חשודה - 5sos

פרק 8 - פתאום

אחרי שלוש דקות שסוזן סיפרה למייקל בערך את כל מה שהיא יודעת, היא ירדה למטה בריצה בטענה שהיא רעבה.
הסתכלתי על מייקל. הוא היה נראה מאושר לשחק איתה. חייכתי.

"מה?" מייקל הסתכל עלי.

"כלום" ניסיתי להעביר נושא "אז.. מה התפקיד שלך בלהקה?"

"איך את יודעת על הלהקה?" מייקל שאל במהירות ואז נזכר "אה.. נכון.. אשטון אמר לי אתמול שלוק אמר לו שהוא רוצה לצרף אותך כי את שרה יפה".

הוא באמת אמר את זה פשוט ככה ולעניין? מביך.. "ממ.. אז אם אני שרה, מה אתה עושה?"

"אני הגיטריסט הראשי" מייקל אמר בגאווה "ואני גם שר, אבל זה לא התחום החזק שלי" הוא הוסיף.

"מגניב! ולוק גם גיטריסט?" שאלתי. הבנתי קצת בלהקות וזה.

"כן! ואשטון המתופף וקאלום הבאסיסט" מייקל מנה אותם באצבעותיו.

"וואוו! ויש לכם כבר שירים מקוריים או רק קאברים?"

"אה.. אנחנו עובדים על זה" מייקל התחמק בחיוך מתנצל.

צחקתי "אני אשמח לשמוע אתכם".

"ואנחנו אותך" אמר מייקל. הוא הוציא את הגיטרה הישנה של אחי ממתחת לשולחן והתיישב ליידי על המיטה "תבחרי שיר".

"עכשיו? מייקל אתה בטוח?" ניסיתי לדחות את זה, אני לא בטוחה למה, אני מניחה שעדיין פחדתי לשיר לפניו. פחדתי ממה שהוא יחשוב עלי. אולי אני סתם יזייף?

"אני אשיר איתך ביחד" מייקל הציע. הוא כוון בינתיים את הגיטרה.

לשיר? לא לשיר? אכפת לי ממה שהוא יחשוב עלי? הוא בעצמו מוזר, אז בטח לא יהיה לו אכפת שגם אני מוזרה? אני מוזרה? אוחח אולי אני פשוט ישיר ויגמור עם זה? המחשבות הסתחררו לי בראש.

"Just The Way You Are
של ברונו מארס" החלטתי. לא בטוחה למה דווקא השיר הזה.

מייקל התחיל לנגן ואני שרתי. ניסיתי לדמיין שאני לבד בבית ושרתי מכל הלב. בפזמון מייקל הצטרף אלי. היה לו קול רך ויחסית גבוה. חייכתי. הוא חייך אלי חזרה. נהנתי לשיר.
"Cause you're amazing, just the way you are.."
שרנו ביחד. מתעלמים משאר העולם.

"את באמת משהו מיוחד" מייקל אמר לי כשגמרנו "אני מבין למה לוק רוצה אותך בלהקה" הוא הסתכל עלי עם העיניים הירוקות שלו והאף הקטן. השפתיים שלו התעגלו בחיוך קטן.

"תודה" ניתקתי את המבט. לא הייתי רגילה למחמאות "אני חושבת שאני אשמח להצטרף"

"אני בטוח".

הרמתי את מבטי. הפנים שלו היו סנטימטרים בודדים מפני. הסתכלתי בעיניים שלו.

לפתע, בלי שום אזהרה מוקדמת, המיטה שעליה ישבנו זזה ממקומה. קפצנו בבהלה. הכיסא נפל. השולחן רעד. דלתות הארון נפתחו ודברים נפלו מהמדפים. הכל זז ורעד. שמענו קולות נפץ.

"רעידת אדמה" צרחתי. ראיתי מבעד לחלון רמזור נופל. אף פעם עוד לא הייתי ברעידת אדמה אמיתית, אבל עשיתי כמה תרגילים שאימנו אותי איך לפעול ברגע של רעידת אדמה.
רצתי אל מתחת לשולחן ומשכתי אחרי את מייקל.התקפלתי והנחתי את הסנטר על הברכיים המקופלות שלי כדי שלשנינו יהיה מקום. חפצים נפלו מסביבנו והרעש התגבר. מייקל אחז ביידי.

"יש הרבה רעידות אדמה בסידני?" צרחתי אליו, מבועתת.

"פאק! בדרך כלל לא" מייקל נראה נבוך.

לאט לאט הרעש נחלש. דברים הפסיקו ליפול על הרצפה ועל השולחן. יכולתי לשמוע את הרינגטון של אמא שלי מצלצל מלמטה ואז נהייתה דממה. נשמתי עמוק. עדיין ישבנו מתחת לשולחן. מייקל עזב את היד שלי.

"זה היה מלחיץ" התנשפתי במהירות.

"נפגעת?" מייקל נשמע מודאג.

"לא, אני בסדר" דחפתי את עצמי ממתחת לשולחן "אתה?"

"גם אני בסדר" הוא קם וניער את האבק מהמכנסיים שלו.

עמדנו שם. באמצע החדר המבולגן נורא שלי. ואז הדלת נפתחה. אמא שלי הסתכלה עלי. היא החזיקה את הפלאפון שלה חזק. היד שלה רעדה.

"אמא?" התקרבתי אליה "נפגעת?" היא לא ענתה. חטפתי מידה את הפלאפון. הוא היה פתוח ביומן שיחות. שיחה אחרונה מתום. תום הוא הבוס של אח שלי. מה הקשר לאח שלי עכשיו?

"אמא, איפה ג'ון?" שאלתי, הקול שלי רעד "מה תום רצה? אמא, למה הוא התקשר? אמא תעני לי!" צעקתי. לא היה לי אכפת שמייקל שומע הכל.

"ת-תום אמר-" אמא גמגמה ואז בלעה את הרוק "ג'ון נפצע ברעידת האדמה".

"איך? איפה?"
שמעתי את הדלת נפתחת ואת אבא שלי קורא לאמא לרדת למטה.

אמא אחזה ביידי "אנחנו נוסעים לבית החולים. תישארי כאן בחצי שעה הקרובה ותשמרי על סוזן, אחר כך תוכלי להצטרף" היא אמרה וירדה למטה בריצה.

התישבתי בכבדות על המיטה. שמעתי את המכונית של אבא מותנעת ומתרחקת. הרגשתי את היד של מייקל על הגב שלי. נשענתי על הכתף שלו והוא חיבק אותי חזק יותר. לא שמתי לב שבכיתי עד שהוא ניגב לי את הדמעות.

"אל תדאגי, איימי" הוא לחש "הוא יהיה בסדר, הוא חזק".

מייקל אפילו לא הכיר אותו אבל הערכתי את המאמצים שלו להרגיע אותי. ניגבתי את הדמעות וניסיתי להשתלט על עצמי. הזדקפתי "למה היא לא לקחה אותי איתה? איך אני אמצא עכשיו את בית החולים? אני חדשה בסידני!" נשכתי את השפתיים כדי לא לבכות.

מייקל ליטף את שערי "אני חושב שהיא רוצה בטובתך. זה מסוכן לצאת החוצה אחרי רעידת אדמה, דברים עדיין יכולים ליפול" הוא משך בכתפיו "ואל תדאגי, אני יודע בדיוק איפה בית החולים. אני יבוא איתך" הוא הבטיח.

"תודה" חיבקתי אותו. הוא גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב.

סוזן נכנסה לחדר שלי "אני עשיתי קסם!!" היא הביטה בנו בעיניים פעורות בפליאה.

"איזה קסם?" שאל מייקל.

"אני רציתי שתהיה לי מגלשה בחדר ואמרתי כזה 'הוקוס פוקוס אני רוצה מגלשה' ופתאום נפלתי והחלקתי על הרצפה כמו על מגלשה!" היא חייכה ומחאה כפיים.

מייקל צחק "את קוסמת מוכשרת" הוא אמר לה.
"רוצה ללכת לטייל?"

------------------------------------------------------

תודה ענקית לכל מי שקורא ומצביע!
אוהבת אתכם:)
המשך בקרוב...
ביי;)