק בשומרים.
"דיקס!דיקס!"דיקס אפילו לא ניסה להאבק ויצא מהחדר כמעט בעצמו.אני יודעת שהוא צודק ושאין טעם להיאבק אבל מה לעשות שזה הדבר היחיד שנותר לי לעשות?השומרים חיכו שיוציאו את דיקס ואחרי זה עזבו אותי ויצאו במהירות מהחדר,נועלים את הדלת אחריהם.
פתאום כשישבתי בשקט בלי קולה של אימי הכועסת וקולות מגפי השומרים לקח לי שנייה להתאפס.וכשהתאפסתי,אם אפשר לקרוא לזה ככה,דפקתי על הדלת בכוח וכל שערי ירוק."תפתחו!"צרחתי וידעתי שמישהוא שומע"תפתחו!תפתחו את הדלת מיד!דיקס!תפ..."נשברתי...ישבתי מול הדלת בוכה ובוכה.אני שונאת לבכות.נמאס לי מלבכות.אבל לא יכלתי לעצור את הדמעות...
נקודת המבט של דיקס:
השומרים גררו אותי אל מחוץ לחדר של קלריסה.לא התנגדתי.זה לא שווה את זה,אבל לא יכלתי להסתיר גווני ירוק בשיער שלי.ידיי היו מאחורי גבי ועוד יכלתי לשמוע את קלריסה חובטת בדלת.
הלכנו בערך רבע שעה בתוך המון מסדרונות והגענו לגרם מדרגות.ירדנו קומה אחר קומה והגענו אל הצינוק.
הצינוק,לא כמו בבית הכלא,מתחת האדמה ובעל שמירה יותר כבדה.הפעם קלריסה לא תוכל להתגנב,אני בטוח שיש פה שומרים עם כוחות ראייה.הכניסו אותי לאחד התאים ונעלו בשלושה מנעולים.חוץ ממני היו עוד שלושה אסירים,כל אחד בתא נפרד.
שכבתי על האבנים הקרות ובחושך הבאתי לרגשות להתפרץ.שערי הפך ירוק לגמרי ודמעות זלגו מעיניי בנהר.נשכתי את ידי בשביל לא להשמיע קול והדמעות התערבבו במעט דם מידי.התהפכתי על הצד והקרנתי את דמותה של קלריסה מול עיניי מהיום הראשון שנפגשנו.ההקרנה הראתה את קלריסה בוהה בנו,בי ובסאם כשהציגו אותנו ביום הראשון בכיתה.חייכתי לעצמי והדמות התפוגגה מול עיניי.ניסיתי להחזיר אותה אבל הבנתי שכנראה יש משהוא בצינוק שחוסם את היכולות שלי.
עצמתי את עינייה ובאיזה שהוא שלב נרדמתי,חולם עליה.
לפני שנרדמתי קיוויתי לא לחלום חלום נבואה,כמו שחלמתי שסאם יביא את קלריסה לאבי,שכולה חבוטה ומוכה ואבא שלי מניח את ידיו עליה ו...
קמתי בבהלה ספוג זיעה והקור ששרר מתחת לאדמה גרם לי לקפוא מקור.
וזה רק היום הראשון...
YOU ARE READING
בילתי אפשרית-ספר שני ל'מי אני??'
Fantasyקלריסה שהסתגלה לחיים בברוקן ועדיין לא לומדת לשלוט בכוחותייה נטלשת משם וחוזרת לעולם בני האדם. היא בורחת יחד עם טנייה ואוקטובר מהחילים הלקנגים שרוצים להרוג אותה ובו בזמן מפתחת כוחות קסם. בדרך היא שומעת נבואה שמערערת את כל גורל הארץ הקסומה שלה ולבה נתפ...
