פרק 6

215 13 2
                                    

נקודת המבט של קלריסה:

"זה לא הגיוני..."מילמלתי וראיתי את פניו של דיקס נעטפות בצל כבד.

אני לא מאוהבת בדיקס.איך אני יכולה עם כל הרגשות המעצבנים?

"התת מודע שלך מראה שכן וא..."אמר דיקס אבל אני התפרצתי לדבריו.

"אני יודעת שזה לא מה שאני מרגישה."אמרתי בקרירות יותר ממה שהתכוונתי.

דיקס הנהן והצביע על שק השינה."את תישני בשק ואני על האדמה."

"אל תדבר שטויות."אבל הוא כבר נשכב עם גבו אלי.יופי.זה מה שחסר לי עכשיו.

ניכנסתי לשק השינה וקברתי את פני עמוק בתוכו.הרוחות היו חזקות ורעדתי בתוך השק שהיה גדול וחימם אותי.

"דיקס..."לחשתי.אם לי קר אז בטוח שגם לו."דיקס..."

"מה?"אמר בקרירות.

"קר בחוץ,בו שן בשק יש בו מקום לשלושה לפחות."

הוא קם ולא הביט בפני אפילו פעם אחת.כשנשכב בשק השינה נשכב בגבו אלי שוב.

"לילה טוב."אמרתי ולא זכיתי לתשובה.

בבוקר המחרת התעוררתי ליפני דיקס וראיתי שהסתובב בשנתו ופני עצובים.לא יכלתי להסתכל עליו יותר אז קמתי והתמתחתי,לא הייתי שקטה מספיק אז דיקס התעורר.הוא התישב בשק השינה והביט בי.הבטנו אחד בשני ארוכות עד שפתאום זינק ונשכב מעלי.

"מה את...?!"זה מה שהספקתי לומר ליפני שבכתפו של דיקס,שהגנה על ראשי,ננעצה חץ ירוקה.

"דיקס!אתה בסדר?"דיקס השיב לי באנקה חלושה.

"טיפשים!"קרא קול מחוספס,כנראה מרוב צריחת פקודות.עינו של דיקס נפערו והוא אמר.

"אני הולך להנות."

"כמעט הרגתם את הנסיכה!"אנשים הרימו את דיקס מעלי ואחד מהחיילים אחז בזרועי ועזר לי לקום.

הבטתי בהם ואף פעם לא שמחתי לראות כסף וירוק כמו עכשיו.אלה חיילים וירדים.

"את בסדר נסיכה?"שאל המפקד בעל הקול המחוספס.שפם עבה וחום הידר את שפתו העליונה ועינו היו כעיני אדם שראה הרבה בחייו.

"כן,תודה."אמרתי והובילו אותי לתוך מין מעגל מוזר.ראיתי המון כובעים של חיילים ובתוכם שיער זקנה לבן.רנבין.רצתי אל רנבין במהירות וכשהוא ראה אותי פרש את זרועותיו.

"קלר!"אמר וחיבק אותי"אני כל כך מאושר!"

"גם אני,אבל מה אתה עושה פה?"

"אני גם קוסם את יודעת."אמר בחיוך חם שכמעט והעלה דמעות בעיני.

"ואיך זה עוזר לנו?"ניסיתי לומר בלי להעליב.

"את לא חושבת שצבא שלם עם נשקים והכל,חוץ מזה שזאת הפעם הראשונה שהם כאן,יוכלו ליסוע במכונית או באוטובוס?עברנו לכאן על ידי קסם!"

בילתי אפשרית-ספר שני ל'מי אני??'Where stories live. Discover now