בבוקר היתעוררתי לחוצה וכל שאר היום עבר עלי בהמתנה מורטת עצבים...
"אני לא יכולה יותר!"קראתי בתסכול למרי שעזרה לי לבחור,יותר נכון בחרה לי,בגדים למשפט.
"אני רק מקווה שיעשו משפט הוגן.שכל מי שצריך להענש יענש ומי שצריך לזכות יזכה.את לא יודעת כמה אנשים נהרגו במשפט מוטעה."
בסוף החלטנו ללכת על שמלה שחורה בלי דוגמא וציורים,רק בד שחור וחלק עם צווארון די סגור ושרוולים מעט מעל המרפק.השמלה גם לא הייתה תפוחה או משהוא,רק חלקה עד הרצפה.כמה שהשמלה הייתה צנועה ופשוטה הגוף שלי נראה בה מדהים והירוק שבעיני בלט מאד.חייכי למחשבה שדיקס יראה אותי בה.
כשהגיע הזמן נשמתי עמוק וצעדתי לכיוון אולם המלוכה.
כשנכנסתי ישבתי על הכסא שנועד לנסיכה ליד הכסא של אימי.אימי כבר ישבה בו עם שמלה שחורה תפוחה ובעלת די אותו עיקרון כמו השמלה שלי.החדר היה מלא שומרים,שרים ועוד אנשים שלא הבנתי מה התפקיד שלהם.
אדם גבוהה בעל שיער ג'ינג'י ולחיים אדומות נשף בחצוצרה וכל הנוכחים השתתקו.
"האסיר הנסיך דיקסר.הנסיך מואשם בחטיפת הנסיכה..."האדם הג'ינג'י אמר עוד האשמות רעות על דיקס שכל אחת ואחת מהן לא הייתה נכונה.קפצתי אגרופים והשתדלתי לא לקום ולהרביץ לו עם החצוצרה שלו.אחרי שתי דקות של האשמות שיקריות דיקס הוכנס כפות לחדר והשומרים דוחפים אותו לכיוון הריצפה.
האגרופים שלי השתחררו והתיישבתי בימקומי זקופה כשעיני רק על דיקס.דיקס גם החזיר לי מבט.הוא לא הסתכל על שום דבר אחר...לא על השמלה על הנעליים או על השיער...רק על עיני.הוא חייך אלי חיוך מבויש וישר הסתיר אותו.
"דיקסר."אמרה אימי בכבדות"האם האשמות שהוקראו לך נכונות?"
"לא."אמר בקצרה.
"יש לך עדים?"אימי ניסתה להקשות עליו.
"כן.השומרת טנייה והנסיכה קלר.אני מתכוון קלריסה."חייכתי והסתרתי את החיוך כמו שדיקס עשה.
"אנחנו יודעים את זה...כבר דיברנו איתן רק רצינו לראות עם יש עוד עדים."אימי שקעה בכסא שלה וחשבה.
וחשבה.
וחשבה.
וכך הדקות חלפו.
אחרי כחצי שעה אמרה."הנסיך דיקסר נמצא חף מפשע וישוחרר.אך הוא לא יכול להיכנס לממלכה הזאת..."
הבטתי באימי בבהלה והיא לא הביטה בי.
"תודה רבה המלכה."השומרים הרימו אותו ושחררו את האזיקים.
"כל מה שתצטרך למסע שלך אני אספק,רק תגיד מה."
דיקס שילב ידיים וחשב."את הדבר שאני צריך למסע לא תוכלי להביא לי,וללא הדבר הזה אני לא יוצא למסע."
"מה הדבר הזה?"לחצה עליו אימי.
"קלריסה."אימי השמיעה קול נשיפה וראיתי שכולם כולל דיקס נועצים בי מבט.
לא הבנתי על מה כולם מסתכלים עד שראיתי שאני עומדת מרוב לחץ...
עמדתי זקופה והתקדמתי לאט לאט לדיקס.ראיתי בזווית העין שומר זז ואימי אמרה לו בקול חלש-לעזוב.עמדתי מול דיקס.
לא ידעתי למה עשיתי את זה אבל פשוט הייתי חייבת.אחזתי בידיו של דיקס ושילבתי את אצבעותינו.הוא נשק לאצבעות שלי בעדינות וכל נשיקה גרמה לדימעה אחת להימלט מעיני.הוא עזב את יד ימין שלי ומחה את הדמעות.חיבקתי אותו חזק ובכיתי לתוך כתפו.
"אל תלך..."בכיתי לתוך כתפו.
הוא נשק לשערי ואמר"זה לא בתכנון שלי."
"שומרים."אימי אמרה בשקט."תיפסו אותו..."
YOU ARE READING
בילתי אפשרית-ספר שני ל'מי אני??'
Fantasyקלריסה שהסתגלה לחיים בברוקן ועדיין לא לומדת לשלוט בכוחותייה נטלשת משם וחוזרת לעולם בני האדם. היא בורחת יחד עם טנייה ואוקטובר מהחילים הלקנגים שרוצים להרוג אותה ובו בזמן מפתחת כוחות קסם. בדרך היא שומעת נבואה שמערערת את כל גורל הארץ הקסומה שלה ולבה נתפ...
