נקודת המבט של דיקס:
החזקתי את קלריסה בזרועותי וניסיתי,במאמצים רבים,להוציא את שנינו מהמים.זה לא היה אגם אלא נהר והזרמים שבו היו חזקים וטילטלו את גופי וגופה מצד לצד.הידקתי את התיק לגבי והוא שרט אותו בחוזקה.אני לא יכול לוותר עליו.אולי מה שנימצא בו מבדיל בין חיים למוות...
הפצעים בגבי נפתחו וידעתי את זה לפי ריח הדם באויר."אל תדאגי..."מילמלתי לעצמי כי אני בטוח שקלריסה מחוסרת הכרה."אני אציל אותך..."
המים מתחת לרגלי מתחילים להיות רדודים ואני רואה את האדמה הכהה מחשכת הלילה במעורפל.
זרקתי את התיק מעלי והנחתי את הגוף הדק וחסר ההכרה על האדמה ובדקתי את הדופק.
הוא דועך.
התחלתי להנשים ולהחיות אותה כשרק מחשבה אחת בראשי:את חייבת ליחיות.
לעזאזל!
איך משהוא כל כך קטן יכול ליגרום לי להתמודד עם עינוים ולגרום לי לירצות למות מאשר ליחיות בלעדיה.
ככה מאוהבים.
כל אותן דקות שהחייתי אותה לא ממש ראיתי מה אני עושה.מסך מעורפל של דמעות טישטש את ראיתי.
"תיחיי קלריסה."מילמלתי לעצמי.
קלריסה התחילה להשתעל ופתחה את העיניים שלה.
"דיקס..."שיעול"מה קר..."שיעול"קרה?"שיעול.
"ששש....אל תדברי בעלת הרבה מים."אימצתי אותה לזרועותי וחיבקתי אותה בחוזקה."בחיים"אמרתי עם דמעות שזולגות והיא הבחינה בהם"אבל בחיים אל תפחידי אותי ככה שוב...בפעם הבאה לא ניראה לי שאני אשרוד את זה..."צחקתי צחוק נטול הומור.
היא חיבקה אותי חזק ובגדינו הרטובים נדבקו זה לזה"אתה זה שקפץ..."מילמלה בקול מקניט כתמיד.
חייכתי ונישקתי את מיצחה.
"אני אבעיר מדורה.אבל קודם..."קמתי והיתרחקתי מקלריסה."יובש"מימלתי בלקנגית וחשבתי על בגדים יבשים ושיער יבש.עצמתי את עיני וכשפקחתי אותן קלריסה הייתה יבשה והביטה בי המומה.
"אתה חייב ללמד אותי."קראה בקול צרוד ממים.חייכתי והלכתי לכיוון היער לקושש עצים.
---------------------------------------------------------------------------------------------
כשחזרתי הייתי גם יבש וגם מצאתי כמות נאה של עצים להבעיר אבל גבי זעק במחאה כל אותו הזמן אבל לא הראתי שום סימן לזה."אש"אמרתי בלקנגית וערמת העצים ניצתה אחרי שסידרתי אותה במרכז "המחנה" שקלריסה אילתרה.היא הצליחה להוציא את התיק שהספקתי לקחת בימהירות כשברחנו מהמים.היתישבתי לידה ושוב מילמלתי את הלחש המיבש וקלריסה שפכה את תכולת התיק.
התיק הכיל:
שק שינה,מנורת נר,תחבושות לפציעות,סיר קטן,שלושה צלחות וכף.
פרסתי את שק השינה במרחק סביר מהאש,הנחתי את הסיר מעל האש על ידי שלושה מקלות והרתחתי בתוכו מים.כשהמים רתחו זרקתי כל מיני ירקות שאספתי,ושזיהיתי,לתוך המים החמים.אחרי כחצי שעה היה לנו מין מרק ירקות.
מזגתי לי ולקלריסה קערה ואכלנו.המרק היה טפל כי לא היו בו תבלינים אבל חוץ מזה הוא השביע.
"אני מלאה."אמרה קלריסה בקול עדין מחוספס מהמים.
"בטוחה שאת לא רוצה עוד?"היא ניענעה בראשה לשלילה.לקחתי מימנה את הקערה ושתפתי אותן בנהר.כל אותו הזמן שהורדתי את הסיר מין האש,שתפתי את הצלחות קלריסה רק ישבה על שק השינה והביטה בי מבט מהורהר.לבסוף,כשהיתישבתי לצידה על שק השינה שאלה:
"בהקרנת המחשבות אני יכולה גם לדעת את האמת?"
"כן."אמרתי לא ממש מבין את כוונתה.
"למד אותי."
"זה די פשוט.כמו קסם,את צריכה לחשוב על משהוא אבל במקום להתרכז בפעולה או חפץ את צריכה להתרכז בזיכרון שקרה לך או,כמו ששאלת לדעת את האמת."היא הינהנה ושתקה.
"איזו אמת את רוצה לדעת?"
"את מי אני באמת אוהבת."המילה הזאת עוררה בי צמרמורות.
אני יכול לאהוב את קלריסה כמה שאני רוצה אבל מי אמר שהיא מרגישה כמוני?
היא נאנחה ועצמה את עינייה."את מי אני באמת אוהבת?"לחשה בקולה הצרוד.
דמויות מטושטשות הופיעו מולה והיא פקחה את עיניה והביטה בהם.אלה היו כל מיני יציאות שיצאה עם סאם.
פניה של קלריסה נפלו אבל שלי...ההפך.
"זה לא יכול ליהיות!"קראה,כמעט בלי קול,ביאוש."אני שונאת אותו!"
"את יודעת...לפעמים התת מודע מראה דברים שלא ראינו בעיניים באותו הרגע אבל המוח שלנו קלט אותם."
"מה זה אומר דיקס?"
"בכל הדיטיים האלו אני הייתי שם.הסתתרתי ושמרתי עלייך מסאם.הזכרונות שלך מראים שאת אוהבת אותי."
YOU ARE READING
בילתי אפשרית-ספר שני ל'מי אני??'
Fantasíaקלריסה שהסתגלה לחיים בברוקן ועדיין לא לומדת לשלוט בכוחותייה נטלשת משם וחוזרת לעולם בני האדם. היא בורחת יחד עם טנייה ואוקטובר מהחילים הלקנגים שרוצים להרוג אותה ובו בזמן מפתחת כוחות קסם. בדרך היא שומעת נבואה שמערערת את כל גורל הארץ הקסומה שלה ולבה נתפ...
