בילתי אפשרית-ספר שני ל'מי אני??'

פרק 10

השעה הייתה שלוש לפנות בוקר ואני הייתי ערה,דיקס הניח את הראש שלו על ביטני וישן.ליטפתי את שערו ואת פניו החלקים.האצבעות שלי רפרפו על שפתיו ונעצרו שם.הרגשתי נשיכה קלה באצבע ואז את אצבעותיו של דיקס מלטפות את צד ימין של גופי.הוא התעורר והביט בי.

"לא ישנה?"שאל בלחש.הנדתי בראשי."למה?"

"אני מפחדת לחלום..."אמרתי והבטתי מעלה לתקרה.דמעה זלגה מהעין שלי ודיקס ראה אותה.הוא התיישב וחיבק אותי,מושיב אותי מעליו ונשען אחורה על הכריות.הנחתי את המצח על החזה שלו ונשימותינו היו באותו הקצב...

"הכל היה בסדר.זה רק חלום..."הרמתי את המצח שלי ממנו ואחזתי בעדינות בפניו.

"זה לא רק חלום...זו נבואה...כל מה שאני חולמת מתגשם ואני לא יודעת מה לעשות יותר."התחלתי לרעוד.דיקס חיבק אותי והתנדנד קדימה ואחורה כמו עריסה.בסוף כשהרעידות עברו אמר:

"אני מבין אותך."הוא הראה לי את יד שמאל שלו.הפרח היה שחור ונכרך סביב האצבעות כמו הפרח שלי.הרמתי את השרוול שלו וראיתי שהפרח שלו גם כן נמשך עד לכתף."גם אני חולם את חלומות הנבואה האלו.וגם לי כל השיער משתנה ברגשות."

"איך אף פעם לא ראיתי את זה?"שאלתי והבטתי בשערו השחור.

"שנה שלמה התאמנתי בלהסתיר את הרגשות שלי."שנה?

"אתה בן שמונה עשרה?"שאלתי ושערי הפך בלונד.

"כן."הוא חייך כשראה שהנושא התחלף והוריד אותי מימנו כשהוא משכיב אותי על גבי ונשכב על צידו לידי.הפנתי את גבי אליו והתקרבתי אליו.הוא כיסה את שנינו בשמיכה וכרך את זרועותיו סביבי.תפסתי בידו השמאלית בעזרת ידי הימינית ונירדמנו כך.

---------------------------------------------------------------------------------------------

קמתי בבוקר מתמתחת ומשחררת את גופי התפוס.הסתובבתי בישביל להגיד לדיקס בוקר טוב אבל הוא לא היה שם...שערי הפך ירוק.

"דיקס...?"לחשתי אבל לא קיבלתי שום תגובה.שמעתי רעשים מהארון שלי.קמתי ורצתי לארון במהירות מצפה לראות את דיקס."די...!"קראתי אבל לא דיקס היה שם אלא מרי.נאנחתי והתקדמתי אלייה.

"מה קרה ילדה?"שאלה בזמן שהיתישבתי על הרצפה.

"כלום..."ישבתי בישיבה מיזרחית והראש שלי נשען על מדף נעליים.

"אפילו לא החלפת את השימלה...כנסי להתרחץ ואני אביא לך שמלה חדשה."אמרה והתחילה להסתכל סביב.

"נמאס לי משמלות."רטנתי.מרי חייכה נשקה לראשי ויצאה מהחדר.חיפשתי את התיק שהבאתי מליפני חצי שנה בערך,או שזה היה יותר?כבר איבדתי ספירה.שלפתי את מכנס הג'ינס האהוב עלי וגופיית תחרה שנועדה להילבש מתחת לשמלה שמצאתי בארון.חייכתי וניכנסתי להתקלח.כשעמדתי בחדר האמבטיה הורדתי את השמלה השחורה והכנסתי אותה לסל הכביסה.חפפתי את השיער שלי ונהנתי מזרם ארוך של מים חמים.כשסיימתי לבשתי את המכנס והגופייה שהבאתי וגרביים.סירקתי את שערי וסקרתי את דמותי במראה בשמחה.יצאת מחדר האמבטיה וראיתי את דיקס מסתכל בחלון.

"דיקס!"קראתי ורצתי אליו.הוא חייך וחיבק אותי כשהוא מרים אותי מעט מהקרקע."לאן נעלמת?"שאלתי עדיין מחבקת אותו.

"המשרתת שלך נכנסה והייתי חייב להתחבא."הוא הוריד אותי לרצפה וליטף את שערי הרטוב.

"כל הזמן הזה היית בחדר?"הוא חייך והנהן"אז למה לא עניתה לי כשקראתי לך?"

"אמרתי לך המשרתת שלך נכנסה.שמעתי את המפתח במנעול אז הפכתי לבילתי נראה ועמדתי ליד החלון."חייכתי והלכתי לשידת האיפור שלי.המיטה שלי עמדה מול שידת האיפור ודיקס היתיישב על המיטה צופה בי בזמן שאני מתאפרת מעט.

עמדתי לשים פודרה אבל דיקס קם במהירות ומנע ממני לשים.הוא התקרב אלי והניח יד על הכתף שלי."יותר יפה לך בלי."הוא התיישב על הברכיים שלו כך שהייתי מולו ובערך באותו הגובה.חיוך מדבק וענק היה דבוק לפניו והאיר אותם ולאט לאט גם את שלי.ירדתי מהכסא שלי והתיישבתי עליו מלטפת את פניו.

"למה אתה שמח כל כך?"שאלתי.

"אני גם המום,לא רק שמח."

"ושוב,למה?"

"כי את שלי..."לחש ונישק אותי."ימים הייתי שוכב ער בלילות ומדמיין איך זה היה אם את באמת אי פעם תיהיי שלי."חיבקתי אותו חזק ולא רציתי להרפות מימנו."רוצה לצאת לטייל בחוץ?"שאל פתאום.

"איך?"תמהתי.

"את תיצאי לחצר ואני אלך לצידך בילתי נראה."חייכתי וקמתי מימנו.הלכתי לארון ולקחתי זוג מגפיים שחורות ואת המעיל השחור של דיקס.נעלתי את הנעליים ואת המעיל החזקתי בידי.יצאתי מהארון והגשתי לדיקס את המעיל.הוא לקח אותו מידיי והלביש אותו מעליי."אני רוצה שאת תיקחי אותו..."אמר ורכס את הרוכסן.

"את צריכה לאכול."אמר אחרי דקה שקטה של מבטים והוביל אותי לשולחן שמרי הניחה עליו פרות,לחם,גבינות ושתייה.ישבתי ואמרתי לדיקס שישב גם.כך אכלנו וכשסיימנו דיקס הפך בילתי נראה ואחז במפרק ידי.פתחתי את החדר ויצאתי החוצה.טנייה וליאה עמדו בחוץ.נעמדתי מולם."בוקר טוב."

"בוקר טוב נסיכה."אמרו יחד קצת מופתעות מהתלבושת שבחרתי."לאן את הולכת?"שאלה ליאה.

"אני הולכת לטייל,למה?"טנייה וליאה הביטו זו בזו ולבסוף ליאה אמרה.

"דיקסר בחיים."שיחקתי את עצמי מופתעת וגימגמתי.

"איך?"

"הוא עשה לנו תרגיל."אמרה ליאה."עבד עלינו שהוא מת ובעצם זו רק הייתה הקרנה."היא הסתובבה אלי והניחה יד על כתפי."בציווי המלכה,שומרת תהיה איתך בכל זמן נתון,כולל בחדרך,והנושא לא נתון לוויכוח."אמרה.

טנייה התקדמה ואמרה."בואי גבירתי."נשפתי בעצבים וידעתי שאין שום דרך לשנות זאת.אני אגלה לטנייה הכל ואז הכל יהיה פשוט יותר.הלכתי לאורוות וביקשתי שיארגנו לי את דינגול וטנייה ביקשה שיארגנו סוס גם לה.אחרי 10 דקות שני הסוסים היו מוכנים לדרך.לבשתי קסדה ועליתי על דינגול.חיכיתי קצת זמן בישביל שדיקס יעלה אבל דינגול השתולל ולא היה מוכן שדיקס יעלה עליו.ניסיתי להרגיע את דינגול אבל לא הצלחתי.