פרק 12

200 14 1
                                    

בערב אני ודיקס נכנסנו לארמון,והלכנו לכיוון חדרי כשדיקס בילתי נראה ואוחז במפרק ידי ושערי כולו כחול.מחוץ לדלת חדרי עמדו ג'ייסון ומרקוס.חייכתי אל שניהם וחיבקתי את מרקוס.מרקוס המופתע לא חיבק אותי בהתחלה אבל כשהבין חיבק אותי גם."לכבוד מה?"שאל,עדיין מחבק אותי.

"סתם..."אמרתי "התגעגעתי אלייך."לא שיקרתי,באמת התגעגעתי אליו.התנתקנו מהחיבוק והבטתי בג'ייסון המחייך."אבא..."אמרתי וחיבקתי אותו חזק.

"קלריסה."אמר"את חסרה לי...להעיר אותך בבוקר והפטפוטים השטותיים שלך על כלום,שכל הזמן דיברת."דמעות עמדו לי בעיינים וכשהיתנתקתי מהחיבוק הבטתי בעינו המוכרות וחייכתי.הוא הניח את ידו על לחיי וחייך גם.

"לילה טוב."אמר ברכות כמו פעם.שערו עטה גוונים כחולים.

"לילה טוב."השבתי.נכנסתי לחדרי וסגרתי את הדלת אחרי.נעלתי את הדלת ונשענתי עלייה מאושרת!

פתאום נזכרתי בדיקס שכנראה נישאר בחוץ."דיקס..."לחשתי לחלל ושמעתי צחוק ליד האוזן.

"חשבת שנשארתי בחוץ,נכון?"השער שלי הפך בלונדיני ואפילו בחשכת החדר היה אפשר לראות אותו.פישלתי.פרשתי את זרועותי בשביל לחבק אותו והוא הפך לנראה מולי.חיבקתי אותו והוא ליטף את גבי בעדינות.

"אתה רעב?"שאלתי פתאום.

"כן,קצת.ואת?"הנהנתי.

"אני אומר למרי להביא ארוחת ערב."יצאתי מהחדר והשארתי את דיקס מאחור.הלכתי לכיוון המטבח ובדרך פגשתי במרי שסחבה עגלה מלאה במזון."מרי!בדיוק חיפשתי אותך.למה הכל כך הרבה אוכל?"אם היה מספיק לי ולדיקס לא הייתי אומרת כלום אבל היה אוכל שמספיק לארבעה אנשים!

"את הפסדת את ארוחת הצהריים,וחשבתי שתהיי רעבה."הנהנתי והלכתי אחריה לחדר שלי.כשנכנסנו מרי הלכה לשולחן והתחילה לערוך אותו,אני הלכתי לארון והחלפתי את הנעליים,ואת הג'ינס לטרניג שהבאתי מהבית.יצאתי ואספתי את השיער.ראיתי שמרי ערכה שולחן לשניים.

"את אוכלת איתי?"שאלתי תמהה.היא צחקה והובילה אותי לכיסא.

"זה לך ולדיקסר הצעיר..."אמרה בקלות והמשיכה לסדר.הבטתי בה.המומה.לפתע שמעתי צחוק ודיקס עמד ליד החלון.

"דיקס!"אמרתי.מרי הביטה בו וסימנה לו עם ידה לבוא ולשבת.הוא היסס מעט אבל אחרי זה התקרב לשולחן ותיישב מולי."איך ידעת?"שאלתי את מרי.מרי רק חייכה והלכה לחדר האמבטיה לאסוף את הכביסה.דיקס נאנח ואמר בקול:

"הכישרון שלך הוא ראייה,נכון?"שאל את מרי.קול הסכמה הגיע מחדר האמבטיה.הוא צחק והתחיל למזוג לעצמו אוכל.

"מזה כישרון ראייה?"שאלתי וסירבתיי למזוג אוכל לעצמי.

"זה כישרון נדיר שגורם לך לראות יותר טוב מכולם וכישרון העלמות לא עובד עליו,ככה היא ראתה אותי."

בילתי אפשרית-ספר שני ל'מי אני??'Where stories live. Discover now