חשודה - 5sos

פרק 9 - בבית החולים

עד שגמרנו לסדר את הבלגן בחדר שלי ולזרוק את כל הדברים שנשברו, התחיל להחשיך. לבשתי ג'קט ג'ינס כי נהיה קריר, והלבשתי את סוזן כי משום מה היא לבשה פיז'מה.
יצאנו מהבית. הוצאתי את המפתחות מהכיס של הג'קט ונעלתי את הדלת.

מייקל הסתכל עלי ולקח את ידי בידו "הבטחתי ואני מקיים".

חייכתי חיוך קטן "תודה". לא עזבתי את ידו.
סוזן תפסה את היד השניה שלי, וכך צעדנו ברחוב, שלושתנו מחזיקים ידיים והולכים לכיוון בית החולים כשמאחורינו השקיעה.
מייקל הוביל אותנו. הלכנו בערך רבע שעה עד שמצאנו את המקום. בניין ענק, לבן ומאיים. אני שונאת בתי חולים.

מצאנו את אמא ואבא בחדר ההמתנה. אמא קמה לקראתי כשהיא ראתה אותנו. היא באה וחיבקה אותי. בזוית העין ראיתי שאבא לוחץ ידיים עם מייקל, שנראה נבוך מכל העניין.

התיישבתי ליד אמא ומייקל התיישב מהצד השני שלי "אז איפה ג'ון? ומה קרה?" חיכיתי לתשובות מלאות.

"אוקיי, תשמעי את כל הסיפור" אמא פתחה "ג'ון היה באחד המשרדים בעבודה בזמן רעידת האדמה. הוא ישב ליד ארון ספרים ענקי שלא היה יציב במיוחד" אמא נשמה עמוק והמשיכה "הארון נפל עליו. עם כל הספרים. ג'וני נפגע בעמוד השדרה. אנחנו עדיין לא יודעים כמה זה חמור" אמא ניגבה דמעה חמקנית "במקרה הכי גרוע זה שיתוק".

האצבעות שלי איבדו תחושה כשמעכתי את המושב עליו ישבתי. שיתוק?

"אני לא אומרת את זה כדי להפחיד אותך" אמא אמרה בעדינות "רק כדי שתדעי שזה המצב".

"הוא חסר הכרה עכשיו" אבא הצטרף לשיחה "והרופאים בודקים אותו".

החזקתי את הראש חזק בידיים שלי. הם רעדו. ג'ון לא הולך להיות משותק! ג'ון הוא האח הגדול שלי, הגיבור-על שמסדר הכל, האחד שלו צריך לדאוג לו. למה דווקא הוא? איך?
מחצתי את העיניים שלי בכפות ידיי. לא רציתי לבכות שוב.
מייקל משך אותי אליו וחיבק אותי. הנחתי את הראש שלי על החזה שלו והקשבתי לנשימות.. ניסיתי להירגע כשמייקל ליטף לי את הגב והשיער.. עצמתי עיניים...

***

כנראה שנרדמתי, כי קמתי במיטה שלי. מייקל סחב אותי? משום מה לחשוב על זה גרם לי להסמיק. לא זכרתי הרבה מאתמול בערב.
לבשתי את אותם הבגדים אבל מישהו הוריד לי את הנעליים. הם היו ליד הדלת.
התרוממתי במיטה ופיהקתי. השמש חדרה דרך החלון וסינוורה אותי. הסתכלתי בשעון. 11:36.
ישנתי עד מאוחר ואף אחד לא טרח להעיר אותי ולומר לי ללכת לבית הספר.
קמתי והבחנתי בפתק על השולחן.
וזה מה שהיה כתוב בו:

"איימי מותק!
למזלנו, ג'ון לא נפגע פגיעה בלתי הפיכה. רק כמה חבלות וסדק בעצם הזרוע.
הוא עדיין נח בביה"ח למעקב, אבל הוא יצא מכלל סכנה.
אמא".

נשמתי בהקלה. יכולתי להרגיש את הלחץ על הראש שלי הולך ונעלם.
הלכתי לקחת בגדים נקיים מהארון ואז הבחנתי בהשתקפות שלי במראה. השיער החום שלי שבדרך כלל חלק, היה עכשיו פרוע לגמרי. נאנחתי וניסיתי לסדר אותו. זה לא הצליח לי כל כך.

אז הלכתי להתקלח. הרגשתי איך המים שוטפים ממני את כל הריח של בית החולים, עם כל הפחדים והמוות שיש בו.
לבשתי חולצה רחבה נוחה וג'ינס וירדתי למטה. אף אחד לא היה בבית חוץ ממני.
תהיתי אם כדאי לי ללכת עכשיו לבית הספר למרות שמאוחר, אבל וויתרתי על הרעיון מהר מאוד.

לקחתי את הפלאפון שלי מהשולחן. היו לי שתי הודעות. אחת מקורל ואחת ממספר לא מוכר.
פתחתי קודם את ההודעה מקורל.
היא כתבה לי: "איימי! למה לא סיפרת לי כלום? זה נראה לך הגיוני ששמעתי על אח שלך דרך סבא שלך היום בבוקר?
נ.ב. אני בדרך אליך:)".

חייכתי וכתבתי לה חזרה: "תודה קורל! מצטערת שלא הספקתי לדבר איתך. אני שמחה שאת באה לבקר!:)".
קורל תמיד מצליחה לשפר לי את מצב הרוח.

נזכרתי שיש לי עוד הודעה. פתחתי אותה. היה כתוב בה: "היי זה מייקל. מה נשמע?".

שמרתי את המספר שלו ואז שלחתי לו תשובה: "הרבה יותר טוב מאתמול. תודה על כל העזרה. לא הייתי מסתדרת בלעדיך;)".
רק אחרי שכתבתי לו את זה הבנתי כמה זה נכון.

מייקל: "אנחנו נבוא לבקר אח"כ!".

לא ידעתי בודאות למי הוא מתכוון ב"אנחנו" אבל הנחתי שזה יהיה הוא, לוק, קאלום ואשטון.

אני: "תודה:) אני מחכה".

התכרבלתי על הספה בסלון עם שוקו חם. היה לי דיי משעמם. ראיתי קצת טלויזיה ונמנמתי.
וחיכיתי.

------------------------------------------------------

אוקיי.. אז יש לי כמה דברים לומר:

דבר ראשון: היום יומולדתת היום יומולדתתתת ללללווווק!!!
יומולדת 19 שמח לוקי;) שתמשיך לשיר, לנגן, ולהצחיק אותנו.. ופשוט תהיה מאושר!;)

דבר שני: מי ישבה וצפתה אתמול שעתיים בשידור ישיר של 5onthewall ?? באיש שצבע שעתיים בספריי את החומה? ורק אחר כך זכינו לדקה וחצי של הבנים שמספרים לנו שהסינגל she kinda hot יוצא מחר. מחר!!!!!!!

דבר שלישי: מי מתרגשת לקראת הסינגל??
אניייייייייייי!!!!!;);) חחחח

תודה לכל מי שקורא, מצביע ומגיב
ביי